כי לא היה לי שם יותר מוצלח לסיפור אהבה בהמשכים- פרק 8

-נקודת מבט נעה-
מה קורה לי? איך מצאתי את עצמי בסיטואציה הזו? אני יושבת באוטובוס ליד אדם. אנחנו נוסעים לבית שלו. האם אני מאוהבת בו? האם עדיין יש לי רגשות כלפי עומרי? מיליון שאלות צצות לי בראש.
הוא נצמד אלי. מלטף לי את הרגל. עוברות לי צמרמורות.
"שאני אפסיק?" הוא כנראה הבחין בכך ושואל.
"לא. זה נעים." אני אומרת.
אנחנו יורדים מאוטובוס ומגיעים לבית שלו. הוא מוביל אותי לחדר. סוגר את הדלת. אנחנו מתיישבים על המיטה הגדולה שלו.
"אתה מביא לפה בנות לעיתים קרובות?" שאלתי.
"אהיה אמיתי איתך, האמת שכן, אבל לאף אחת מהן לא הייתה באמת משמעות בשבילי. רובן, איך לומר? לא אינטיליגנטיות במיוחד ואני לא ממש מעוניין בקשר ארוך איתן."
"אז איך זה בדיוק הולך? מה אתה עושה איתן?" אני מתעניינת.
"לפעמים… את יודעת. מתמזמזים ועוד כל מיני דברים. אבל עזבי. זה לא חשוב. מה שאני מרגיש לגביך זה אמיתי.
"איך אתה יודע?"
"איתך זה מרגיש שונה. אף פעם לא הרגשתי ככה כלפי מישהי."
הוא שוב מלטף לי את הרגל. אני לא יודעת אם להאמין לו או לא.
הוא מתקרב אלי ועוטף אותי עם הידיים שלו, מנשק אותי. אני שוב מובכת.
לאט לאט הוא מכניס את היד שלו מתחת לחולצה שלי.
"לא." אני עוצרת אותו.
"אוקיי, אם את לא רוצה זה בסדר. לא חייבים" הוא אומר ומרפה.
"אבל חיבוק מותר" אמרתי. אני אוהבת את החיבוקים שלו.
הוא חסון כזה והגוף שלו עוטף אותי בתחושה נעימה. תחושה לא מוכרת.

-נקודת מבט אדם-
אני כל כך נמשך אליה. זה רציני לגמרי, מעולם לא היו לי רגשות כאלה למישהי. אבל הבטחתי לעצמי שאהיה סבלני ועדין. אני מלטף לה את הראש. השיער שלה רך ומריח טוב.
"נעה. שאלה." אני אומר.
"כן?"
"את.." אני מהסס. "את אוהבת אותי?"
"זה תהליך אצלי, אם אתה מבין. ממש ריגשת אותי היום. אני חושבת שאתה מקסים."
מקסים?? זה מה שיש לה להגיד אחרי כל זה?
עברו כמה שעות, נעה הלכה הביתה.
למרות שאני עדיין קצת כועס על עומרי, אני מחליט להתקשר אליו לספר לו איך הולך.
"מקסים??" עומרי מתפקע מצחוק תוך כדי שאני מספר לו על השיחה שלי עם נועה.
"תפסיק נו, היא ממש דפקה לי ייבוש אבל אני אהיה סבלני" אני אומר.
"אחלה אחי. עמית באה לישון אצלי היום אגב."
"ואללה? זאת ההזדמנות שלך אחי."
"סתום ת'פה."
"אתה יודע שאתה רוצה את זה. בהצלחה אחי."

-נקודת מבט עומרי-
עמית מגיעה אלי. שנינו מתיישבים על המיטה שלי. אני מציע לה שתיה חריפה. היא לוקחת שלוק ונותנת לי את הבקבוק. אני מניח אותו בצד. ואז מגיעים המזמוזים. אני נשען אליה ומנשק אותה תוך כדי, מלטף לה את המותן היד שלי נשלחת למכנסיים שלה, אני מנסה למשוך אותן קלות להשחיל את ידי לבפנים.
"נעים לך?.."
"כן, אבל זה מרגיש לי לא נכון. אנחנו עוד רק בהתחלה."
אני מפסיק.
"מצטער. מצטער שאת מקבלת ממני רושם של איזה אחד שמנסה לנצל אותך. זו לא הכוונה שלי."
"אני יודעת, וזה בסדר. אני אוהבת אותך."
וואו! לא ראיתי את זה בא.
"גם אני אוהב אותך"
אנחנו נרדמים מחובקים.

-נקודת מבט אדם-
"התנשקת פעם?" אני שואל את נעה תוך כדי שאנחנו יושבים בפארק עם גביעי גלידה.
"התנשקתי איתך." היא אומרת ומצחקקת. יש לה את הצחוק הכי יפה בעולם.
"לא," אני מחייך. "התכוונתי לפני שהכרת אותי"
"אה, אז לא." היא עונה.
"זה חמוד בעיני"
"מה חמוד? אני מרגישה מגוחכת בהשוואה לחברות שלי."
"בסדר, כל אחד בקצב שלו." אני אומר. "אגב, יש לי שאלה נוספת ואני מקווה שלא תכעסי אם אשאל."
"נו?"
"באמת יש לך רגשות.. כלפי עומרי?" לא בטוח אם הייתי צריך לשאול את זה.
היא מסתכלת עלי במבט עוין, יורדת לה דמעה. היא מתרוממת. זורקת את גביע הגלידה על הדשא ומתחילה ללכת מהר.
"מה קרה? אני מצטער.." אני אומר ורודף אחריה. אני עוצר אותה ומסתכל לה בעיניים.
"היי. תפסיקי עם זה. למה בכל פעם שאני מזכיר את עומרי את מגיבה ככה?"
"תעזוב אותי טוב?? אני שונאת אותך." היא צועקת ודוחפת אותי, תוך כדי שהיא הולכת הליכה מהירה.
אני לא מוותר הפעם. לא שוב. אני עוטף אותה עם הזרועות שלי ולא נותן לה ללכת.
"את לא שונאת אותי. אני יודע שאת אומרת את זה רק כי נגעתי בנקודה רגישה. אל תלכי."
היא בוכה. אני מחבק אותה חזק. "תספרי לי מה הבעיה. אני רוצה לדעת. את חשובה לי נעה". אני אומר את האמת. היא מסתכלת לתוך העיניים שלי. העיניים שלה נפוחות ואדומות.
"אני מצטער, ותפסיקי לבכות כי תכף גם אני אבכה" אני אומר ומחייך, בניסיון להצחיק אותה.
היא מניחה את הראש שלה על החזה שלי ואני מקרב אותה אלי בעדינות.