כל אחד והשריטה שלו פרק 7

נקודת מבט ליאל:

הייתי בביתו של בר מבשלת ארוחת ערב לשנינו. לא ראיתי את בר כל היום הוא ואני היינו בעבודה ולא יצא לנו להיפגש. קצת חופש אחד מהשנייה לא הרג עדיין אף אחד. אני אפילו שמחה שיש את החופש הזה וכל אחד ממשיך עם החיים שלו זה נותן לנו זמן להתגעגע וגם יש לי שריטה חזקה, אני לא יכולה להיות דבוקה למישהו כל היום. לא יכולה לא משנה כמה אני אוהב אותו אחרי כמה שעות נמאס לי ממנו. לא מבינה איך יש זוגות שיכולים להיות דבוקים אחד לשניה כל היום.
עמדתי מול הסיר אורז מערבבת את תכולתו בודקת שרוב המים התאדו. כיביתי תחתו את האש וחזרתי לחתוך ירקות. רעש של מפתחות נשמע בדלת ומיד אחר כך קול צעדים ודלת נסגרת.
"מה את עושה פה?" בר שאל ונשמע מופתע.
"מבשלת לך ארוחת ערב" אמרתי בחיוך והסתובבתי אליו ועיניי נפגשו בעיניו הזיפים שלו גרמו לו להיראות סקסי יותר אם זה אפשרי בכלל.
"אין לך מושג כמה אני גווע" הוא אמר והתקרב אליי ונתן לי נשיקה קטנה על השפתיים. הסתובבתי בחזרה לחתוך סלט והוא חיבק אותי מאחור
"את צריכה עזרה?" הוא שאל ונתן לי נשיקה קטנה על הצוואר שהעבירה בי צמרמורת קלה.
"תמשיך לחתוך סלט" אמרתי ופינתי לו את המקום והוא מיד התחיל לחתוך במהירות. אני התחלתי לערוך את השולחן והנחתי את האוכל בצלחות ובר הביא את הקערה שבה היה הסלט ושני בקבוקי בירה פתוחים.

"בא לך לבוא איתי מחר לסוף שבוע בצפון?" בר שאל בזמן ששטפתי כלים והוא ניגב אותם.
"ומה נעשה שם?" שאלתי אותו
"חופש מהכל רק נהנים בכינרת" הוא אמר
"פעם דוד שלי לקח אותנו לטבריה והיה ממש חם ומלא פקקים זה לא היה כיף" אמרתי והעברתי לו קערה רטובה והוא ניגב אותה.
"זה כי אתם הלכתם לטבריה, אנחנו הולכים לצד השני של הכינרת רחוק מכולם רק קיבוצניקים מקיפים אותנו" הוא אמר ניגב כוס ואני כיביתי את המים נשענתי על השיש והבטתי בו.
"טוב אני אבוא" אמרתי והוא חייך חיוך גדול חושף טור של שיניים לבנות. הוא הניח את הכלי האחרון בידיו בארון והביט בי.
"את כל כך יפה" הוא אמר לפתע גורם לי להסמיק השפלתי את מבטי. אני לא רגילה לקבל מחמאות ואני גם לא חושבת שאני יפה בכלל, אני רגילה לא יותר מזה.
"את יפה ואת לא מודעת לזה שזה מדהים" הוא אמר והניח את ידיו על אגני מקרב אותי אליו. הבטתי בו בעיניו החומות דבש שיש בהן משהו מיוחד כמו ניצוץ כזה. כרכתי את ידי סביב צווארו עם כמה שאני גבוה הוא גבוה יותר וזה טוב.
"אני כל כך שמחה שאתה שלי" אמרתי לא מנתקת את מבטי מעיניו עמדתי על קצות האצבעות וקירבתי את ראשי אליו נותנת לו נשיקה על השפתיים הוא אחז בי בחוזקה וקפצתי עליו כורכת את רגליי סביבו הוא הלך ביחד איתי לחדרו והשכיב אותי על מיטתו מנשק אותי בצווארי. הוא הכניס את ידו תחת חולצתי והעביר אותה על בטני ולאט לאט עולה לעבר החזה שלי. הרגשתי זרמים נעימים בכל הגוף אך לא יכולתי להמשיך בכך ידעתי לאן זה יוביל.
"בר אני לא מוכנה עדיין" אמרתי בקול הכי יציב שלי הוא עצר והביט בי בחיוך קטן.
"זה בסדר" הוא אמר נשכב לידי ומחבק אותי.
"תודה" אמרתי לו ונתתי לו נשיקה על הלחי. זה כזה לא ברור שהוא יקבל את זה שאני עדיין לא מוכנה לשכב איתו.

"אלוהים אני חושב שאני עומד למות" בר מלמל בלחץ והחזיק בחגורה כשנהגתי.
"תירגע אני נוהגת פצצה" אמרתי צוחקת ועקפתי עוד מכונית. יש לי נהיגה קצת מאפיונרית אמרו לי את זה כבר כמה פעמים בעבר.
"את על 130 בכביש של 90" הוא אמר והמשכתי לעקוף מכוניות.
"תראה עוד קצת אנחנו מגיעים ועדיין לא מתנו" אמרתי לו כשירדתי בירידות של טבריה נסענו על הכביש שמקביל לכנרת עד שהגענו לצד השני של הכנרת והוא כיוון אותי לאן להגיע בדיוק.
"זהו תחני פה" הוא אמר והצביע על חניה קטנה בין שתי מכוניות נכנסתי ברוורס מהיר ובר עוד שניה קיבלת התקף לב.
"אוי תירגע אני יודעת לנהוג" אמרתי לו והבטתי בו קצת עצבנית.
"את נוהגת כאילו שדדת הרגע בנק ואת בורחת מהשוטרים" הוא אמר בקול לחוץ וצחקתי. שנינו יצאנו מהאוטו והוצאתי את התיק שלי. לא שמתי בו הרבה בגדים במילא אנחנו כאן ליומיים.
היינו באיזה קיבוץ והיינו צריכים ללכת חצי קיבוץ בשביל להגיע לדירת חדר קטנה של בר הוא אומר שהקיבוץ מביא להם את זה והוא משלם עליה כל חודש, משהו של קיבוצניקים לא באמת הבנתי. נכנסנו לדירה ישר בבכניסה יש מצד ימין מטבחון ומצד שמאל דלת שמובילה לשירותים קטנים ובפנים יותר החדר עצמו. הנחתי את התיק בצד ליד הקיר ונשכבתי על המיטה.
"מה את עושה אנחנו הולכים לכנרת חברים שלי מחכים לנו" בר אמר והבטתי בו במבט עקום.
"אוף" מלמלתי וקמתי מהמיטה לקחתי מגבת ויצאתי מהחדר כשבר מחכה לי בחוץ. הוא נעל את הדלת הניח את ידו עליי והתחלנו ללכת בקיבוץ. יש משהו אחר בקיבוץ ומרענן הוא כל כך ירוק ויש בו רק שבילים להולכי רגל אין כבישים באמצע. זה שונה כל כך מהעיר, בקיבוץ שקט ואילו בעיר כל הזמן יש רעש. הכינרת החלה לבצבץ ולהופיע מולנו היא כל כך יפה.
בר התקדם לעבר חבורה בני 20 בערך שיושבת על כיסאות פלסטיק צהובות עם בירות.
"ברוש" מישהי ומיד כולם הסתכלו עלינו. אמרה היא נראתה חמודה היה לה שיער חום קרה טלטלים והיא הייתה די בהירה.
"התגעגענו גבר" אחד אחר קם וחיבק את בר. הוא היה יותר נמוך מבר ונראה רגיל.
"זאת ליאל" בר אמר והציג אותי אליהם
"זה רון אמיר דניאל דנה ויובל" בר הציג לי את כולם ואת השם של האחרונה אמר מעט בגועל והיא הביטה בי במבט שנאה. דנה הייתה החמודה המתולתלת ואמיר זה מי שקם לחבק את בר. דניאל היה נראה רוסי כזה שיער שטני ועיניים כחולות ירוקות ורון אמריקאי שיער חום ועיניים כחולות אפורות.
"היי כולם" אמרתי וכולם ענו לי חוץ מיובל שאין לי עכשיו שמץ של ספק שהיא האקסית של בר.
הוא אמר לי פעם שהיא קפצה לביקור והוא סיפר לי על התקופה שלהם ביחד. אנחנו ביומיים האלה נהיה כל הזמן איתם. הם חמודים אבל זה אומר שנהיה כל הזמן עם האקסית המטורללת של בר.
אני מקווה מאוד שיש לו לזה הסבר טוב לזה שהיא נמצאת כאן לא מתכוונת להיות מהחברות הקנאיות והמעצבנות אבל כשצריך זה מה שיקרה.
"בואי שבי" בר סימן לי לבוא לשבת לידו על כמו שטיח קטן שהם קוראים לזה מחצלת. חייכת אליו וישבתי לידו הוא הניח את ידו סביבי וקירב אותי אליו. הבטתי בו בחיוך קטן והוא נתן לי נשיקה ודיבר עם החברים שלו והצלחתי להיכנס לשיחה ולהרגיש שייכת טיפה.