כל אחד והשריטה שלו פרק 10

ליאל:

חזרתי לבית ריק. רן חזר לצבא וכל השאר היו עדיין בחופשה באילת. אני אוהבת בית ריק, יותר שקט ואין מי שיציק לי. ניקיתי את כל הבית לפני שהמשפחה תחזור, הם מגיעים בערב, ועכשיו יש לי יותר זמן לעצמי לסדר מחשבות.
נזכרתי בשיחה שלי ושל בר. הוא אמר לי שכדאי שאני אקרא את המכתבים שאבא שלי שלח שאולי יש שם תשובות לשאלות שנמצאות לי שנים בראש ללא תשובה.
אני לא זוכרת כבר איך אבא שלי נראה עברו אחד עשרה שנים מאז שראיתי אותו ואין לי תמונה שלו רק זיכרון שעם כל יום שעובר מתערער יותר. אני כל כך כועסת עליו מצד אחד אבל מצד שני אני כל כך מתגעגעת אליו. לפני שהוא נהיה פושע מבחינתי הוא היה אבא שלי והוא היה האבא הכי טוב בעולם. הלכתי לחדרי פתחתי את המגירה והוצאתי משם את הקופסה. התיישבתי על המיטה ופתחתי את הקופסה. ערימה של מכתבים נגלתה מולי ערימה של מכתבים שחיכו שרק אני אפתח אותם. כשחושבים על זה הוא כתב הרבה ואני סתם זרקתי את זה לקופסה. אני כל כך עקשנית שלא רציתי איתו שום קשר עקשנות שנמשכה יותר מידי זמן. פתחתי את המכתב האחרון שקיבלתי האחד שהוא שלח ביום הולדת שלי. מתוכו נפלה תמונה של גבר וילדה קטנה ושמנמנה. הם נראו כל כך מאושרים. אני זוכרת את התמונה הזאת היא צולמה כשבוע לפני שאבא שלי נשלח לכלא הוא לקח אותי לטיול. שיחקנו בנהר ואז מישהו עבר שם ואבא שתי הכריח אותו לצלם אותנו.
הרגשתי צביטה קטנה בלב ברגע שהתבוננתי בתמונה הרגשתי געגועים חזקים לתקופה הזאת, היא הייתה תקופה תמימה והכי מאושרת בחיי. אחזתי במעטפה והוצאתי ממנה דף מקופל לארבע.
'ליאל יקרה שלי המון מזל טוב ליום הולדתך ה18 אני לא יודע אם את תקראי את המכתב הזה אבל אני רק מקווה לכך.
אני כל כך מצטער שלא הייתי שם בשנים האחרונות אני כל כך מצטער שהיית צריכה לגדול בלי אבא ואמא. אני כל כך מצטער על הכל אין לך מושג עד כמה. כל לילה אני חולם עלייך, כל לילה לפני שאני ישן אני מסתכל על תמונה שלך, כל לילה אני מתחרט על כל הטעויות שעשיתי.
הכלא הוא לא העונש שלי, העונש שלי הוא זה שאת לא מדברת איתי, העונש הוא שאת מתביישת בי, העונש הוא שאני צריך לחיות רחוק ממך ולא יכול להגן עלייך לשמור עלייך לפנק אותך לחבק אותך.
אני כל כך מצטער על כל מה שעבר עלייך כתוצאה מהטעויות שלי, סליחה זה כל מה שאני יכול לבקש ואת לא חייבת לסלוח כי ביקשתי אני רוצה שתסלחי כי את רוצה לסלוח ואת מרגישה ככה. לסלוח זו מילה קטנה עם משמעות עצומה.
אני מוכן לספר לך כל מה שתרצי על אמא שלך, עלי, עלייך. כל דבר שתרצי אני מוכן לספר לך כל האמת שתרצי לדעת גם אם היא מכוערת וכואבת. יש במעטפה כל דבר שתצטרכי עד שתגיעי אליי, זאת המתנה שלי לכבוד יום הולדת שמונה עשרה שלך.
אני מקווה לזכות לראות אותך שוב. אני כל כך אוהב אותך שאין לך מושג עד כמה, אני כל כך מצטער שאין מילים שיכולות להביע את זה.
אוהב אבא'
קראתי את המכתב כשדמעות עומדות בעיניי. הוצאתי את כל תכולת המכתב שנפל ממנה כמה שטרות מפתח כרטיס סים ומספר חשבון בנק. הוא ממש חשב על הכל.
ללכת? לא ללכת? ללכת? לא ללכת? ללכת? לא ללכת?. השאלה חוזרת שוב ושוב ושוב בראשי.
מצד אחד אני רוצה לדעת את האמת מצד שני אני מפחדת מהאמת. אולי היא תהיה קשה מידי. אלוהים אני לא יודעת מה לעשות נשכבתי על המיטה שוקעת במחשבות. יתרונות וחסרונות יש לכל דבר השאלה היא האם אני מוכנה לקבל את החסרונות?

הבטתי דרך החלון וראיתי שכבר נהיה חשוך בחוץ, מבלי ששמתי לב העברתי את היום בלקרוא את כל המכתבים שאבא שלח לי, כל כך הרבה מידע ביום אחד, כל כך הרבה התנצלויות, כל כך הרבה שנים של אי וודאות.
"אוף" מלמלתי לעצמי. אני הגעתי למסקנה אחת שאני לא יודעת מה לעשות! אני כל כך רוצה לקבל תשובות אבל מצד שני אני כל כך לא רוצה לפגוש אותו. דפיקות נשמעו בדלת, כנראה שדוד ומשפחתו חזרו. קמתי מהר מהמיטה ורצתי לדלת.
"היי איך היה?" שאלתי אותם הם נכנסנו אחד אחד נותנים לי חיבוק ונשיקה כשדוד שלי אחרון.
"אני רוצה לדבר איתך" אמרתי לדוד שלי והוא הביט בי לרגע והנהן. הלכנו לחדר שלי וסגרתי אחריי את הדלת הוא התיישב על המיטה שלי וראה את כל המכתבים הפתוחים.
"אני שוקלת לטוס לארצות הברית" אמרתי לו בהיסוס מרגישה את הלב שלי פועם במהירות.
"אני חושב שזו החלטה נכונה, את צריכה לקבל תשובות" הוא אמר והרגשתי קצת עצב מהול בשמחה, "אני חושב שכדאי לך לגור שם ללמוד שם לחיות שם, אני חושב שאת יכולה לפתוח שם התחלה חדשה" הוא אמר והרגשתי שהעצב שבי רק גובר והשמחה פוחתת.
"אתה חושב שכדאי לי לעזוב כאן הכל וללכת להתחיל שם הכל מהתחלה?" שאלתי אותו והוא הניד את ראשו לשלילה.
"שנינו יודעים שזה לא התחלה, יש לך שם יותר אמצעים מכאן" הוא אמר והבנתי בדיוק למה הוא התכוון "העתיד שלך שם יותר מבוסס מכאן" הוא הוסיף על דבריו ומחזק את טענתו.
"אבל התחלתי בדיוק מערכת יחסים עם מישהו" אמרתי ספק מתרצת לעצמי ספק מתרצת לו.
"אני מבין ואם הוא באמת אוהב אותך הוא יתן לך ללכת לעתיד טוב יותר מכאן, אני לא יכול לספק לך את כל שתצטרכי אבל שם יש לך הכל" הוא אמר והרגשתי דמעות עומדות בעיניי "זו בחירה שלך" הוא אמר ואני הנהנתי. הוא הניח את ידו על כתפי נשק לראשי ויצא מהחדר משאיר אותי לבד. ניגבתי כמה דמעות שיצאו מעיניי. ישבתי על המחשב והסתכלתי על מחירים לכרטיסי טיסה הלוך.
כבר אמרתי שאני טובה בלהרוס קשרים? רק התחלתי את הקשר עם בר סוף סוף טוב לי עם מישהו סוף סוף מישהו מקבל אותי בזכות עצמי ואני כבר שוקלת להרוס את זה. העתיד שלי טוב יותר שם אך השאלה היא מה אני רוצה, עתיד מבוסס או עתיד עם אהוב ליבי. בעצם מי אמר שבר לא יזרוק אותי ברגע שהוא ימצא מישהי יותר טוב ממני מישהי פחות שרוטה ממני. אני כל כך אוהבת אותו ולא מגיע לו מישהי כמוני, מגיע לו מישהי טובה מישהי שלא דפוקה בראש. אם אני אוהבת אותו באמת כדאי לי לעזוב אותו למען עתיד טוב בשבילו.
"אני מצטערת" לחשתי בשקט ולחצתי על הזמנת כרטיס טיסה לעוד יומיים. זהו זה נגמר אני משחררת אותו ואותי.