כי לא היה לי שם יותר מוצלח לסיפור אהבה בהמשכים- פרק 7

-נקודת מבט נעה-
וואו! איזה יום. אני עדיין לא ממש בטוחה לגבי אדם. מרגיש לי מוזר שטיפוס כמוהו מתעניין בי. הוא לא מפסיק לכתוב לי בוואטסאפ.
אדם: ״תבואי אלי גם מחר?״
אני: ״לא יודעת״
אדם: ״למה לא? עשיתי משהו לא בסדר?״
אני: ״לא אמרתי לא, אני פשוט קצת מובכת זה הכל״
אדם:״למה מובכת? בגללי?״
אני:״לא לא, זו בעיה אצלי. סליחה שאני קשה כזאת. זה לא משהו אישי.״
אדם:״אין בעיה, קחי את הזמן. אבל את באה אלי כן? (;״
אני נאנחת. אני לא חושבת שהוא באמת מבין אותי. מחמיא לי שהוא מנסה, אבל מה לי ולו?

-נקודת מבט עמית-
עומרי הזמין אותי לישון אצלו. אני קצת מהססת ואז כותבת לנעה: ״אני לא כל כך יודעת מה לעשות, עומרי הזמין אותי לישון אצלו היום, ונדמה לי שזה הולך לכיוון לא טוב.״
נעה:״מה זאת אומרת כיוון לא טוב?״ אני משיבה: ״את יודעת…. הוא ניסה להפשיט אותי לפני כמה ימים״
נעה:״ונתת לו?״
אני:״את החולצה כן, אבל אז עצרתי אותו.״
נעה:״תפסיקי עם זה, זה לא הופך אותך למגניבה יותר. תגידי לו שזה מוקדם לך מדי.״
מה? מה היא חושבת לעצמה?
אני:״עזבי את ילדותית, עדיף שאפסיק לבקש ממך עצות בנוגע לזוגיות.״
נעה:״מה יש לך? תעשי מה שבא לך אבל בסדר…״
היא ממש מעצבנת אותי לפעמים.
עומרי כותב לי:״חושב עליך במיטה..3>״
אני:״מה???״
עומרי:״מה נלחצת? אני שוכב במיטה וחושב עליך״
מרוב הפראנויות הבנתי אותו לא נכון.
אני:״אהה.. חח לא חשוב.״
עומרי:״את יפה.״
אני:״תודה :)״
עומרי:״תבואי אלי לישון מחר?״
אני:״אוקיי.״
אני מפהקת פיהוק ארוך ונכנסת למיטה.

-נקודת מבט אדם-
יום חדש. אני מתמתח ומיד כותב לנועה:״בוקר טוב 3>״
״בוקר״ היא עונה. החלטתי להיות ספונטני: ״אני חושב שאני מתאהב בך…״
״טוב״ היא עונה מיד.
למה היא כל כך אנטיפתית?
״עשיתי משהו לא בסדר? למה את לא נחמדה אלי?״ אני כותב.
נעה:״סליחה, אמרתי לך אני בעייתית.״
החלטתי להחזיר לה:״ראיתי ששמת עין על עומרי. תשכחי מזה הוא ועמית ביחד.״
״מה???״ היא עונה מיד. ״מאיפה קפצת למסקנה הזו?״
אני שולח סמיילי קורץ. ״תשכח ממני, טוב? חתיכת אידיוט.״ היא כותבת.
אוי לא. זה לא מה שהתכוונתי שיקרה.
״רגע, מצטער, לא התכוונתי לפגוע״
היא לא עונה. אני ממשיך לכתוב.
״נעה?״
״סליחה ):"
״את ממש מוצאת חן בעיניי ואני מצטער שהייתי דביל.״
״בבקשה תגידי משהו.״
היא לא עונה. אני טמבל. אידיוט. דפוק. שונא את עצמי. חייב לחשוב על דרך לגרום לה לסלוח לי.
מוצא את עצמי יושב בשיעור מתמטיקה ואז עולה לי רעיון. אני כותב לעמית:״היי עמית, יש לי שאלה.״
עמית:״היי אדם?.. מה יש?״
אני:״נעה קצת כועסת עלי, ואני ממש צריך שהיא תסלח לי. יש משהו שאת יודעת שהיא ממש אוהבת ואוכל להפתיע אותה עם זה? אולי איזה אוכל. אבוא לבית הספר שלכם יותר מאוחר.״
עמית:״אוי איזה מקסים. היא ממש תתלהב. תקנה לה קאפקייק שוקולד עם הרבה ציפוי. זה אחד הדברים שהיא הכי אוהבת.״
אני:״אוקיי. תודה.״
סיימתי מוקדם. ישר הלכתי לאחת המאפיות ליד בית הספר.
״יש לכם קאפקייק שוקולד? עם הרבה ציפוי אם אפשר.״

-נקודת מבט נעה-
שיעור אחרון להיום. אני עוד שניה נרדמת. אני די מבוהלת מזה שאדם שם לב שעומרי מוצא חן בעיניי. הפחד הכי גדול זה שהוא ידבר על זה עם עומרי.
והנה מגיע הצלצול. אני עומדת לצאת מהכיתה ופתאום אדם מופיע מתחת למשקוף. כולו מחויך. הוא עוצר אותי. ״עוף מפה. תן לי לעבור!״ מה הוא רוצה ממני?
אדם:״לא. קודם תסלחי לי.״ הוא מושיט לי קופסת קרטון קטנה. אני פותחת אותה ובפנים יש קאפקייק שוקולד. כזו שאני אוהבת. ״זה בשבילך, יפה שלי.״ הוא מתכופף ומנשק לי את היד. אני ממש מובכת. כולם מסתכלים עלינו בשוק. הם מכירים אותי כנעה הביישנית שמעולם בנים לא הסתכלו עליה, ופתאום עומד פה בן ומנשק לי את היד.
אדם נצמד אלי ומחבק אותי. החיבוק היה חם ונעים, הרבה זמן לא הרגשתי ככה. ״אני אוהב אותך.״ הוא לוחש לי באוזן.