כל אחד והשריטה שלו פרק 4

נקודת מבט ליאל:

'יש לי יום חופש מהעבודה רוצה לבוא איתי לטיול?' בר שלח לי הודעה על הבוקר. שישר גרם לי להעלות חיוך אוטומטית אני לא יודעת למה אבל הוא הבן אדם היחידי שאני עוד מסוגלת לסבול.
'אמממ לאן?' שלחתי לו
'לים תהיה מוכנה עוד עשר דקות' הוא שלח חייכתי חיוך קטן והנחתי את הפלאפון בצד. קמתי ממיטתי לבשתי בגד ים שני חלקים מכנס ג'ינס קצר וגופייה שחורה גדולה. קלעתי את שערי הארוך לצמה והשחלתי את רגליי לכפכפי אצבע. לקחתי תיק חוף שהיה תלוי על הוו וזרקתי לתוכו מגבת קרם הגנה משקפי שמש וכובע מגניב. שמעתי צליל הודעה מהפלאפון שלי
'אני בחוץ' זה היה בר.
'אני כבר באה' שלחתי לו בחזרה והכנסתי את הפלאפון שלי לכיס מכנסי. יצאתי מחדרי והתקדמתי לדלת. עוד קצת והייתי בחוץ.
"ליאל?" שמעתי קול נשי קורא לי. שיט נתפסתי, לא רציתי שאף אחד יראה אותי ויתחקר אותי עכשיו. הסתובבתי והבטתי באשתו של דודי.
"כן שרה?" שאלתי וחייכתי חיוך מאולץ.
"לאן זה?" היא שאלה ושילבה את ידיה
"לים" אמרתי בקלילות
"יש לך חבר?" היא שאלה
"לא" השבתי במהירות "זה סתם ידיד והוא מחכה לי בחוץ אני מבטיחה לא לחזור מאוחר" אמרתי ולא נתתי לה להגיב ויצאתי במהירות מהדלת. הנחתי על עיניי את משקפי השמש וראיתי את בר נשען על רכב.
"היי" הוא אמר כשהתקרבתי אליו ונתן לי חיבוק. הפעם לא נרתעתי אך גם לא זרמתי איתו לגמריי, היה לי מוזר להיות בקרבה של גברים אחרים חוץ מדוד שלי ובניו כמובן. לא נתתי לבנים אפשרות להכיר אותי או להתקרב אליי ככה שזה מוזר לי וחדש לי כל העניין הזה.
"מה רוב הסיכויים שאני נוהגת?" שאלתי את בר והבטתי בו במבט מתחנן.
"אוקיי" הוא אמר ונתן לי את המפתחות לרכב
"אתה רוצה שנמות היום?!" שאלתי אותו מופתעת ונכנסתי לרכב התיישבתי ליד הנהג והוא התיישב במושב הנהג.
"דווקא אני מוכן למות בשבילך" הוא אמר וגרם לי לצחוק טיפה. הוא החל בנהיגה ושם שירים שממש ממש אני לא אוהבת.
"יש לך טעם ממש טוב במוזיקה" אמרתי לו בציניות מובהקת והוא צחק.
"את לא יכולה לשנוא את עומר אדם" הוא אמר ונחרתי בבוז.
"טוב אז תעבירי למה שאת רוצה" הוא אמר ונתן לי את הפלאפון שלו עברתי על רשימת השירים שלו ואת האמת אי אפשר לציין שהוא מקובע. הפליליסט שלו היה מורכב מכל כל הרבה ז'אנרים שונים שכל אחד יכל לשמוע שיר שהוא יאהב. לחצתי על שיר של להקה שאני ממש אוהבת והבטתי דרך החלון על הדרך וראיתי שיצאנו מהעיר.
"למה אבא שלך לא יכול לטפל בך?" שמעתי את קולו של בר שואל והרגשתי איך הלב שלי מפסיק לפעום לשניה ומיד אחר כך נהיה לי חם. סובבתי את מבטי אליו והבטתי בו.
"יש דברים שאני לא מדברת עליהם" אמרתי והבטתי בכביש בחזרה.
"את לא סומכת עליי מספיק בשביל לספר לי?" הוא שאל והביט בי במבט טיפה נעלב.
"אם אני אספר לך אתה תברח" אמרתי לו והבטתי בו הוא כל כך יפה ומי ירצה להיות ליד מישהי שאבא שלה פושע. הוא לא צריך בנות מתוסבכות בחיים שלו.
"מבטיח שלא" הוא אמר ופלטתי גיחוך. הוא ממש חמוד אבל לא נראה לי שהוא יחשוב על להמשיך להסתובב איתי ברגע שהוא ידע עליי הכל. אני ממש לא כיפית, אני דכאונית, חסרת ביטחון, צינית, לא נחמדה והרשימה של החסרונות שלי ארוכה.

פרסתי את המגבת על החול וישבתי עליה ובר ישב לידי על המגבת הוא לא המשיך לשאול על המשפחה שלי הוא הבין שזה נקודה רגישה שלי.
"סיימת עם הבגרויות?" הוא שאל
"תאמת נשארו לי עוד שניים ואז אני מסיימת" אמרתי בחיוך חולמני כל כל חיכיתי לרגע שבו אני אסיים בית ספר. אני אוהבת ללמוד אבל שונאת שמלמדים אותי.
"איך אני מתגעגע לתקופה הזאת" הוא אמר בחיוך וצחקתי.
"בטח היית מהמגניבים האלה שמבריזים רוב הזמן" אמרתי והוא חייך חיוך שמאשר את דבריי. הוא נראה מאלה שאף פעם לא ישימו לב שאני קיימת ואם כן זה רק בשביל לרדת עליי על כמה שאני חננה.
"הייתי ילד רטלין" הוא אמר וצחקתי קצת. כזה צפוי הוא ממש מצחיק הוא גורם לי לשכוח מהבעיות שלי וגורם לי לאושר.
"לא חם לך?" הוא שאל כששם לב שאני עדיין בבגדים שלי. תאמת היה קצת חם והלחות עם השמש לא עזרה לכך. קמתי ממקומי והורדתי את הגופיה והמכנס הקצר והכנסתי אותם לתיק. ראיתי אותו בוחן אותי והרגשתי כל כך לא בנוח.
"את יפייפיה" הוא אמר והרגשתי שאני מסמיקה.
"אתה בא למים?" שאלתי מנסה להתעלם ממה שהוא אמר והבטתי במים.
"בטח" הוא אמר וקם ממקומו, "האחרון שמגיע למים הוא אפס" בר אמר ואני נשארתי עומדת במקום.
"מה אני נראית לך בת חמש?!" שאלתי ברטוריות
"נו איזה כבדה" הוא אמר ולפני שהוא הספיק לסיים את המשפט דפקתי ריצה למים והוא הגיע שניה אחריי.
"אפס" אמרתי וחייכתי חיוך מנצח
"נחש" הוא אמר וצחקנו. הוא הרים אותי נכנס טיפה יותר לים.
"שלא תעז" אמרתי ולפני שסיימתי את המשפט הוא זרק אותי לתוך המים. יצאתי וראיתי אותו צוחק
"לא פייר" אמרתי וקפצתי על גבו מנסה להטביע אותו והוא צחק עוד יותר חזק. לא משנה מה ניסיתי לא הצלחתי הוא חזק יותר ממני.
"טוב וויתרתי" אמרתי וירדתי ממנו והוא חייך אליי.
"את חמודה" הוא אמר והעביר קבוצת שיער שהתפרעה לה מאחורי אוזני וגרם לי טיפה להסמיק הרגשתי פרפרים בבטני והתעלמתי מהם.
"גם אתה בסדר" אמרתי עוקצת אותו טיפה.
"תזהרי עם המחמאות" הוא אמר בציניות והוצאתי לו לשון.

נקודת מבט בר:

התיישבנו במסעדה והבטתי בליאל שהתיישבה מולי והסתכלה בתפריט. היא כל כך יפה וכל כך סגורה ושקטה שזה מעצבן. להוציא ממנה משפט שלם ועוד שהוא לא ציני זה נדיר.
"תרצו להזמין?" המלצרית שאלה ורק עכשיו שמתי לב שהיא עומדת שם. היא חייכה אליי חיוך פלרטטני ולא החזרתי לה מבט. ליאל הזמינה את האוכל ואני מיד אחריה.
"ממה קיבלת את הצלקת?" ליאל שאלה בהתעניינות "אתה לא חייב לענות אם אתה לא רוצה" היא אמרה בביישנות. היא כל כך חמודה שזה כואב.
"זה בסדר" השבתי וחייכתי אליה חיוך קטן "כשהייתי בן 17 יצאנו כמה חברים למועדון" התחלתי לדבר ונכנסתי לרגשות שהרגשתי באותו ערב. היא הביטה בי בעייניה הירוקות בהתעניינות ואני המשכתי לספר. "באמצע הרגשתי חנוק אז יצאתי לבחוץ לנשום טיפה אוויר. שמעתי קול של נערה קטנה בוכה טיפה וכמה קולות צוחקים ולחשושים. הלכתי לכיוון הקולות וראיתי נערה איזה נערה ילדה שנראית בת 14 בוכה ושלושה נערים סביבה צוחקים על מה הם יעשו לה כשהיא מתחננת שהם יעזבו אותה. ברגע שאחד מהם התחיל לגעת בה צעקתי להם שיעזבו אותה, הם אימו עליי ובלי לחשוב פעמיים הרבצתי להם. אחד בא אלי עם אולר וחתך אותי וככה נוצרה הצלקת" אמרתי בקלילות מחניק בתוכי את הכעס שהרגשתי. הבטתי בה והיא הייתה המומה.
"ומה קרה לילדה? מה קרה לך? מה קרה להם?" היא זרקה שאלות לאוויר בהתעניינות שהצחיקה אותי טיפה.
"הילדה ברחה וקראה לחברים שלי מהמועדון, אותי לקחו לבית חולים ושלושת הנערים הגיעו לבית חולים במצב יותר גרוע משלי" עניתי
"אז ממש יושב מולי ג'נטלמן" היא אמרה וחייכתי אליה.

"יואו אני עייפה" ליאל אמרה כשהיינו בדרך חזרה.
"עוד מעט מגיעים" אמרתי לה בעידוד והגנבתי אליה מבט.
"בסוף שבוע אני נוסע לצפון רוצה לבוא?" שאלתי בלחץ והבטתי בה היא הסתכלה עליי ולא ידעה מה להגיד, "יהיה כיף מבטיח" אמרתי מנסה לשכנע אותה לבוא איתי.
"אוקיי" היא אמרה וחייכה חיוך קטן. עצרתי את האוטו מול הבית שלה והסתכלתי עליה. היא כל כך יפה ואני כל כך רוצה שהיא תהיה שלי.
"תודה היה ממש כיף" היא אמרה
"אני זה שצריך להגיד לך תודה שבאת איתי" אמרתי לה והיא הסמיקה קצת היא נתנה לי חיבוק ולקחה את הדברים שלה ויצאה מהאוטו. טוב זה עכשיו או לעולם לא יצאתי מהרכב במהירות אחריה.
"ליאל" קראתי בשמה והתקרבתי אליה.
"כן?" היא שאלה והיינו ממש קרובים הבטתי בעיניה הירוקות והעפתי קבוצת שיער שהייתה על פניה אל מאחורי האוזן.
"אני לא מפסיק לחשוב עלייך" אמרתי לה בכנות והיא חייכה חיוך ביישני והביטה למטה הרמתי את ראשה מסנטרה קירבתי את ראשי ונישקתי אותה נשיקה רכה על שפתיה.