כך זה היה – פרק שני

עברו מספר ימים מאז אותה פגישה ראשונה ביניהם, אותה פגישה חסרת מילים.
בשל האופי העקשן שלו, אורן לא מסוגל היה לשכוח מה שקרה שם. הוא התעסק כל היום בשאלה הטורדנית : מדוע היא שתקה? מדוע לא הוציאה מילה? למרות שהוא היה נחמד אליה לשם שינוי.
"יש לנו בעיה במחשב" גער שמוליק באורן. "אתה גאון מחשבים תנסה לתקן" המשיך.
"תנסה לתקן יש לך חמש דקות."
אורן ניסה לתקן את המחשב אך כמובן שלא הצליח מכיוון שראשו לא התעסק בתיקון.
"אני אתקשר ללב, אולי הוא יצליח לעזור לי מהבסיס השני." חשב לעצמו.

לב ואורן הם החברים הכי טובים. מכיוון ששניהם אחראים כל אחד על מחלקה אחרת, מצאו עוד נושאי שיחה משותפים ביניהם. לא פעם היו משתפים אחד את השני בבעיות פיקודיות וגם בבעיות אישיות.
אבל בהתחלה שניהם לא הסתדרו כלל. רק שמהר מאוד הבינו שאם לא יסתדרו בבסיס הזה, שמלא בריכולים, במריבות ובעצבים, מצבם יהיה בכי רע.
לב ואורן היו דומים מאוד במראה החיצוני אך שונים באופי. לב היה חייל שנוי במחלוקת. לא הרבה אנשים יכלו לשהות בסביבתו, אך האחרים תמיד חיפשו בעצתו.

"לב מה שלומך? זה אורן."
"היי אורן מה קורה הרבה זמן לא דיברנו, לא התראינו" השיב לב.
"יש לי פה בעיה קלה עם המחשב, שמוליק מאוד עצבני, אני חייב שתפתור לי אותה" אמר אורן בקול מיואש.
"אין בעיה אני שולח אלייך טכנאי" ענה לב.
"מה שלום ליאור?" שאל אורן. "כבר הספקת להכיר אותה? היא מסתדרת שם איתכם?"
"מי זאת ליאור… אההה זאת שצוחקת כל הזמן, מכל שטות, כן היא בסדר."
"צוחקת?!" שאל אורן בתמיהה "איך שראיתי אותה היא הגיעה עם פנים נפולות, והכי גרוע התעלמה ממני."
"בחורה שתתעלם ממך צריכה להיות מיוחדת" ענה לו לב בלעג קל.

אורן היה שמח שהצליח לבצע את המשימה שהטיל עליו שמוליק, אך לא יצא מרוצה מהשיחה עם לב. הוא חשב בליבו האם משהו כבר לא תקין אצלו. אולי לחץ מדי? או שמא ליאור באמת בחורה "מיוחדת" כמו שלב אמר והיא לא נועדה להסתדר איתו.

"בוא אורן עולים לעבוד בבסיס השני, תעלה על רכב ההסעות, נוסעים."
אורן מעולם לא סירב לשמוליק, וחשב גם עמוק בליבו שזה הזמן לראות את שאר חבריו, אולי גם את ליאור.
שמוליק ואורן נכנסו ראשונים לחדר האוכל בבסיס השני.
שמוליק התיישב עם שאר המפקדים ואורן ישב עם לב ולירון.
לירון גם היא כמו לב ואורן הייתה אחראית על מחלקה. כל אחראי המחלקות היו מין חבורה כזאת. יש חיילים שראו בהם כמעין מפקדים ולכן, לא מעט חיילים חדשים פחדו מהם.
ללירון שיער ארוך וחלק ומשקפיים שמכסים את כל הפנים. אך אסור לתת למראה שלה להטעות אתכם. בכל הזדמנות שהייתה לה, היא ידעה לעמוד על הדעות שלה, אך לעיתים הלכה רחוק מדי.
ליאור נכנסה לחדר אוכל, מחויכת, צועדת עם חברה חדשה. לחברתה החדשה שיער בלונדיני ארוך וחלק, צבוע כמובן. לחיילת עדשות צבע בעיניים, וריסים מלאכותיות.
"מי זאת?" שאלה אורן את לירון.
" זאת…" חייכה לירון "חיילת חדשה, שמה דקלה. כמו שאתה רואה צבועה ומזויפת כמו הפנים שלה."
אורן השאיר לליאור מקום לידו, היה בטוח שמשום שהיא הבאה בתור למצוא לעצמה מקום ישיבה, לא תהיה לה ברירה אלא לשבת לידו.
ליאור התקדמה לכיוון השולחנות משוחחת עם חברתה החדשה, מעיפה מבט קל לעברו של אורן. אורן חייך, היה בטוח שהפעם הצליח. אך בשנייה שהסיט מעט את מבטו ישבה ליאור בשולחן נפרד עם גבה אליו.
אורן לא הבין תחילה במה מדובר. ניסה להעביר את תחושת ההשפלה והמועקה ולדבר עם הסובבים אותו, ואף פיזר להם חיוכים מזוייפים.
"ראיתם את זה?" שאלה לירון את אורן ולב בפנים מזועזעות. "חצופות, ככה הלכו לשולחן אחר."
"זה בסדר הן חדשות" ענה לב.
"לא זה לא בסדר" השיב אורן. "אני אטפל בזה."
מכיוון שהיה אדם שפועל לפי הרגש ולעיתים אף היה ציני, צעק לה: "ליאור…"
"למה לא התיישבת בסוף של חדר האוכל?" שאל אורן וגיחך קלות. "ממש צפוף פה ואין מקום, יכלת לשבת בסוף שם."
כל הסובבים צחקו, אפילו ליאור צחקה מעט. אבל מיד הסתובבה לה והתעלמה שוב.
"גם זה לא הצליח, אני פשוט לא מאמין" חשב אורן בליבו.
מה לא בסדר עם הבחורה הזאת הוא חשב. כל בחורה אחרת, מזמן כבר הייתה נופלת ברשת. מה גם שאורן ראה את ההתנהגות של ליאור כשהתנהגות גאוותנית.
אורן לא התייאש ושלח לליאור הודעה.

"ליאור נהנת לשבת לבדך ככה? למה לא ישבת איתנו?"
"לא יודעת" ענתה ליאור. "אני עוד לא מכירה מספיק אנשים בבסיס."
"אז למה לא התיישבת לידי כשקראתי לך?"
"לא יודעת" השיבה ליאור. "מה אתה רוצה ממני???"
"רציתי להיות נחמד, שתבואי לשבת לידי" השיב.
"ראיתי איך צחקת עליי" ענתה ליאור. "אל תשלח הודעות יותר ואל תפנה אליי, חוץ מזה שההודעות ממך כבר ממש מטרידות אותי."

אורן קפא במקום. הפעם הוא באמת לא ידע מה לענות לליאור. הוא בסך הכל צחק איתה מעט ובסוף יצא שהוא לא בסדר. בנוסף להכל הוא גם נפגע מההודעה האחרונה.
"בוא אורן, חוזרים לבסיס סיימנו פה" אמר שמוליק.
"תארגן את כל הציוד מחר עוברים לבסיס חדש, חוזרים להיות ביחד כולם" צעק שמוליק.
"ראיתי שכבשת את ליאור היום, אתה משהו אתה" צחקק שמוליק.
"כן בטח שמוליק… " ענה אורן. "סע סע כבר, תתרכז בנסיעה."