כל בוקר מחדש..

איך אני יכול להמשיך ככה.. עם הידיעה שאני אוהב אותה שאני לא יכול בלעדיה.. ובכל זאת מכחיש את זה מנסה לשקר לעצמי להגיד שזאת רק תקופה שזה שיגעון שחולף שאם אני יתן לזה זמן אולי הכל יעבור אבל אני יודע שזה שקר כי נתתי כבר יותר מידי זמן למה כל פעם שאני רק רואה את הפנים שלה אני שוב מחייך אבל שוב החיוך נימחק כי אני יודע שהיא אוהבת מישהו אחר כל תמונה שלנו ביחד כל זיכרון איתה כל רגע איתה תמיד היה מושלם אפילו רגע של שתיקה כי בכל זאת זאת היא האהבה של החיים שלי.. הבעיה היחידה היא שאני לא שלה כי שוב אני רואה תמונה שלה עם אחד אחר האחד שהיא אוהבת האחד שהיא לא יכולה בלעדיו אם רק יכלתי לומר לה אם רק יכלתי לאהוב אותה לתת לה את כל כולי להתעורר בבוקר עם הידיעה שהיא שלי אבל הכל רק דימיון כי שוב כל בוקר מחדש אני קם עם הידיעה שלא אני זה שרץ אצלה במחשבות.. אני לא זה שיכול ליגרום לה לחייך אני לא זה שהיא אוהבת.. וכל יום מחדש אני מוצא את עצמי בין הבקבוק לכוס רק מנסה לשכוח רבל התמונה של הפנים שלה רק מתחזקת.. אם רק הייתי יודע שזה מה שעומד ליקרות.. לא הייתי עושה שום דבר שונה.. כי אפילו שזה כואב.. לא הייתי מוותר על אפילו זיכרון אחד איתה כי בכל זאת אני אוהב אותה אפילו שהיא לא אותי..