כל הדרכים מובילות אלייך – פרק 6

•אביב•
 התעוררתי בלית ברירה למשמע הצלצול המעורר שלי.
״ילדים, קומו שלא תאחרו.״ קולה של אימא בקע מכיוון המטבח.
״יום אחרון לשבוע,״ מלמלתי בחיוך. פתחתי את החלון, היה אפשר להריח את הריח של הגשם שירד אתמול, הגשם הראשון לשנה.
נשמתי את הריח של הגשם, העפתי מבט בכביש ששלוליות גדולות של מים מציפות אותו, ובאנשים העוברים ושבים עם המטריות.
סירקתי את שיערי ואספתי אותו לקוקו מרושל.
פסעתי בגרירת רגליים לכיוון חדר האמבטיה, שלמרבה הפלא הייתה תפוסה, דפקתי כמה דפיקות על הדלת, אבל חוץ מזרם של מים לא שמעתי כלום.
״אוח, נו באמת.״ מלמלתי בעצבים והתיישבתי ליד הדלת.
לפתע שמעתי גרירות רגליים, הרמתי את ראשי וראיתי את אביתר.
״הא אוחתי,״ הוא אמר בקול עייף.
״אותך לא ראיתי הרבה זמן.״ גיחכתי.
״אני מבין שהפרינססה בפנים.״ הוא גיחך והצביע על הדלת, הוא התכוון לאליאור.
אבחנה יפה, אחי.״ אמרתי בציניות.
״מה אמרת עכשיו?״ הוא שאל בתמימות, כיווצתי גבות והבטתי בו במבט מבולבל.
״מה אמרתי עכשיו?״ שאלתי בתמימות.
״את חייבת להפסיק לדבר בשפה הגבוהה הזאת שלך.״ הוא אמר.
 ״מי היה מאמין שיש בנינו קשר דם.״ גיחכתי.
בבית הספר אביתר ואני מכחישים כל קשר אחד לשניה. אומנם אנחנו תאומים אבל אנחנו כל כך שונים.
״נו, יש פה עוד אנשים בבית הזה.״ אביתר דפק על הדלת.
 לפתע הדלת נפתחה ואליאור יצא ממנה, וריח טוב של בושם הגיף ממנו.
״איף, חנקת את כל האמבטיה עם הבושם הזה שלך.״ אמר אביתר ונכנס לאמבטיה.
״היי, עכשיו תורי!״ צעקתי והדלת נטרקה לי מול הפרצוף.
״סורי אוחתי, קודם האחים הגדולים.״ הוא צחק.
״אבל אנחנו באותו גיל.״ צעקתי.
״זה לא מדוייק, בכל זאת אני יצאתי קודם מהבטן של אימא.״ הוא צעק.
״רק בעשר דקות.״ צעקתי.
״אוף, איך אני שונאת שהוא עושה לי את זה.״ מלמלתי בעצבים מחוץ לדלת, אליאור הביט בי וצחק.
״מה אתה צוחק אתה?״ שאלתי בעצבים. ״הכל בגללך!״ רטנתי והפניתי לעברו אצבע מאשימה.
״סורי אוחתי.״ הוא אמר בהתנצלות ונשק לראשי.
״מה, יש משהו מיוחד היום בבית הספר?״ שאלתי בחשדנות.
״לא שידוע לי.״ הוא אמר והסתכל על עצמו במראה שהייתה תלויה במסדרון.
״אז מה פשר ההופעה שדפקת?״ שאלתי בחשדנות.
״זה?״ הוא שאל והצביע על עצמו. ״אני נוסע לשדה תעופה לאסוף את קים.״ הוא חייך והמשיך להסתכל על עצמו במראה.
״עזוב, מצטערת ששאלתי בכלל.״ מלמלתי ופסעתי לכיוון המקלחת.
למזלי בדיוק אביתר יצא מהמקלחת, לא בזבזתי יותר מידי זמן ונכנסתי להתקלח, גם ככה לא נשאר לי יותר מידי זמן.
עשיתי מקלחת קצרה והתארגנתי בזריזות.
הרמתי את שיערי לקוקו גבוה, ולבשתי את ג׳קט הבייסבול הכחול שלי, ונעלתי את נעלי הנייק הבלויות שלי, הוצאתי את הפלאפון מהמטען, לקחתי את תיק הגב שלי וירדתי למטבח.
״בוקר טוב, מאמא.״ נשקתי על לחייה של אימא.
״בוקר טוב, אביבי.״ אמרה אימא בחיוך.
התיישבתי ליד השולחן מול אביתר ואכלתי את ארוחת הבוקר.
״ביי מאמא.״ אמר אביתר כשקם ממקומו ומיהר לצאת מהבית. 
אח, אני בחיים לא אבין את הילד הזה.
״הא אוחתי,״ אליאור התיישב במקום של אביתר.
״היי,״ מלמלתי כשמבטי מושפל לצלחת.
״אני לא אוכל לקחת אותך לבית הספר היום.״ אמר אליאור בהתנצלות.
״אוקיי…״ מלמלתי והכנסתי כף עם דגני קורנפלקס לפי.
בימי שישי ההורים שלי נותנים את האוטו שלהם לאליאור על בסיס קבוע, בכל יום שישי אליאור נוהג לקחת אותי לבית הספר באוטו. בית הספר לא ממש קרוב לבית שלנו, יש מרחק הליכה לא קטן ברגל.
״מה זאת אומרת?״ שאלתי לאחר שהבנתי מה שאמר. והרמתי את מבטי אליו.
״סורי אוחתי, אני חייב לנסוע לשדה. אין לי זמן לעצירות מיותרות.״ הוא אמר בהתנצלות.
 ״סבבה,״ מלמלתי והשפלתי את מבטי לצלחת. ״זה בסדר, קים מחכה לך, שלא תכעס עלייך או משהו כזה…״ מלמלתי בעצבים.
כיף לדעת שמבחינתו אני מיותרת, הכל היה הרבה יותר טוב כשהכלבה הזאת לא הייתה פה. והיום היא חוזרת, ויחד איתה חוזר אליאור הישן.
״אביב…״ אליאור קרא בשמי אבל התעלמתי ממנו.
קמתי ממקומי ולקחתי את התיק שלי ויצאתי מהבית בעצבים.
אוח, אני שונאת אותה, אני שונאת אותה!
״את מבינה נועה?״ שאלתי, בזמן שדיברתי עם נועה בדרך לבית הספר. ״בגלל הכלבה הזאת אני צריכה ללכת לבבית הספר ברגל כשיורד גשם.״ מלמלתי אל תוך הפלאפון בעצבים.
״לא נורא, קצת גשם לא הרג אף אחד.״ אמרה נועה בניחום.
״הגשם לא, אבל היא כן.״ אמרתי בעצבים. ״או שהיא תהרוג אותי או שאני אהרוג אותה בסוף.״ רטנתי.
לפתע נשמע צפצוף מאחת המכוניות, הסטתי את מבטי לכביש וראיתי את לידור.
״טוב נונה, אני אדבר בבית ספר.״ מיהרתי לנתק את השיחה.
״אני מבין שלא עשית מקלחת בבוקר.״ אמר לידור בגיחוך.
״מה?״ שאלתי בתמימות.
״לא עשית מקלחת הבוקר, אז את נותנת לגשם להרטיב אותך.״ הוא הצביע על השמיים.
״לא הבנתי.״ מלמלתי. ״טוב, מה אתה רוצה ממני?״ שאלתי בחוסר סבלנות. 
״תגידי, זה נכון מה שאומרים?״ הוא שאל.
״מה אומרים?״ שאלתי בזלזול.
״שג׳ינג׳ים מסריחים בגשם?״ הוא שאל.
״ומאיפה לי לדעת?״ שאלתי. ״אני נראית לך ג׳ינג׳ית?״ שאלתי בעצבים.
״יש לך נמשים.״ הוא אמר והצביע על הנמשים על הפנים שלי.
״אז?״ שאלתי בזלזול וגלגלתי עיניים. 
״גם לג׳ינג׳ים יש נמשים.״ הוא ענה.
״ושוב, אז?״ שאלתי בזלזול.
״אז…״ הוא התחיל לומר. 
״אתה יודע מה, עזוב.״ קטעתי אותו ״לי הספיק מהשיחה המטומטמת הזאת.״ אמרתי והתקדמתי והתחלתי ללכת.
״חכי שניה!״ הוא קרא לי, ונעצרתי.
״מה אתה רוצה ממני על הבוקר, אדון ביטון?״ שאלתי בייאוש.
״סתם רציתי לשאול אם את רוצה טרמפ לבית ספר.״ הוא חייך.
״עכשיו אתה נזכר להציע?״ שאלתי. ״כשאני כולי רטובה.״ אמרתי והצבעתי על עצמי.
״הייתי מציע קודם, אבל לא נתת לי להשחיל מילה.״ הוא צחק.
״יכולת להציע קודם, לפני השאלה הטומטמת ששאלת אותי.״ התגוננתי. ״ואני חושבת שאני אוותר.״ מחיתי והתקדמתי ללכת, והגשם התחזק.
״גשם מזורגג…״ מלמלתי בעצבים.
״מתחרטת?״ שאל לידור. 
״אני…״ גמגמתי.
״אני במקומך הייתי נכנס, בכל זאת לא חבל שתתרטבי יותר ממש שאת רטובה.״ הוא גיחך.
״אוח,״ נחרתי בבוז. ״תודה, אבל בעצם לא תודה.״ סירבתי והלכתי.
״נו כנסי כבר לאוטו, קרציה.״ הוא צחק.
״רק בגלל שכבר מאוחר.״ התגוננתי.
״בסדר, כנסי כבר.״ הוא האיץ בי. נכנסתי לאוטו והתיישבתי לידו.
באוטו התנגנו כל מיני שירים במזרחית. ״תגיד, אין לך שירים אחרים באוטו?״ שאלתי.
״תבדקי בדיסקים.״ הוא אמר והושיט לי חבילת דיסקים. 
״יש לי רעיון יותר טוב,״ הוא אמר. הרמתי מבטי מהדיסקים והבטתי בו בשאלה.
״למה שלא תשירי בעצמך?״ הוא הציע.
״בחלומות שלך,״ צחקתי ונתתי לו כאפה בעורף.
״זו הייתה רק הצעה. במחשבה שניה תמשיכי לחפש.״ הוא אמר בכניעה.
״וואו, הפלאפון שלי כולו רטוב.״ מלמלתי כשהבטתי בפלאפון שלי שהיה רטוב כולו. ״שונאת גשמים.״ מלמלתי.
״למה בכלל הלכת ברגל ביום כזה גשום?״ שאל לידור.
״למה?״ שאלתי. ״אני אגיד לך למה, בגלל הכלבה של אליאור.״ אמרתי בעצבים.
״אליאור אימץ כלבה?״ שאל לידור בפליאה.
״דביל.״ צחקתי. ״נו, קים. החברה שלו.״ עניתי.
״אתן לא ממש מסתדרות הא?״ הוא גיחך.
״אני שונאת אותה!״ רטנתי.
״אחיך נראה מאושר איתה.״ אמר לידור.
״זה בגלל שהוא לא מבין שהיא לא טובה בשבילו.״ עניתי. 
״כשהוא איתה הוא בנאדם אחר, הוא מגעיל.״ אמרתי בגועל.
״את לא חושבת שאת קצת מגזימה?״ שאל לידור.
״אני ממש לא מגזימה!״ התגוננתי. ״היא מכשפה!״ אמרתי ולידור התפקע מצחוק.
״תצחק כמה שבא לך, כשתכיר אותה תגלה שצדקתי.״ אמרתי בבטחון.
הגענו לבית הספר, שנינו ירדנו מהמכונית ופסענו לכיוון שער בית הספר.
״תודה על הטרמפ,״ אמרתי בחיוך.
״בכיף.״ הוא חייך.
״טוב אז…״ מלמלתי. ״אז ביי.״ אמרתי בחיוך והסתובבתי ללכת.
״חכי שניה, נמש,״ הוא קרא לי, הסתובבתי אליו והבטתי בו בשאלה.
״אנחנו בסדר?״ הוא שאל.
״כן ברור.״ עניתי בחיוך.
״את לא כזאת גרועה אחרי הכל.״ הוא חייך.