כל כך קרוב אבל רחוק.. פרק 11 :)

"כבר אמרתי שאני מצטערת… רגעע מה??" אני שואלת ומסתכלת עליו המומה, כנראה לא שמעתי טוב,
"אני אהבתי את זה" הוא אומר שוב, הפעם יותר חזק

הסתכלתי עליו, המומה מתשובתו, מופתעת במיוחד, הוא אהב את זה?
"אתה… אתה אהבת את הנשיקה, את ההתנהגות שלי, שבעצם אני ממש לא כזאת, אתה לא מכיר אותי" אני אומרת, מתאמצת להביט לו בתוך עינייו
"זה לא נכון! רק הכרנו, אבל כשאני רואה מישהי אני ישר יכול לדעת איך היא, ואת זה משהו מיוחד" הוא אומר
"אז מה אתה רוצה להגיד בזה?" אני שואלת, מנסה ללא הצלחה להסתיר את הסומק בלחיי
"שאני רוצה שננסה.. את יודעת" הוא אומר, מסתבך מעט עם המילים
"אני מצטערת, באמת, אבל אני רק הגעתי, אני רוצה להסתגל למקום, אני רוצה לראות מי נגד מי, וכל השטויות האלה, אז בינתיים אני רוצה פשוט להשאר ידידה שלך, ואז כבר נראה למה זה יתפתח, אוקי?" אמרתי, לא היה לי לב להגיד לו לא, הוא כזה חמוד, וג'לטלמן, ומפתיע אותי כל פעם מחדר, והוא דואג לי ומכבד אותי, בקיצור- מושלם, אני לא רוצה להרוס את הידידות שרק התחילה
"אני מבין, זה בסדר, קחי את הזמן שלך" הוא אומר, אני מתקרבת אליו, ומחבקת אותו,
"אוווווו, חמודים אתם! עאלק הולכת לדבר עם חברה" אמבר באה ואמרה משום מקום, ואני ורן מתרחקים במהירות אחד מהשני, היא מגחכת "טוב, אז אני ילך, לא יפריע לזוג האוהבים הטרי שלנו" אמרה ונעלמה
"מה?" אני שואלת, מבולבלת מעט
"היא בטוחה שכל פעם שיש בן ובת מתחבקים, אז הם חברים" הוא אומר, מגחך קצת,
"אני חושבת שאני פורשת לישון" אני אומרת ומפהקת פיהוק ענקי
"תזהרי רק לא לבלוע אותי" הוא אומר מגחך, אני נותת לו מכה חלשה בכתף ומושכת לו את ידי כדי שיילווה אותי
"מה? לאן?" הוא שואל
"ללוות אותי" אני עונה לו בפשטות, הוא עושה פרצוף של 'אויי' והלך איתי לחדר
נפרדתי ממנו בנשיקה על הלחי, ונכנסתי לחדר, שי כבר הייתה במיטה, חצי ישנה, ומלמלה משהו כמו תכבי את האור ונרדמה, מצחיקה קטנה שליי,
נכנסתי להתקלח, בפעם השנייה שלי היום, וכשיצאתי לבשתי שורט טריקו וגופיה בצבע ורוד פוקסיה, נשכבתי במיטה, ונרדמתי כעבור כמה שניות

"שייייייייי, בחייאת!" צעקתי אוטמת את אוזניי, והתכרבלתי בשמיכה
"מהה?" היא צועקת, מנסה שאני ישמע אותה מבעד למוזיקה הרועשת שהיא שמה
"תני להתעורר בשקטטט" צעקתי וזרקתי עליה את הכרית,
היא התחמקה בשנייה האחרונה, וכיבתה לאחר כמה שניות את המוזיקה
"סוף סוף" אמרתי, קמה מהמיטה בלית ברירה, ניגשת לשירותים,
ציחצחתי את שיני ועשיתי מחליק לקצוות (השיער שלי שחור חלק, ובקצוות הוא מסתלסל)
לבשתי סקיני ג'ינס כחול רויאל וגופייה לבנה חלקה נופלת ונעלי בובה לבנות, שמתי אייליינר מסקרה, סומק ואודם אדום חלש,
"את מעלפתת" היא אמרה בחיוך, היא הייתה מאופרת מושלם ושיערה היה אסוף בקוקו רופף מעט, שמתאים לה, היא לבשה גופיה לבנה וחצאית מתנופפת ורודה,
"מי שמדברת י'יפה" אמרתי לה והיא קפצה עלי בחיבוק,
"את באה לאכול? הבטן שלי עוד רגע אוכלת את עצמה" אמרה וצחקה,
נכנסנו לחדר אוכל, צוחקות, מילה ששי הזאת קורעתת,
"קיצור, ואז הוא אמר לי מות…" היא התחילה להגיד ואני קטעתי אותה,
"אומיגד לא!" אמרתי ושמתי את ידי על פי, הפסקתי לצחוק, הייתי בשוק,
"מה קרה?" היא שאלה אותי ומשכה בידי לכיוון השולחן
"לאלאלאלאלא לא!" אמרתי משתחררת מידה, ברחתי החוצה, רק שלא יראה אותי,
"אלכס? מה קרה??" היא יוצאת אלי ושואלת
"זהה… זהה מישהו ש…" התחלתי לאמר
"התגעגעת אלי?" הוא שאל, קוטע אותי באמצע המשפט
"אתם מכירים?" היא שואלת מבולבלת
"אפשר להגיד" אני אומרת, מרכינה את ראשי