כל חיי המתנתי לרגע הזה – פרק 24

באותן הדקות שנדמו כנצח.. כשהוא נשק לי, לא יכולתי לחשוב על כלום, לא יכולתי לשמוע מהמומה, לא יכולתי לחוש דבר מלבד את פעימות לבי ההולמות בחוזקה ובפראות חסרת כל שליטה אנושית מסוימת, את הצמרמורת אשר גרמה לכל עורי לסמור וכאש הבעירה כל שריר, תא, מערכת ווריד אשר עדיין פועל כהרגלו בגופי, חשתי כיצד הצביטות המטריפות דעת אשר עקצצו בכל מקום ומקום בגופי הורגשו בחוזקה.. אבל דבר לא הורגש בעוצמה אדירה וסוחפת כמגע שפתיו על גבי שפתיי..
דבר אשר הותיר אותי מוכת הלם וחסרת כל שליטה עצמית מסוימת, אבדתי את מוחי, את סביבתי, אבדתי את עצמי..
הלהט אשר סרר בינינו, כאש טובה וטהורה חסרת כל רוע או קינאה, חסר כל חרטה או היסוס, בלבול ואכזבה – זרם בעורקיי כתחושת קריעה, אבל קריעה מלטפת אשר כלל לא כואבת או מפחידה, היינו כה קרובים.. חשים יותר מתמיד כל תזוזה, כל נשימה מהירה אשר בקושי עצרה את רצף הנשיקה משכרת החושים הזו, הנשיקה אשר גרמה לי להתמכר אליה נפשית ופיזית בו זמנית בדרך מלאת השלמה וקבלה.. ברצון כה רב..
הדם אשר התפרע בגופי ובלש לכל איבר לא ניתק אותי, הטלטול הרב של הרגשות שהתאחדו יחדיו בחוזקה לא ניתק ממנו, דבר לא היה יכול לנתק אותי מהרגע המדהים אשר הצליח לעלות מעבר לכל צפיותיי ותקוותי המיוחלות לנשיקה המדהימה הזו, דבר לא היה יכול להידמות לכך בגלל שאין משהו אשר משתווה.. רק גיששתי אך מציאת מקום שיקרב אותנו יותר ממה שאני מקורבים כרגע, לא הנחתי למרות שידעתי שמדובר בדבר בלתי אפשרי.. שאנו אחד, שתי נפשות ממעמדות שונים אשר הצליחו למצוא את האהבה למרות כל המכשולים..
המכשולים שעדיין צפים מעלינו, נוגעים במעט בקצה הראש אבל נעלמים בקלילות ומתעופפים יחדיו עם הרוח הנושבת אשר כלל לא מורגשת ומקפיאה למוות בקורה בגלל החמימות שעוטפת אותי.. זרועותיו של ליאם אשר עוטפות אותי.. כלל לא חשתי במכשולים כי דבר אשר מתחולל בכל העולם ובכל היקום כולו לא היה יכול לנפץ את הרגע מבין הרגעים המאושרים ובעלי הערך החשוב ביותר בחיי ולחרבו עד עפר..
נחרדתי מהמחשבה על כך אבל פסקתי זאת, איני אתן לעצמי להרוס דבר, ובמיוחד לא את זה, במיוחד לא אתו!
דבר לא היה ניתן כרגע, דבר לא היה ברור , או שאולי היה כן דבר אחד שידעתי וחשתי זאת באופן הכנה והתמים ביותר, ליאם אוהב אותי.
"כה חכתי לרגע הזה.." הוא פלט כשהתנתקו לצערי הרב אבל האצתי את עצמי פחות או יותר לתפקוד שליטתי עצמי חוזר למענו.. תמיד למענו.
"זה היה כה.. כה מדהים.. עד כמה חכתי לכך, לרגע הזה, אני.. אני מרגיש.." הוא החל לומר בשנית בקול מאוהב ומעט מגמגם בהתרגשות אשר כה הייתה נחמדה ונערצת בעיניי, אבל קטעתי אותו בהבנה מלאה. "מאושר.. אני מאושרת.." מלמלתי.
"בדיוק, ואפילו מעבר.." חייך אליי ונשק ללחי הקרובה אליו. "אני חייב לדעת מה חשבת, בבקשה אל תבלמי את פיך המדהים, לא כמו תמיד". התחנן.
"אילו ורק יכולתי לתאר לך את הסערת רגשות האדירה והמשכרת אשר כה הדהימה אותי.. לא חשבתי מעולם שאני יכולה להרגיש כך.. עוד מהרגע הראשון, רציתי זאת.. את הנשיקה הזו שעלתה מעל כל החלומות והתקוות.." מלמלתי ברעד, לא מהקור כמובן, מההתרגשות.
"באמת..?" שאל בעיניים אשר החביאו אלפי נרות דולקים. "עוד מהרגע הראשון..?"
"פשוט נפלתי בקסמיך, ביופי הייחודי הזה.. כה קשה לי לתאר.." מלמלתי מעט מדוכאת, חוויתי כה המון עד עכשיו ואיני יכולה לתאר זאת במילה אחת, פשוט כך.
"היי מתוקה, בבקשה חדלי מהטון הזה.. אל תהיה מדוכאת, לא עכשיו, האמיני לי שגם לי כגבר קשה לתאר את מה שחשתי לצדך כל פעם מחדש.." אמר בקול מעודד וכרך את זרועו סביב כתפי, הנחתי את ראשי על כתפו ושתקנו, מביטים בזיקוקים שדלקו בשמיים וחגגו מעלינו כמסיבה לכבוד הנשיקה אשר נדמתה כראשונה.
השתיקה הזו כלל לא הייתה מביכה.. הייתה רגועה בעלת רגשות רבים, חשתי מוגנת לצדו, בטוחה, בעלת מזל כה רב.. ויותר מהכול.. במילה אחת קטנה אשר כה הערכתי, מאוהבת.
"אמרתי לך שהמראה הזה מדהים לא..?" שאל וחשתי את חצי החיוך השובבי נפרס על גבי פניו ומשפיע גם עליי כמו תמיד.
"בהחלט, כאילו ולכבודנו.." פלטתי אבל לאחר מספר שניות האדמתי, עליי לשלוט בלשוני לפני שאדבר שטויות.. איני מאמינה שאמרתי זאת עכשיו אבל חשתי מצד אחר, לא ידוע, שזה נכון לומר זאת.. הוא קטע את מחשבותיי ופתר אותי שוב מבלבול מתמשך במהירות.
"התאמת שגם לי זה נדמה כך.. אנו ממש חושבים כראש אחד.. כנפש אחת.." הוא מלמל בלחש ובקול כה רך ומלטף, כפעמונים קטנים וזעירים, כנבל אשר ערב לאוזניים באופן עוצר נשימה, הוא נגע בקצה אצבעותיי ושילב את ידנו אחת בשנייה, כה רציתי לנשק אותו שוב אבל היה דבר אחד שהייתי חייבת לשאול לפני זה, דבר שתמיד רציתי לדעת.
"ממתי..?" שאלתי חלושות.
"ממתי מה?" שאל בצחקוק מבויש.
"ממתי החלת.." התחלתי לומר אבל נשמתי עמוק עדיין לא מאמינה שאני אכן אומרת זאת. "לאהוב אותי..?" המשכתי ברעד מעט מפוחד.
"לני, זוהי אהבה ממבט ראשון.. היא אינה חד צדדית.." אמר ונשק לקצה ראשי, כרכתי את זרועותיי סביב צווארו והוא הושיב אותי אליו בזמן שידיי היו סביב מוטנו וידיו רק הצמידו אותי הכי קרוב שאפשר אליו, הבטנו רגע אחד ממושך עוצר נשימה, לא נשמתי באותן רגעים שהופנטתי ללא כל דבר מסוים שהיה יכול לגרום לך.. ללא כל מעט שפיות אנושית..
כי פגשתי בעיניו, כמו שמעולם לא פגשתי.. אבל שוב לא היה לי המון זמן ליהנות מהרגע לפני שנשק לי שוב, ולמען האמת יותר נהניתי מזה.

שכבתי על גבי מיטתי, יש שקט בבית.. חושך.. כולם ישנים, רק אני ערה וכבר לפנות בוקר, אבל איני יכולה להפסיק לחשוב עליו, על ליאם, על כל מה שנאמר.. על כל ליטוף, מגע מסוים, נשיקה חפוזה עד נשיקות ממושכות.. על צחוק וחיוך קטן, עקום ושובב.. כל רגש אשר הכה אותי ללא הרגשת כאב מסוימת..
וזה נדמה כהזיה, ורק חכתי לבוקר על מנת לפגוש אותו שוב.. להיות עמו שוב.. להרגיש שוב את מה שאני חשתי לפני מספר שעות ולהתמכר אליו.. אל ליאם עצמו מחדש..
מחוגי השעון לא זזו, לועגים לי ברשעות ומותחים אותי בהנאה בצפייה בי מתפתלת בחוסר סבלנות, כדבר המורט כל עצבים, כדבר אשר הכעס זורם בכל כולי וכובש אותי.. אלוהים אדירים, שכבר יגיע הבוקר!
אבל לפתע הכול נקטע כשחשתי את בטני מתהפכת בחוזקה ללא כל פרפרים, אלא אפילו מעט בכאב שיצר רעד שבער בכל גופי, חשתי סחרור עז וצורב חסר כל טיפת אנושיות, חשתי דפיקות לב.. אשר היה קשה לקבוע עד כמה הן מתרגשות ועד כמה הן מכאיבות בכוונה ובפחד, ידעתי מה זה אבל הצטערתי על כך כל כך.. כל הפחדים שסררו בזמן הנשיקה, המכשולים המחרידים שהתעלמתי מהן מצליפים בי כרגע, מכים בה בחוזקה ללא כל חרמים והרפיה, עצמתי את עיניי וכיווצתי את ידיי לאגרוף מנסה, באמת שמשתדלת כמה שיותר להרחיק זאת ממני, להדחיק מהרגשות ומעצם המחשבה על כך.. מנסה לישון על מנת שיהיה לי כוח אליו.. לליאם..
רק מהחשבה על השם ליאם חשתי שוב את הצריבה המאיימת וכואבת עד בכי, כעינוי מתמשך אשר נהפך כמחנק בגרוני וגרם לי להשתתק, גרם לי להיות דוממת ולשמור את הדמעות לעצמי, את הצווחה אשר צווחה בעורקיי ורק הקשתה על המצב עצמו.. עצרה כל דבר מסוים שהיה יכול למחוק זאת, לגרום לרגשות המזעזעים הללו לחדול!
לפתע שמעתי דבר מה נופל מהסלון, קול ניפוץ אשר גרם לטירוף להיפסק, חייכתי לעמי ונטרתי ללא כל מחשבה לכיוון הרעש.. ללא כל פחד אלא כהוקרת תודה.. אני יודעת שזו מחשבה חסרת כל היגיון והצדקה מסוימת, אבל אם זה מה שיגרום לי לא לחשוב על ליאם דברים רעים.. לגרום לי להרגיש שהמשיכה אליו מקשה עליי וכואבת.. אוי לי, כדבר מסוכן נפשית..אהיה מוכנה לעמוד בו.
"מי שם…?" שאלתי ברעד עדיין מעט חשה את המחנק.
התבוננתי לכיוון הקול, כד מנופץ.. אבל לאיש לא אכפת כאילו, ואז ראיתי את הדבר האחרון שהאמנתי שעיניי יפגשו בו אי פעם, קפאתי במקומי מוכת הלם וחרדה, הזדעזעתי מהמראה האיום ורק רציתי לברוח, לעצום עיניים ולהתעורר ליום חדש בתקווה שזה חלום.. שזה לא אמתי.. לא.. בבקשה שאני הוזה.. איני יוכל לסבול זאת.. לא, זה בלתי אפשרי.. ממתי זה קרה? למה? ודווקא הוא.. מבין כל הגברים דווקא אחי..?
"לכל הרוחות מה קורה כאן?!" זעקתי לכיוון השניים המתנשקים ללא כל הפסקה, כדבר אשר הגעיל אותי וזעזע אותי באופן קשה.. גרם לי את החשק העז לשבור דבר מה, לקפוץ מגג של בניין, לאכול במשך שבוע אוכל משמין – כל דבר שיגרום לכעס שבערר בי בחוזקה להיעצר, ידעתי שאיני אתן לזה למשך.. אני גומרת זאת עכשיו.. זה גדול מידי, בעל משקל אשר רומס אותי.. מופעל בלחץ איום על גבי כתפיי הדקיקות.
אבל כשארבעת זוגות העיניים המופתעות הביטו בי, ברחתי.