כל כך קרוב אבל רחוק… פרק 12 :)

"התגעגעת אלי?" הוא שאל, קוטע אותי באמצע המשפט
"אלכס? כריס? אתם מכירים?" היא שואלת מבולבלת
"אפשר להגיד" אני אומרת, מרכינה את ראשי

"כריס? מה אתה עושה פה?" אני שואלת, מה הוא עושה פה לעזאזל?! אוףף איתוו
"אמרנו שמתרחקים, אז עברתי לפה, כי זה רחוק מהעיר, כוסעמקק מה את עושה פה?!" הוא אומר, שיערו השטני מבליט את תווי פניו, עינייו הכחולות כקרח מנצנצות מעט, אני תמיד אהבתי את המראה שלו, מראה מלכותי, אצילי
"ההורים שלי טסים לאמריקה לשנה, ולא רציתי ללכת, אז שלחו אותי לפה" אמרתי
"היה לי קשה בלעדייך" הוא אומר, הלב שלי מפרפר, אוףף עד ששכחתי אותו!!
"מאיפה אתם מכירים?" שי שואלת, מבולבלת מעט
"אהה, היינו סוג של חברים" הוא אומר ומגרד בראשו באי נוחות
"אז למה…" היא באה לשאול
"ההורים שלי לא אהבו אותו, הם אמרו שהוא מדרדר אותי, וההורים שלו לא אהבו אותי, הם אמרו שאני לא ברמה שלו" אמרתי, נזכרת במה שהם צעקו עלי כשבאתי אליו, בעלבונות שהם הטיחו בי,
"אז אסרו עלינו להפגש, ושלחו אותי לפה" הוא המשיך אותי, "המשפחות די מסוכסכות" הוא הוסיף
"ולפני כמה זמן זה היה?" היא שואלת
"שנה וחצי בערך, קצת יותר"
"ומאז לא ראיתם אחד את השני?" היא שואלת בפרצוף המום, אני מהנהנת, גם הוא
"אז אני לא יפריע לכם, אלכס, אני נכנסת" היא אומרת, משאירה אותי ואותו לבד
"אפשר חיבוק?" הוא שואל, אני מהנהנת,
הוא אוסף אותי בידו, מחבק אותי, את החיבוק הממכר שלו, אני מריחה את הריח שלו, נזכרת בכל הרגעים היפים שלנו, רק עכשו אני מבינה עד כמה התגעגעתי אליו, כמה שהוא היה חסר לי,
"גם לי היה קשה בלעדייך" אני לוחשת לתוך חיבוקו, הוא מהנהן, לא מרפה ממני, רק עכשו אני שמה לב לשריריו, שגדלו מאז הפעם האחרונה שראיתי אותו
"אוהבת?" שואל מגחך מעט, מתנתק מהחיבוק
"חחח מהה?" אני שואלת, מסמיקה מעט
"את השרירים שלי" הוא אומר, מחייך חיוך ישר ולבן,
"תמיד אהבתי, אתה יודע את זה" אמרתי צוחקת צחוק מובך
"כן אני יודע" הוא אומר, צוחק את הצחוק הצלול שלו,
"אז… מה איתך?" הוא שואל
"אני בסדר, מסתגלת פה.." אני אומרת בחיוך
"יש לך מישהי?" אני שואלת בישירות
"מאז את לא היתה לי אף אחת" הוא אומר, "ולך? היה לך מישהו מאז… את יודעת, מאז שניינו" הוא שואל בעניין
"תאמת שכן" אני אומרת באי נוחות, זה מביך לדבר על זה איתו,
"אהה, מישהו שאני מכיר?" הוא שואל,
"כן" אני אומרת, משפילה את ראשי במבוכה, אני יצאתי עם חבר שלו, בטח שזה יהיה מביך
"מי?" הוא שואל, מתעניין במיוחד
"אמממ…דן" אני אומרת, מגרדת בראשי באי נוחות,
הוא פותח עיניים, מופתע, אולי קצת פגוע
"את ודן?!" הוא אומר, כמעט צועק,
"הייתי שבורה, הוא גירד אותי בשפכטל מהריצפה, עזר לי, ותמך בי" אמרתי, נזכרת בתקופה עם דן
"ואתם עדיין ביחד?" הוא שואל, מנסה להרגיע את עצמו ללא הצלחה, אני מנידה בראשי, נזכרת בפרידה
"הוא בגד בי" אני אומרת בקול שבור, התגברתי על דן ממזמן, אבל הוא בכל זאת פגע באגו שלי, פגע בכבוד שלי, כריס קומץ את אגרופיו, הוא נראה מעוצבן
"מה זאת אומרת בגד בך??" הוא אומר, הוא נהיה יותר עצבני מרגע לרגע
"די, עזוב, אני לא רוצה לדבר על זה" אמרתי, מושכת אותו להכנס לחדר אוכל, אני כבר גוועת, ואני לא רוצה להמשיך לדבר עלי ועל החבר שלו