כל כך קרוב אבל רחוק… פרק 10 :)

"זה… זה היה…"

"זה היה כלום" אני אומרת מהר
"בטוח?" הוא שואל אותי,
"עזוב אותי אני עייפה" אני אומרת ובורחת, אני מפגרת,
מפגרת מפגרת מפגרת!
מה אני עשיתי לעזאזל?! אני מתנהגת כמו איזה זונה,
אני פגשתי אותו היום, אז מה אני חשבתי לעצמי שנישקתי אותו?
אני בדרך כלל לא ככה, ממש לא, אבל יש משהו בו, משהו שגורם לי לסמוך עליו,
במשהו אומר לי שהוא בסדר, שהוא בשבילי,
אבל אני לא מכירה את הבן אדם בקושי, אני בשוק מעצמי,
את מתנהגת כמו זונה
את מתנהגת כמו זונה
את מתנהגת כמו זונה,
זה מהדהד בתוך מוחי,
שוב ושוב,
נכנסתי לחדר שלי, מפעילה את המערכת שלי בקולי קולות,
מנסה להשכיח את כל מה שקרה היום,
מנסה להעלים את הקולות שבתוך ראשי,
"הי! את יכולה לפתוח לי??" קול צועק מעבר לדלת, מנסה לגבור על השירים, קמתי מהמיטה, מוחה את דמעותי, אפילו לא שמתי לב שבכיתי, אני פותחת את הדלת, ומישהי יפה עם שיער בלונדיני עמדה מחוץ לחדר, זאת הזאתי שהכרתי בחדר אוכל, חברה של רן ומאט ונאור ואמבר, מצחיק שדווקא את השם שלה אני לא זוכרת
"שעות עד שאת פותחת" היא אומרת ונכנסת לחדר, מתיישבת על המיטה השנייה שבחדר, אני מסתכלת עליה בשאלה
"מה?" היא שואלת
"את בחדר הזה איתי?" אני שואלת בהפתעה
"חחחח כן, את לא ראית עדיין שמעל המיטה שלי כתוב 'שי לוגאסי'?" היא אומרת, לפחות עכשו אני לא יוכל לשכוח איך קוראים לה,
"חחחח רק עכשו שמתי לב לזה" אמרתי לה
"בכית?" היא שואלת לפתע
"לא" אני אומרת, אבל קולי מסגיר אותי
"יפה שלי, מה קרה?" היא שואלת אותי, מתיישבת על מיטתי ומחבקת אותי בעדינות
"אני מתגעגעת לבית, קרה לי משהו, קשה לי, ואז עשיתי טעות, התנהגתי כמו איזה זונה" אני אומרת, והדמעות שבות, בכיתי היום יותר מדי, אבל הדמעות כנראה לא נגמרות לעולם
"למה זונה?? את ממש לא זונה" היא אומרת, מסתכלת לי בעיניים
"עזבי, היום הזה פשוט התיש אותי, מחר זה יעבור" אני אומרת, אני לא מרגישה בנוח לספר לה על כל מה שקרה היום
"טוב, אז את באה לארוחת ערב?" היא שואלת מנסה להעביר נושא
"כן" אני אומרת, מנקה את האיפור שנמרח מהדמעות, מתאפרת, ומסדרת את השיער,
ירדנו למטה, ומאט נופף לנו להתקרב,
רן היה שם גם, לא היה לי חשק לפגוש בו, התביישתי בעצמי,
שי משכה אותי לשם, היא התיישבה בין מאט לאמבר והשאירה לי כמובן,
כי חוק מרפי,
את מי שהכי לא רציתי לשבת לידו,
ליד רן,
לא היה לי ברירה, אז התיישבתי לידו,
אמבר אמרה משהו, לא כל כך התרכזתי,
המבטים של רן שהוא נעץ בי הפריעו לי להתרכז,
זעתי בכיסאי באי נוחות, הוא המשיך
"נו מה?!" אמרתי לו מעוצבנת כבר, הוא כבר רבע שעה יושב ובוהה בי
הוא שלח לי מבט של 'בואי לבחוץ'
"הלכתי שנייה לשירותים" הוא אמר ויצא,
"מה הסיפור שלכם?" שי שאלה בעניין
"איזה ספור?" אני שואלת, 'בתמימות' חחחח
חיכיתי חצי דקה, כדי שהם לא יחשדו, ובלית ברירה יצאתי,
"הלכתי שנייה" אמרתי
"לאן?" אמבר שואלת
"ל… להתקשר לחברה" אמרתי משהו מהר ויצאתי,
הוא ישב על ספסל מול החדר אוכל וסימס בטלפון שלו,
התקרבתי אליו בחשש, מפחדת שאני לא יוכל לשלוט בעצמי ויקפוץ עליו בנשיקות,
אני כבר לא יודעת למה אני מסוגלת,
"מה את מפחדת ממני?!" הוא אמר וגיחך קצת
"לא" אמרתי בקול יציב
"אז?" הוא שואל
"זה בקשר לנשיקה" הוא אומר
"אני לא זונה אני מצטערת אני בחיים לא מנשקת מישהו שפגשתי רק היום אני מצטערת בבקשה אל תראה אותי ככה אנ…" אני אומרת בשטף,
"אהבתי את זה" הוא אומר, קוטע אותי באמצע המשפט,
"כבר אמרתי שאני מצטערת… רגעע מה??" אני שואלת ומסתכלת עליו המומה, כנראה לא שמעתי טוב,
"אני אהבתי את זה" הוא אומר שוב, הפעם יותר חזק