כלום בשבילה | 3(אורינוש)

אני פותח את העיניים לתוך הבלגן של הדירת רווקים המבולגנת שלי אבל הריח שונה. אני מסתכל מסביב אבל כלום. ריק.
"לסבית מאתמול!?" אני נזכר בלסבית מאתמול שישבה והציקה לי עד שהכל נהיה מטושטש.
"אני לא לסבית, שתדע." היא נכנסת, מחזיקה מגש עם חביתה וצנימים.
"מה את עושה פה?" אני הכי ישיר שיש. בהשפעת ההאנגאובר והאופי המחורבן שלי. אני מגרד בראש והיא מניחה את המגש על השידה העמוסה שליד המיטה.
"השתכרת, היית צריך עזרה." היא אומרת. היא לא מוצאת אותי מעליב. זה טוב, כנראה.
"אה אה…" אני עונה ומשנה תנוחה. אני נשכב על הגב ומסתכל על התקרה הלבנה והחשוכה.
"תאכל, טמבל" היא מחייכת ומתיישבת לידי. אני מסתכל עליה. העיניים הכחולות- ירוקות. השיער החום שנעשה פרוע מהשינה והעור הבהיר וה… מיוחד, כנראה.
שיניים לבנות וישרות. חיוך מתוק עם זוג גומות.
אני מחייך ומתמתח.
" מה גרם לך לבוא לבית של שיכור כמוני?" אני שואל בהכי רצינות שיכולה להיות. מה באמת גורם לבחורה לבוא עם בחור יפה וחטוב שהשתכר בחתונה. השפתיים מתעקלות לחיוך.
"הרחמים" היא עונה. אח, השנינות. כבר שכחתי מקיום של התכונה הזו.
"המשיכה" אני עונה ומניח את היד על המותן הצנומה שלה. היא מחייכת ואפילו זה לא. אני מוריד את היד. התמונה של הזונה לא יוצאת לי מהראש.
אני נוחר בעצבים. אני מתמתח ומזנק מהמיטה. היא לא קמה לרגע. אני לוקח צנים. אני מרגיש את המבט שלה חוקר את חזי החשוף. אני מחייך והולך להתקלח. כשאני יוצא, היא כבר לא שם.
נעלמה. חבל.