כל הדרכים מובילות אלייך – פרק 14

•אביב•
התעוררתי מהאור שהגיף לחדרי, הראש שלי כאב אבל פחות מאתמול והחולשה שהייתה בי כמעט ונעלמה, הסטתי את מבטי לליאב ששכב לידי וחייכתי לעצמי.
האמת שהיה לי קצת מוזר לראות את ליאב לידי, אבל גם ממש כיף.
אני עוד לא ממש יודעת מה אני מרגישה לליאב, זאת אומרת אני כן יודעת, אבל אני מודה שזה קצת מוזר לי.
העפתי מבט בשעון הקיר שהיה תלוי בחדרי וראיתי את השעה.
״ליאב,״ ניערתי אותי. ״ליאבי, אתה צריך לקום.״ לחשתי לו.
״די אימא, עוד חמש דקות.״ הוא מלמל.
״אני נראית לך כמו אימא שלך?״ שאלתי ונעמדתי מול. 
״אביב,״ הוא הביט בי בחיוך.
״בוקר טוב.״ אמרתי בחיוך וליאב נישק אותי קלות על השפתיים.
״עכשיו הבוקר טוב.״ הוא חייך.
״אתה צריך ללכת לבית הספר.״ אמרתי.
״אביב…״ הוא מלמל.
״לימודים זה חשוב.״ הדגשתי.
״נראה לי שאני לא מרגיש טוב,״ הוא אמר והניח את ידו על ראשו.
״ליאבי, מה קרה?״ שאלתי בדאגה.
״נראה לי שאני חולה.״ הוא אמר.
״אויש, ליאבי, אני מצטערת.״ אמרתי בהתנצלות.
״אולי אני חולה, אבל אני חולה עלייך.״ הוא אמר ונישק אותי קלות על השפתיים.
״אני שונאת אותך, שונאת אותך.״ רטנתי.
״מצטער, יפה שלי.״ הוא אמר בהתנצלות וקירב אותי אליו לחיבוק.
״תגידי, מה את אומרת אולי אני אשאר איתך היום?״ הוא שאל.
״ליאב…״ רטנתי.
״אתה צריך ללכת ללמוד, גם ככה אני לא בכיתה.״ הסברתי. ״תלך תלמד בשביל שנינו.״ אמרתי בניסיון לשכנע אותו.
לומר את האמת, לא רציתי שהוא ילך. רציתי אותו כאן איתי, קרוב אליי.
״אביבוש…״ הוא מלמל בקול מתחנף.
״ליאבוש…״ מלמלתי באותו טון ונשקתי קלות על שפתיו.
״אוקיי, ניצחת.״ הוא נאנח וקם מהמיטה ואני חייכתי חיוך מרוצה.

•לידור•
התעוררתי למשמע צלצול הפלאפון שלי שלא הפסיק לצלצל בעשר דקות האחרונות.
 הרגשתי חולשה בכל הגוף, הראש שלי כאב, היה לי נדמה לי שבכל רגע הראש שלי עומד להתפוצץ.
״הלו,״ עניתי בקול עייף לפלאפון.
״הא אחי, מה אתה שבוז?״ קולו של אליאור נשמע על הקו.
״אני לא מרגיש טוב.״ עניתי.
״כן, שומעים.״ הוא הסכים איתי.
״טוב, לך תתארגן על עצמך, תתאושש ודבר איתי.״ הוא אמר.
״ביי,״ עניתי ביובש וניתקתי את השיחה.
פסעתי בצעדים מרושלים לכיוון המטבח, הכנתי לי משהו לשתות. הראש שלי מתפוצץ מכאבים.
נזכרתי במה שקרה ליל אמש, לאט לאט הכל התחיל לחזור אליי.
לפתע נשמעה דפיקה בדלת, מי זה עכשיו על הבוקר. חשבתי לעצמי.
״רגע!״ צעקתי בעייפות ופסעתי בצעדים מרושלים לכיוון הדלת.
פתחתי את הדלת וקים עמדה בפתח לבושה בחצאית קצרצרה וחולצה זרוקה.
״מה את עושה פה?״ שאלתי בקרירות. ״חשבתי שביקשתי ממך להיעלם לי מהחיים.״ אמרתי בקשיחות.
״התגעגעתי דורי, אני מתגעגעת.״ היא אמרה מתעלמת לגמרי ממה שאמרתי והניחה את ידה על לחיי.
כשאני רואה את קים קשה לי להיות מאופק, קשה לי לשלוט בעצמי. אבל דאגתי להזכיר לעצמי את אליאור ומיד השכל וההיגיון מיהרו לחזור אליי.
״עופי מפה!״ פקדתי עליה והורדתי את ידה מפניי בגסות.
״הייתי הולכת, אם הייתי יודעת שאתה באמת רוצה שאלך.״ היא חייכה חיוך מתגרה.
״עופי לי מהבית!״ צעקתי.
״די, תפסיק להילחם ברגשות שלך,״ היא אמרה בקולה העדין.
״אני לא אתן לעצמי ליפול עוד פעם.״ מלמלתי.
״אני לא אתן לך להפיל אותי שוב בפח שלך.״ צעקתי.
״התגעגעתי אליך,״ היא התעלמה לגמרי מדבריי ועקפה אותי ונכנסה פנימה.
בדבר אחד היא צודקת, אני באמת לא יכול לעמוד בפנייה.
״טוב מה, לא תציע לי משהו לשתות?״ היא שאלה. התעלמתי ממנה והדלקתי את הטלוויזיה.
״כמה זמן אתה עוד חושב שתוכל להתעלם ממני?״ היא שאלה ואני המשכתי בהתעלמות שלי, למרות שזה היה לי קשה. חששתי שאני לא אוכל להמשיך במסע ההתעלמות שלי עוד הרבה, וקים ידעה את זה, היא מכירה אותי ואת החולשות שלי.
״מה את רוצה מהחיים שלי?״ שאלתי בחצי צעקה והנחתי את השלט על השולחן בחוזקה.
״אני רוצה אותך, דורי.״ היא אמרה בקולה העדין. ״אני מתגעגעת אליך, אלינו.״ היא אמרה והחלה להתקרב אליי.
״מה עם אליאור?״ שאלתי והתרחקתי ממנה.
״ידעתי שלא תוכל להתעלם ממני עוד הרבה.״ היא חייכה.
״תעני לי על השאלה!״ צעקתי.
״זה יפה שאתה משחק אותה הרד טו גט, אבל אל תשכח שאני מכירה אותך טוב.״ היא לחשה לתוך אוזניי, היא רפרפה עם שפתיה על שפתיי. הייתי כל כך קרוב לטרוף לה את השפתיים, אבל ניסיתי להישאר חזק.
״תעופי ממני, מטורפת!״ צעקתי ודחפתי אותה ממני.
״חשבתי שאני הדבר הכי טוב שקרה לך בחיים,״ היא אמרה והחלה להתקרב אליי.
״רע, את הדבר הכי רע שקרה לי בחיים.״. תיקנתי אותה, ניסיתי להילחם עם הרגשות שלי.
״זה יפה שאתה מנסה.״ היא אמרה וליטפה את פניי ואני קפאתי במקומי כתוצאה מהמגע שלה. היא רפרפה עם שפתיה על שפתיי ואני לא התנגדתי, שפתינו נפגשו זו עם זו וניסחפנו לנשיקה סוערת.
״ידעתי שאחרי הכל תישבר.״ אמרה קים לאחר שהתנתקנו מהנשיקה.
״אני שונא אותך, שונא אותך!״ נחרתי בבוז.
על מי אני עובד? אני ממש ממש לא שונא אותה, אפילו לא קרוב לזה.
״אתה יודע, אני אוהבת את אליאור באמת, וכיף לנו ביחד ואני מרגישה כמו מלכה, אבל איתך זה כבר סיפור אחר, איתך זה…״
״תסתמי כבר!״ קטעתי אותה בצעקה.
״אתה היית הראשון שלי, הראשון והכי מוצלח שלי.״ היא אמרה.
״טוב די, לי זה מספיק.״ מלמלתי. ״קחי את עצמך ועופי!״ צעקתי ופתחתי את הדלת.
״אתה באמת רוצה שאני אלך?״ היא שאלה בתגרות והעבירה את ידה הקטנה על פניי. המגע שלה גרם לצמרמורת נעימה לעבור לי בגוף.
״מה לא הבנת במה שאמרתי?״ שאלתי בעצבים. ״לכי!״ פקדתי עליה והצבעתי על הדלת.
״אני אלך, אבל זו לא תהיה הפעם האחרונה שתשמע ממני.״ היא אמרה. היא נשקה לי קלות על השפתיים ופסעה לכיוון הדלת.
״בת זונה…״ מלמלתי בעצבים וניפצתי כוס על הרצפה.
הבחורה הזאת מוציאה אותי מדעתי!

•אביב•
״אביבוש,״ לפתע נשמעה דפיקה על הדלת שלי, זו הייתה אימא.
״אביבי, את ערה?״ קולה של אימא בקע מבעד לדלת.
״אויי, אני לא מאמינה שזה קורה לי.״ מלמלתי והנחתי את ידי על מצחי.
ליאב ואני הסתכלנו אחד על השניה בפרצופים מבולבלים. ״מה נעשה?״ שאל ליאב בקול שקט.
״אביב,״ אימא המשיכה לדפוק על הדלת.
״מהר, תיכנס מתחת למיטה שלי,״ לחשתי לליאב.
״אין מצב שאני…״ 
״נו!״ לחצתי עליו.
ליאב הסתתר מתחת למיטה שלי ואני מיהרתי להיכנס למיטה ולהתכרבל בשמיכה ולשחק אותה חולה יותר ממה שהייתי.
״אביבי, מתוקה שלי,״ אימא נכנסה לחדרי.
״היי אימא,״ מלמלתי בעייפות מזויפת.
״איך את מרגישה, קטנה שלי?״  היא שאלה והניחה את ידה על מצחי.
״יותר טוב.״ עניתי בכנות.
״לא, כבר אין לך חום.״ היא אמרה.
״ברוך השם.״ מלמלתי בחיוך.
״טוב קטנה שלי, אני חייבת לזוז לעבודה. הכנתי לכם קציצות ברוטב, תנסי לנוח עוד קצת.״ אמרה אימא ונשקה לראשי.
״ביי אימא,״ מלמלתי וצפיתי באימא יוצאת מחדרי וחיכיתי שהדלת תיסגר עד לסופה.
״פיו, זה היה קרוב.״ מלמלתי.
״תגידי, חשבת איי פעם לנקות מתחת למיטה?״ שאל ליאב וניקה את האבק מבגדיו.
צחקקתי. ״שנדבר על החדר שלך?״ שאלתי בגיחוך.
״שלא תעזי.״ הוא אמר באיום.
״טוב, אתה מוכן לבית ספר?״ שאלתי אותו.
״מה זה?״ הוא שאל פליאה.
״לפי מה שידוע לי בית ספר זה מקום שלומדים בו, רוכשים קצת השכלה.״ עניתי בציניות.
״חשבתי שירדנו מכל הקטע של ללכת לבית ספר.״ הוא אמר.
״אז חשבת.״ צחקקתי. ״הלימודים מתחילים בעוד רבע שעה.״ זירזתי אותו.
״אבל אביב,״ הוא אמר כשעמדנו בפתח הדלת.
״שוב אבל!״ קטעתי אותו. ״אתה הולך וזהו.״ קבעתי. ״הייתי ברורה?״ שאלתי.
״כן המפקדת.״ הוא ענה והצדיע לי.
״טוב, עכשיו לך כבר!״ דחפתי אותו החוצה. 
״לא הולך ככה.״ הוא התגרה בי.
״נו ליאב, אתה תאחר!״ הזכרתי לו אבל הוא בשלו.
נשקתי לו קלות על השפתיים. ״קיבלת מה שאתה רוצה, עכשיו עוף.״ אמרתי.
ליאב חייך חיוך מנצח. ״עפתי.״ הוא אמר ויצא מביתי בריצה ואני נזרקתי על הספה וצחקקתי לעצמי.

•אביתר•
התעוררתי למשמע צלצול הפלאפון שלי.
״מי הבן בליעל שמעז להעיר אותי על הבוקר?״ מלמלתי בעצבים.
לקחתי את הפלאפון מהשידה ועניתי, אפילו לא ראיתי מי התקשר.
״מה?״ עניתי בעצבים לשיחה.
״אביתר?״ קולה של בחורה נשמע על הקו, הקול הזה היה מוכר לי ממש.
״זאת אני, לינוי.״ היא אמרה, וישר עלה לי חיוך על הפנים.
״היי, וואו אני חייב להודות שאת מהירה.״ גיחכתי היא צחקקה.
״מה אתה עושה עכשיו?״ היא שאלה.
״האמת, שום דבר מיוחד.״ עניתי.
״בא לך להיפגש עכשיו?״ היא שאלה.
״כבר חשבתי שלא תבקשי.״ צחקקתי.
״אז זה כן?״ היא שאלה.
״ממ… תני רק שניה לבדוק ביומן.״ אמרתי בציניות.
״מה יומן מה?״ היא שאלה. ״הרגע אמרת שאתה לא עושה כלום.״ היא אמרה בגיחוך.
״כרגע.״ הדגשתי. ״אני לא עושה כלום כרגע, זה יכול להשתנות בחמש דקות הבאות.״ אמרתי בציניות.
״טוב, למזלך היום יש לי יום ריק.״ אמרתי לאחר שכביכול ״בדקתי ביומן״.
״אז קבענו?״ שאלתי אותה.
״עכשיו אני צריכה לחשוב על זה.״ היא חיקתה אותי ממקודם.
״נו אל תהי רעה.״ התחננתי.
״טוב נו, שיהיה.״ היא ענתה.
״אפשר לשמוע קצת יותר התלהבות, בכל זאת את הולכת לצאת עם הרווק הכי מבוקש בקיסריה.״ אמרתי בגאווה.
״אוהו, אני רואה שמישהו פה עף על עצמו, תיזהר הנחיתה עלולה לכאוב.״ היא צחקקה.
״אאוץ׳, נפגעתי.״ אמרתי בקול פגוע.
״אז ניפגש בעוד חצי שעה באותו מקום?״ היא שאלה.
״סגרנו.״ אישרתי וניתקתי את השיחה וחיוך דבילי התפרס על פניי.