כל כך כואב 3/>

למה?
למה אני ממשיכה לקוות? למה אני מחכה כל כך? למה אני ממשיכה לאכול את הלב בגללך? הרי אני יודעת, יודעת טוב מאוד שלא יקרה כלום, שאין לך כלום אליי…אפילו לא מעט חיבה.
הלב שלך ריק, ואני כל כך צמאה אליו, זה כמו לתת למישהו שגר במדבר קנקנן של מים, קנקנן ריק שנותן לו לשחות במחשבות שיש שם מים, שישתיקו את תאוותו…הלב שלך כאן, גורם לי לעוף על כנפי הדימיון שאוליי הוא יהיה שלי, אבל אין שם כלום…מאומה…
ואני הולכת ברחוב, דמעות שוטפות את פניי, ואני לא עוצרת אותן, בכדי לשחרר את הכאב, לנסות לשחרר את הרגש בתוכן.
כל כך רוצה אהבה, אבל אין אף אחד שייתן לי אותה, וגם אם יהיה זה לא יהיה מישהו שליבי בו חושק.
וכואב לי הלב, אני ממש מרגישה אותו, האדישות שלך דוקרת אותו, מנקזת ממנו את כל הדם, מכאיב לי.
תתרחק לי מהחיים, מהסביבה, מהלב. נמאס לי לחכות, חיכתי כל כך הרבה! הסתפקתי בחיוך, בדיבור ובאמירת שלום, אבל לא, אני רוצה יותר מזה, אבל אתה לעולם לא תוכל לתת לי מה שאני רוצה באמת, וזה כל כך כואב אהובי, כל כך.