כי לא נשאר דבר – פרק 1

פרק 1 –

– מנקודת המבט של אבישג –
– ״שוגה תשירי לי״ אור אמר בזמן שהוא שם את הראש על הברכיים שלי.
היינו אצלי.
״נו.. לא מתאים עכשיו״ צחקתי.
– ״מתאים מת מזמן״
״מה קשוור ?״ אמרתי והעברתי יד בשיער שלו.
– ״זכרי שאת לא שרה״ הוא אמר וכיוון אלי את האצבע שלו.
״בוא ניראה איזה סרט״ החלפתי נושא ותוך כדי המשכתי ללטף את שערו.
– ״נו לא מתאים עכשיו״ חיכה אותי מקודם.
״מתאים מת מזמן״ צחקתי.
הוא צחק אחריי.
– ״את לא שרה לי אז אני לא רואה איתך סרט״ קבע.
״אתה יודע אבל שבסוף ניראה אז למה אתה ככה ?״
– ״אין לי מצב-רוח לסרט״ הוא אמר.
״אז למה יש לך מצב-רוח ?״ שאלתי.
הייתה שתיקה, אבל שתיקה לא מתוחה.. אלא מהשקט המצחיק.
– ״לזה״ הוא אמר והעיף לי כרית בפרצוף.
את האמת, לא ראיתי את זה בא.
״אני לא מאמינה שעשית את זה״ אמרתי ועשיתי פרצוף מופתע.
– ״אם את רוצה אני יכול לחזור על זה״ הוא צחק.
לקחתי את הכרית שהוא זרק עלי והעפתי אותה עליו. היא פגעה לו בראש ועכשיו הוא היה עם הפרצוף המופתע והערמומי, הבנתי שהולך להיות פה קרב. קמתי מהר, פתחתי את הדלת בחדר והתחלתי לרוץ בכל הבית, ירדתי למטה ושמעתי שהוא יורד אחריי.
הסתכלתי מאחורי וראיתי אותו עם חיוך.. ואז אחרי שניה נפלתי כשנתקעתי בספה. בחיי שזה כאב.
– ״עכשיו תפסתי אותך״ הוא צחק והתקרב אליי.
״לאא״ צעקתי כשהוא הרים אותי בין שתי ידיו והתחיל ללכת לכיוון החצר.
כבר הבנתי לאן הוא הולך.
״אור יש לי אייפון בכיס שלא תעז!״ צעקתי תוך כדי צחוק.
– ״את עם פיג'מה בלי כיסים, איפה הוא יכול להיות ?״ החזיר לי.
אוף איתו, כניראה שאני לא אצא מזה…
– ״תגידי שלום ליבשה״ הוא אמר כשנעמד מול הבריכה.
״היי יבשה״ אמרתי ועשיתי 'שלום' עם היד.
ואחרי שניה מצאתי את עצמי בתוך המים…
אני שונאת אותוווו!
״תזכיר לי איך נהייתי חברה שלך ?״ שאלתי והחזקתי במעקה.
– ״לא יכולת לעמוד בפני נו״ הוא חייך.
– ״למה אני צריך להזכיר לך את זה תמיד ?״
״לא יודעת… אולי כי זה לא נכון ?״ צחקתי.
– ״אני יכול להפיל אותך עוד פעם למים״
״רק לא זה!״ אמרתי בציניות.
– ״סתמייי סתמי כשאני אהיה בצבא את תתגעגעי לזה״
״כן ברור״ צחקתי
יצאתי מהבריכה.
״יש לי מצב-רוח לחיבוק״ אמרתי והתקרבתי אליו.
– ״שלא תעזי!״ הוא צעק והתרחק ממנו.
צחקתי והתקדמתי לבית.
״דליה את יכולה להביא לי מגבת ?״ צעקתי.
דליה היא העוזרת שלנו, אבל בעיקר כמו אמא כזו. לא שרע לי עם האמא שלי, אבל כשהיא נוסעת עם אבא לעסקים בחו"ל.. דליה בהחלט לוקחת את מקומה. היא מכינה את האוכל הכי טעים בעולם והיא אחלה פסיכולוגית. אני ממש אוהבת אותה.
– ״בטח!״ צעקה לי מלמעלה ותוך כמה שניות ראיתי אותה מתקדמת לכיווני עם מגבת ביד.
– ״אור הפיל אותך לבריכה ?״ שאלה בחיוך.
הנהנתי וחייכתי אליה גם.
לקחתי ממנה את המגבת והתנגבתי מכל המים בחוץ, כדי לא להשאיר סתם סימנים בבית אחרי שניקתה.
– ״שומעת״ אור אמר והתיישב מולי אחרי שדיבר בטלפון.
– ״דקל עושה מסיבה ספונטנית, בא לך ?״ שאל.
דקל הוא אחד החברים הכי טובים של אור, ולא משנה מה יגידו… הוא מלך במסיבות. אפשר להגיד שהמצב הכלכלי של המשפחה שלו בשמיים, ורוב הזמן ההורים שלו לא נמצאים בבית אז הוא מנצל את זה עד הגיוס שבוע הבא.
הנהנתי לחיוב, דווקא מתאים לי עכשיו מסיבה.. להשתחרר קצת מכל הלחץ של הבגרויות הראשונות לסמסטר הזה.
״תן לי חצי שעה להתארגן״ אמרתי ונכנסתי לבית.
התקלחתי מהר, שמתי שמלה שחורה קלאסית וסנדלים בצבע שחור עם חוטים בזהב. שרשרת של השם שלי, צמידים מרוקאיים וטבעות. סידרתי את השיער, שמתי מסקרה ואודם ורוד בהיר ויצאתי מהחדר. ירדתי למטה ונכנסתי למטבח, אמא הייתה שם ודיברה עם אור.
״יש עלייך קצת כסף ? נתקעתי בלי״ אמרתי והוצאתי באותו זמן קולה מהמקרר.
היא באה לקום לארנק שלה אבל אור עצר אותה.
– ״ליהיא עזבי לא צריך, היא איתי״
״צריך צריך״ אמרתי והיא קמה.
אני לא אוהבת שמשלמים עליי.. זה נותן לי הרגשה שאני חייבת להם אחר-כך משהו. גם אם זה אור.
– ״לאן את הולכת ?״ שאלה.
״מסיבה, אצל חבר של אור״ אמרתי.
– ״אל תחזרי מאוחר״ היא אמרה והושיטה לי כסף.
באתי לקחת אותו אבל אור לקח ושם אותו בחזרה בארנק של אמא.
– ״סתמי וצאי״ הוא אמר לי, מעצבן.
– ״אין כמוך אור״ אמא שלי אמרה לו.
הלכתי לדלת ויצאתי, הגעתי למכונית וחיכיתי שאור יפתח אותה.
״נו״ התעצבנתי, כמה זמן?
– ״תרגיעיי״ הוא אמר וצחק.
הוא יודע שאני שונאת שצוחקים כשאני עצבנית, אז הוא עושה בכוונה.
הוא פתח את הדלתות ונכנסתי למכונית. הוא נכנס אחרי והדליק, שם לעצמו את הדיסק הזה שהוא אוהב ויצאנו.

–

"איפה אתה ?" שלחתי לאור הודעה.
התפצלנו קצת, אנחנו לא צריכים כל הזמן להיות ביחד…
אבל הוא נעלם לי להרבה זמן.
– "בחוץ"
"איפה בחוץ ?" אמרתי ויצאתי לחצר.
– "מאחורייך סתומה"
צחקתי והסתובבתי.
״מקווה בשבילך שלא שתית״ אמרתי.
– ״כנ"ל״ הוא אמר.
״אפשר ללכת ?״ שאלתי.
– ״ואפילו רצוי״ הוא צחק.
אמרנו שלום לכמה אנשים ויצאנו מהבית, התקדמנו לכיוון המכונית.
״אליי או אלייך ?״ שאלתי.
– ״אלייך״ הוא אמר.
״מה עם אמא שלך ?״ שאלתי.
אני יודעת שהוא לא אוהב להשאיר אותה לבד…
– ״רבנו היום, היא הלכה לישון אצל אחותה״ הוא אמר.
ואו, כניראה זה ממש רציני כי אף פעם היא לא עוזבת את אור.
״מה קרה ?״ שאלתי, פתאום הוא היה ניראה לי קצת פחות רגוע.
– ״היא רוצה שאני אלך להיות ג'ובניק״ אמר אחרי שתיקה ארוכה.
גם אני הייתי רוצה שאור ילך ויהיה ג'ובניק במקום להתגייס לקרבי.. אבל דיברנו על זה אינספור פעמים שזה פשוט לא אפשרי לשכנע אותו!
״תבין אותה״ אמרתי.
״בעלה, אבא שלך מת בגלל תפקיד כזה. היא לא רוצה לאבד גם אותך״
ניסיתי לרמוז לו שגם אני לא רוצה שזה מה שהוא יעשה בצבא…
– ״היא לא תאבד אותי, וגם את לא״ הוא אמר.
״זה לא קשור אליי״ שיקרתי.
״אתה צריך להתחשב בה או לפחות להסביר לה את הצד שלך״
– ״הסברתי לה״
״אמרת שרבתם וכמו שאני מכירה אותך, ריב אצלך זה ריב״
– ״עלית עליי״ הוא צחק.
״זה לא מצחיק״ גילגלתי עיניים.
״זאת אמא שלך, מה עובר עלייך ?״
– ״עזבי אבישג, הכל טוב״ הוא אמר והחנה את המכונית מול הבית שלי.