כל אחד והשריטה שלו פרק 8

נקודת מבט בר:

נשארנו לשבת לבד רק אני וליאל בחוף. ישבנו על כיסאות מרגישים את הגלים מתנפצים על רגלינו.
\"ההורים שלי הזמינו אותי לארוחת ערב מחר\" אמרתי קצת לחוץ וחושש מהתגובה של ליאל.
\"אוקיי\" היא אמרה והייתי מופתע מעט מזה שאין לה בעיה והיא אמרה את זה בקלילות.
\"אין לך בעיה לבוא?\" שאלתי אותה מאושר.
\"מה?! לא! אתה אמרת הזמינו אותך לא אותנו\" היא אמרה והצביעה על שנינו. צחקתי טיפה כי זה בדיוק מה שציפיתי.
\"בבקשה לא בא לי ללכת לבד\" אמרתי אני כל כך רוצה להכיר אותה למשפחה שלי היא בדיוק מה שאני רוצה אני אוהב כל דבר בה.
\"בתור מה אני באה?\" היא שאלה וגרמה לי לחייך טיפה. אף פעם לא הגדרנו את הקשר שלנו אף פעם לא אמרתי עליה חברה שלי או היא אמרה עלי חבר שלה.
\"חברה שלי?\" ספק שאלתי ספק אמרתי.
\"בטוח אתה רוצה להכיר להורים שלך מישהי כמוני ועוד בתור חברה שלך?\" היא שאלה בחשש שהצחיק אותי, הורג אותי החוסר ביטחון שלה.
\"כן, אני בטוח שהם יאהבו אותך\" אמרתי נחוש בדעתי והיא חייכה אליי חיוך גדול אחד שלא ראיתי הרבה זמן.

\"החברים שלך ממש אחלה\" ליאל אמרה כשנכנסנו לדירת חדר הקטנה שלי.
\"שמח שאהבת אותם\" אמרתי בחיוך זה באמת חשוב לי אנחנו היינו חבורה מגיל צעיר ואנחנו תמיד נישאר דבוקים אחד לשני בתחת.
\"אני גמורה\" היא אמרה ונשכבה על המיטה ואני ניצלתי את ההזדמנות להיכנס למקלחת. במקלחת אני אוהב לחשוב על הכל. ותמיד כשאני חוזר לפה אני חושב על איזה ילד זבל הייתי. אבל הפעם חשבתי על ליאל שעכשיו ישנה בחוץ והיא שלי אני כל כך מאושר מזה. היא לא רגילה יש בה משהו אחר מסתורי ושקט. לפעמים אני מת להיכנס לה לראש ולהבין על מה היא חושבת ולמה היא חושבת. אנשים כמוה מסתכלים שונה עת העולם הם רואים דברים אחרת יש להם ראייה רחבה יותר.
יצאתי מהמקלחת רק עם בוקסר. הסתכלתי על ליאל שדיברה בטלפון והסמיקה טיפה כשראתה אותי, היא כנראה הובכה מזה שלא לבשתי שזה חמוד ונדיר למצוא בנות כאלו.
\"אני נכנסת להתקלח\" היא אמרה ונתנה לי נשיקה קטנה על השפתיים. נשכבתי על המיטה ועצמתי את העיניים. את האמת ליאל עדיין לא אמרה כלום על יובל האקסית שלי ואני ממש מעריך אותה על זה. היא לא עשתה דרמה והיא לא הסתכלה עליה במבט עקום בחזרה. היא התייחסה אליה יפה ואפילו לפעמים ניסתה לדבר איתה. היא התעלמה מהנסיונות הפתטים של יובל להכניס לה והיא לא הרגישה מאוימת ממנה. הרגשתי ראש מונח על החזה שלי ואצבע עוברת על הצלקת שלי ומעבירה בי צמרמורת.
\"אני ממש מעריך את זה שלא ייחסת יותר מידי חשיבות ליובל\" אמרתי ופקחתי את עיניי שישר התנגשו בענייה הירוקות והיא חייכה חיוך קטן. ליטפתי את שיערה הארוך הלח והנעים מנסה שלא לעשות בו קשרים ולהרוס אותו.
\"אני אגיד את האמת לא הכי אהבתי את הרעיון בהתחלה והתעצבנתי על זה שהיא נמצאת כאן אבל בשיחות שלכם הבנתי שאתם חברים מגיל צעיר ואי אפשר להפריד אותכם, אף אחד מהחבורה\" היא אמרה וחייכתי חיוך גדול היא כל כך חכמה והצליחה לקרוא אותנו נכון, אני בחיים לא הייתי חושב ככה, אני לא יודע אם זה פאשרי אבל אני מרגיש שבכל רגע אני מגלה עליה עוד משהו והיא גורמת לי להתאהב בה יותר.
\"אני אוהב אותך\" אמרתי והיא נבהלה החיוך ירד ישר מהפנים שלה ועינייה נפקחו לרווחה.
\"אתה לא\" היא אמרה ישר וקמה ממני במהירות והתיישבה בקצה המיטה. מצד אחד פגע בי שהיא לא אמרה בחזרה אבל מצד שני היא הצחיקה אותי.
\"אני לא אוהב אותך?\" שאלתי אותה משועשע טיפה מחביא בפנים את זה שנפגעתי טיפה.
\"כן\" היא אמרה והייתה רצינית מאוד.
\"אוקיי. למה אני לא אוהב אותך?\" שאלתי אותה מנסה להיכנס לראש שלה שקשה מאוד להבין.
\"כי אז אף אחד מאיתנו לא יפגע\" היא אמרה היא כל כך מפחדת להיפגע שזה עצוב.
\"יפגע ממה?!\" שאלתי והרגשתי מתוסכל לפעמים אני לא מצליח להבין אותה. היא ממש חידה שקשה לפתור.
\"מהחיים\" היא אמרה במילה אחת.
\"זה החיים. וכבר אמרתי שאני מוכן לקחת את הסיכון הזה איתך\" אמרתי בחיוך והתקרבתי אליה
\"למה?\" היא שאלה לא מבינה והביטה בי במבט מבולבל.
\"כי ככה! אני מת לדעת מי פגע בך כל כך שאת ככה\" אמרתי והיא התעצבנה. היא תמיד מתעצבנת כשאני שואל את זה, זאת הנקודה הכי רגישה שלה.
\"אף אחד\" היא אמרה וקמה מהמיטה הסתובבה בחדר טיפה וחזרה לשבת.
\"מה עברת בחיים שאת ככה\" שאלתי אותה שוב בקול רך יותר והיא שתקה הידקה את הלסת שלה בעצבים. לאחר כמה דקות של שקט היא קמה ממקומה.
\"אני צריכה כמה דקות לעצמי\" היא מלמלה ויצאה מהחדר. אוח אני כזה אידיוט והיא הזאת עקשנית. מה קרה לה בחיים שהיא ככה היא בסך הכל בת שמונה עשרה לפעמים היא מזכירה לי את הנוער שאני עובד איתו. היא כל כך פגועה כמוהם אבל ההבדל הוא שהם התדרדרו והיא פשוט התרחקה ונהייתה סגורה.

נקודת מבט ליאל

ישבתי על הדשא ונשענתי על עץ. למה אני ככה באמת, למה אני לא יכולה להיות יותר פתוחה עם אנשים. למה הוא היה חייב לפתוח את זה, למה אני דפוקה ומחפשת איך להרוס לעצמי קשרים. הוא אוהב אותי, הוא אמר שהוא אוהב אותי אבל אני כמו מטומטמת נבהלתי מזה ולא אמרתי לו בחזרה, אני כל כך מפחדת מזה שהוא יעזוב אותי כשהוא יגלה את האמת עלי. ראיתי את דנה מתקרבת אליי ויושבת מולי.
\"צרות בגן עדן?\" היא שאלה והביטה בי בעיניה החומות וחיוך קטן התנוסס על שפתיה.
\"רואים?\" שאלתי בלחש.
\"מה בר האדיוט הספיק לעשות?\" היא שאלה והעיפה כמה תלתלים שנפלו על פניה.
\"זה אני האדיוטית\" אמרתי והתעצבנתי על עצמי, אני כל דפוקה שהורסת הכל.
\"הוא אוהב אותך אני רואה לו את זה בעיניים\" היא אמרה וגרמה לי לחייך טיפה.
\"ואני אשאר איתה לא משנה מה\" בר אמר והתיישב לידי לא הבטתי בו המשכתי להסתכל על דנה שחייכה לי חיוך גדול.
\"אני מניחה שזה הסימן שלי ללכת ביוש\" היא אמרה ונעלמה כאילו לא הייתה. הבטתי בבר והרגשתי איך הלב שלי פועם מהר יותר, הוא אוהב אותי הדבר המושלם הזה אוהב אותי, למה?!
ישבתי בין רגליו של בר ונשענתי על החזה שלו והוא חיבק אותי קרוב אליו. הרחתי את הריח הממכר שלו והרגשתי את הנשימות שלו על עורפי.
\"אני מצטערת שאני דפוקה\" אמרתי לו לבסוף מתחילה לדבר.
\"אני מצטער שאני דפוק\" הוא אמר ונתן לי נשיקה בלחי וגרם לי לחייך טיפה, הוא לא מודע עד כמה הוא לא דפוק, להיפך הוא הנכון הוא מושלם. ישבנו בשקט והמחשבות רצו בראשי. אני חייבת לספר לו הכל עליי אבל אני מפחדת שהוא יתרחק יסתכל עליי עקום ישנא אותי. אבל זה חלק ממני שאי אפשר להפריד אותו ממני גם אני אכחיש את זה.
\"את אמא שלי אף פעם לא הכרתי\" אמרתי קמתי מחיבוקו של בר הסתובבתי אליו והבטתי בעיניי מחכה שאני אמשיך לדבר.
\"אבא שלי גידל אותי עד גיל תשע והוא היה אבא מדהים. הוא היה החבר הכי טוב שלי אמא ואבא ביחד. הייתי ילדה שמנה ואף אחד לא ממש התחבר אליי בבית ספר שנאו אותי והציקו לי ואבא שלי תמיד אהב אותי. כשהייתי בת תשע הוא נכנס לכלא כי הוא גנב כסף מאנשים ואיים עליהם. אני ממש כעסתי עליו שהוא גנב והיה מוכן להסתכן בזה שיתפסו אותו ויקחו לי אותו. בזמן שיצרו קשר עם דוד שלי הייתי חודשיים אצל משפחת אומנה כי אין לאף אחד מושג מי זאת אמא שלי. המשפחה הזאת הייתה סבל הכו אותי שם הרעיבו אותי ושלחו אותי לעבוד. כשהגעתי לדוד שלי הייתי כמו חצי מתה, לא דיברתי, לא תקשרתי עם אף אחד, לא אכלתי, לא שתיתי, לא ישנתי הייתי כמו זומבי. פחדתי מכל בן אדם שהתקרב אליי וברגע שמישהו נגע בי הייתי קופצת וזה עדיין קורה לי לפעמים. רן הראשון שהצליח לגרום לי לדבר ולהוציא אותי מזה ומאז אני חייה אצל דוד שלי ולפעמים מרגישה לא שייכת\" אמרתי ובר היה המום. הוא שתק וגם אני, חיכיתי כמה דקות שהוא יגיד משהו אבל הוא לא אמר כלום פשוט הסתכל עליי במבט המום ומלא ברחמים.
\"אני אבין אם לא תרצה להיות איתי יותר\" אמרתי וקמתי ממקומי הוא לא אמר דבר ונשאר לשבת במקומו עדיין מעכל את הסיפור שלי, לכל אחד יש סיפור יש כאלה ששלהם שמח ויש כאלה שהחיים קצת דפקו אותם. התחלתי ללכת בחזרה לדירת חדר רציתי לבכות רציתי למות רציתי לצעוק. הוא פשוט ישב מולי לא ידע מה להגיד ידעתי שאסור לי להיכנס איתו לקשר לפחות זה נגמר עוד לפני שזה יהיה קשה יותר. ידעתי שאף אחד לא ירצה מישהי שרוטה כמוני. רק חבל שהתאהבתי בו ידעתי שאסור לי להתאהב לאנשים כמוני אין סיפורי אהבה מושלמים.