"כל העיר יודעת"

"כבר כל העיר יודעת ששברת לי את הלב".
שמעתי את השיר הזה מתנגן בעוצמות גבוהות מכמה מכוניות שטסות על הכביש,
פתאום המשפט מקבל משמעות חדה, חדה וכואבת .. זהה לדקירת סכין בבטן.
ללכת ברחוב הריק באמצע הלילה, דמעות חצי חמות מהכאב חצי קרות מהרוח מלטפות את הלחיים, מרגישה כל כך חשופה, כאילו פרסו על מסך ענק את כל שבעת מדורי הגיהנום שהעברת אותי, את כל הלילות מלאי התקווה שנסכת בי ופיצצת בבוקר שלמחרת, את כל המילים שבחיי שהרגשתי שהיו אמיתיות יותר מכל דבר אחר שעכשיו איבדו את כוחן ומשמעותן, מנסה להתרומם, להרים את העיניים למעלה, לטפס מעל הרי הכאב שתקועים לי באמצע הגרון, לראות את האור שבקצה המנהרה שכולם מדברים עליו, אולי אני רואה קצת ניצוצות אבל זה קטן מדי כדי לאחוז בזה, צריך אור גדול מאוד כדי להערים על כל מה שעשית, לילות בלי שינה משיחות איתך הפכו ללילות בלי שינה מבכיות עלייך, זה לא שאתה מת או משהו, אבל משהו כן מת, משהו בתוכי, החלל הזה שהיה רק שלך .. חלל מיוחד שאתה יצרת, מיוחד בשבילך שעכשיו התרוקן ממך ומלא בלכלוך שהשארת כשעזבת, אתה לא תמצא יותר טובה ממני בזה אני בטוחה, הייתי כל מה שביקשת תמיד, כל מה שרצית וכל מה שחלמת, את זה אני יודעת!
לפעמים אני רואה אנשים דומים לך, אנשים שנוהגים בצורה הייחודית לך שכל כך אהבתי, איך שהיד הגדולה שלך הייתה מונחת במעלה ההגה ומסתובבת כשהיית פונה לכיוון הבית שלי, זה כבר לא שם, הזיכרונות נהפכים כהים עם החודשים שעוברים ובנתיים אני מרגישה
"שכבר כל העיר יודעת ששברת לי את הלב".