כל אחד והנשק האישי שלו / פרק 1 / עיניים

זה היה עוד שיעור טריגנומטריה שמטבעו לא יכול להיות מעניין. תאמת מיציתי. מיציתי את הרעיון של להכין מטוסים, לקשקש עיגולים, לישון.. עכשיו הגעתי לשלב של להמציא משחקים חדשים. האא סליחה לא שמתי לב שאתם כאן. נעים להכיר, אריק, כתה י, יחצן מסיבות סקייטבורד (נגיע לזה בהמשך הא). אז איפה הייתי, להמציא משחקים חדשים, נכון. תאמת, אמא שלי תמיד אומרת שיש לי כישרון לא מנוצל ואני מתקשה להבין איך זה מסתדר עם הצעקות הקבועות של המורה לפיזיקה "טמבל" ומטר קללות בצרפתית שהיחידה מהם שהבנתי זה "קיל אדיו" שזה אומר 'חתיכת דפוק' בכתה אני נחשב לראשון בבלאגנים ולא בגלל שאני רוצה את זה, אני פשוט באותם רגעים מרגיש שדבוקות לי לתחת 3 קילו של סוללות 'אנרג'יזר' קח שאין לי ממש ברירה…
…"וזה הנוסחה למצב שיש לנו 'מול' ו'ליד', אריק הבין?"
לא הייתי מוכן. לייתר דיוק אף אחד לא. בהפסקה הקודמת מצאנו בקבוק ערק והתאמנו על 'דפוק תראש כפי יכולתך' ולא הייתי ממש במצב לענות לו, בלי לחשוב ניסיתי להעביר נושא "מבין המורה מבין.. תגיד רגע, מה נסגר עם חיי המין שלך?" כל הכתה התפוצצה מצחוק והשחיף הזה שישב בשולחן הראשון התחיל לקפץ ולצעוק "טעות! טעות! יש שגיאה תחבירית! בג"ד כפ"ת אחרי הוי"א…" סתום שמעלצר חשבתי לעצמי. החנון הזה עוד יחרפן אותי. בקיצור מה שנסגר זה שזה שיושב בכסא הגדול וצועק על התלמידים העיף אותי לבית לשלושה ימים. הבית. זה הנשק שלו.
ואז, בדרך החוצה נפגשתי עם העיניים של איי.אל. אין לי מושג למה היא החליטה לקרוא לעצמה ככה אבל אני לא מתווכח עם מישהי עם מבט מהפנט ועיניים שאי אפשר לשכוח לעולם, כחול, עמוק, יותר. כמו ים שקט אך סוער. אשליה. כמו צרחה אמתנית שמכוסה בשמיכת צמר, מעל הטבע. יצאתי מהכתה בדרכי הביתה לא לפני שהתעכבתי קצת במבט עליה, קריצה קטנה, תכננתי לתת באנג בקצה הסקייטבורד שלי,לתפוס אותו בפוזה של מקצוען ולצאת אבל לא הייתי מסוגל להתנתק. היא על אנושית. "אריק!" -"בסדר המורה, יצאתי" הכל היה כפי המתוכנן, הבאנג, התפיסה, ועכשיו הייתי בדרכי, לא התכוונתי ללכת הביתה, לא היום. התגלגלתי לפרדס , לכורסא הישנה-עתיקה של סבא ז"ל וישבתי. לא דיברתי. לא הקשבתי. פשוט ישבתי, וחשבתי.