כי לא היה לי שם יותר מוצלח לסיפור אהבה בהמשכים~פרק 4~

פרק 4-
-נקודת מבט של עומרי-
עמית ממש מוצאת חן בעייני. כשהגעתי הביתה כתבתי לה הודעה בוואטסאפ.
אני:״ היי עמית, מה קורה? רוצה אולי להפגש שוב מתישהו?״
עמית ענתה תוך דקה: ״הכל מצוין, ובכיף אין בעיה (;״
היא הוסיפה:״ לאן בא לך?״
לאן אני אקח אותה? אין לי מושג!!
אני שולח הודעה מהירה לאדם, שמבין בעינייני בנות (יותר טוב מתומר שתמרה זו החברה הראשונה שלו)
אני:״ אחי, לאן לוקחים מישהי שרק הכרת?״
אדם:״הופהההה אני רואה שהעניינים מתחממים! (; מי הגברת?״
אני:״ עמית, ההיא שהייתה אתמול אצל תומר״
אדם:״ סחתיין אחי. קח אותה לסרט או בית קפה״
אני:״זה לא קצת נדוש?״
אדם:״ לא. הכי פשוט ואי אפשר לטעות עם זה.״
אני:״ סבבה אני אכתוב לה.״
אדם: ״תגיד מה היא ענתה, עומריקי (:״
אני שונא שהוא קורא לי ככה. חברה שלי לשעבר, איה, הייתה קוראת לי ככה. אדם ותומר תמיד קוראים לי ככה בטון שהיא הייתה עושה.
אני שולח לעמית הודעה.
אני:״ סליחה על העיכוב, בא לך לבית קפה? 3>״ למה הוספתי לב? לא יודע. הרגשתי צורך.
עמית:״בכיף, מתי?״
אני:״ מחר אחרי בית ספר (: זרמי יהיה כיף מבטיח (;״
עמית:״ סבבה, ב3 ניפגש״
אני שולח לאדם הודעה כמו שביקש
אני:״אז קבענו.״
אדם:״מתי?״
אני:״מחר״
אדם:״בואנהההה אחלה, ממתי נהיית כזה מגנט כוסיות?״
אני:״סתום או שתחטוף כאפה״
איזה אושר. סוף סוף אני קובע עם מישהי אחרי הפרידה מאיה. ועוד לא סתם מישהי.
הודעה מעמית מגיעה.
עמית:״ רגע, אבל אתה מחשיב את זה כדייט?״
וואו. נהייתי אדום. מה אני אגיד לה? אני לא יודע לעמוד במצבי לחץ כאלה. אם כבר הספקתם להבין את הראש שלי, בטח תנחשו: הודעה לאדם.
אני:״אחי תעזור לי!״
אדם:״מה קרה עומריקי?״
אני (מתעלם מהכינוי המרגיז):״ היא שואלת אם זה דייט. מה להגיד?״
אדם:״ תאמר לה שאתם עוד רק ידידים ושאתה לא יודע איך לקרוא לזה, שלא תילחץ או משהו״
אני חוזר לשיחה עם עמית.
אני:״ האמ אנחנו עוד בגדר ידידים, אבל תחשבי את זה כמה שבא לך :)״
אני מחכה לתשובה במשך שתי דקות שלמות. היא מקלידה. זה מרגיש כמו נצח.
עמית:״ אין בעיה. יהיה כיף. לאיזה בית קפה הולכים שכחתי לשאול?״
אני מקליד…

-נקודת מבט של נעה-
אני חוזרת הביתה מתמרה. אמא ישר מתנפלת עליי.
אמא:״איך היה?? איפה ישנת??״
אני:״ היה בסדר, אצל תמרה.״ כמובן שלא יכולתי לספר את האמת.
דן (ניגש אלינו):״ אז אני רואה שמישהי פה התקדמה קצת… הולכת למסיבות? יפה מאוד נעה׳לה״ אמר וליטף לי את הראש
אני:״ אני לא צריכה חיזוקים, ובטח שלא ממך.״
הלכתי לחדרי בעצבים וסגרתי את הדלת. נשמתי עמוק והדלקתי את הטלוויזיה.הגיעה הודעה מעמית בוואטסאפ.
עמית:״ אנחנו הולכים מחר לבית קפה״
אני:״את ועומרי?״
עמית:״כן״
אני:״ איזה יופי, אני ממש שמחה בשבילך (:" מבפנים אני עוד שניה מתפוצצת. אוף! אני רציתי את עומרי! היא באה וחטפה אותו. לא הייתה לי אפילו הזדמנות. אבל הם כל כך מתאימים ששום דבר לא יכול להכנס באמצע.

-נקודת מבט של עמית-
אני מביטה בכל הבגדים שיש לי בארון ומתלבטת מה ללבוש למחר כשאראה את עומרי. לאחר לבטים רבים אני בוחרת ג׳ינס שחור וחולצת בטן בצבע בורדו. אסור ללבוש חולצות בטן לבית הספר אבל הבטן שלי הייתה שטוחה מתמיד שלא יכולתי לסרב.
— 12 בלילה, הודעה מעומרי מגיעה—
עומרי:״ ערה? (;״
אני:״ברור״

-נקודת מבט של עומרי-
אני שוכב במיטה מזיע, לבוש בבוקסר ושולח לעמית הודעה (כי לא יכולתי להתאפק)
אני:״ערה? (;״
כעבור דקה היא עונה:״ברור״
אני:״מה קורה?״
עמית:״סבבה ואיתך?״
אני:״הכל טוב, ממש חם לי ):״
עמית:״חם?? קפוא לי! אני עם טרנינג וסווטשירט״
אני:״אני עם בוקסר ואני נוטף מזיעה״
עמית:״חחחח 3>״
לב?? למה היא הוסיפה לב? יש מצב שאני מוצא חן בעיניה בחזרה?
אני:״3>״
אם לפני זה הזעתי, עכשיו אני סופר מזיע, כאילו העור שלי נמס.

-נקודת מבט של נעה-
אני פוקחת את העיניים. מכבה את השעון המעורר ומופתעת לראות שיש לי הודעה מעומרי. מאיפה יש לו את הטלפון שלי? ההודעה נשלחה לפני חמש דקות. הוא כתב״….