כי בסופו של דבר כולנו ניפגש.. פרק 7

אוקיי אז היי לכולם החלטתי להמשיך את הסיפור אני אעשה מבפרק הקודם כדי שתזכרו. קריאה מהנה!
במכתב.. המכתב עוד היה מונח על מיטתי. החלטתי לקרוא אותו, פתחתי אותו והתחלתי לקרוא.
'יפה שלי,
אין לך מושג כמה אני מתגעגע, כמה את חסרה לי בחיים שלי או מה הייתי עושה כדי לקבל את החיבוק שלך עוד הפעם או סתם להריח את הריח שלך. (אני קופצת לסוף המכתב)
כי את אחותי
אחותי אני אוהב אותך ומתגעגע…..

תוך שנייה המכתב נפל מידיי. הרגשתי את הדמעות נופלות מעיניי, הייתי בשוק. לא יכול להיות! שון מת ודין ברח.. זה לא יכול להיות. ואז נזכרתי. נזכרתי בבחור המסתורי שראיתי במסיבה.. אני מכירה אותו אני בטוחה בכך! אולי זה?.. לא! לא,לא לא! אין מצב.
פתאום דלת חדרי נפתחת בכוח והוציאה אותי ממחשבותיי "לורן!" אמר אבי בכעס "חצי שעה אני קורא לך" אמר לי יותר רגוע "מצטערת.. חשבתי על משהו. מה רצית?" שאלתי אותו מכניסה בלי שהוא שם לב את המכתב לכיסי האחורי "האוכל מוכן בואי לאכול" אמר לי "אני לא רעבה" אמרתי לו "טוב.. נשאיר לך אוכל עם תהיי רעבה אחר כך" אמר לי בחיוך הנהנתי בחיוך, והוא יצא.
הוצאתי את הפלאפון מכיסי וחייגתי את מספרה של מיקה.
"הלו" שמעתי את קולה.
"היי.. תגידי אנחנו יכולות להיפגש בפארק או משהו אני חייבת לספר לך משהו" אמרתי לה.
"כן בטח, עוד שעה בפארק שנפגשנו?" שאלה אותי.
"כן" אמרתי לה.
"טוב, ניפגש ביי" אמרה וניתקנו את השיחה.
נכנסתי למקלחת מהירה . שיצאתי לבשתי גופייה כחולה לא כהה ולא בהירה שכתוב עליה בענן שחור וענן לבן מתחת okey מכנס עור (לא אמיתי) שחור לק כחול ככה בקצת יותר מהחולצה וואנס כחולות בצבע של החולצה עם שרוכים שחורים כובע עם כתוביות אפורות ממש בהיר שזה זה- http://www.polyvore.com/untitled_293/set?id=125081654
פיזרתי את שיערי החלק. אה אגב ישלי שיער בגוונים למעלה חום ככה וככה זה יורד בגוונים עד שהקצה בבלונד יפה.
ירדתי למעטה מבחינה באבי ובחברתו צופים בטלוויזיה "אני נפגשת אם מיקה ביי" אמרתי ויצאתי בלי לחכות לתגובה.
התקדמתי לעבר הפארק מבחינה בדרך בדמותו של נער מוכר, כאשר התקרבתי יותר הבחנתי בנער שפגשתי במסיבה ככל שהתקרבתי ראיתי את עיניו יותר טוב. הן היו זהות לשלי הן היו אפורות בהירות שהעיגול מסביב לאישון היה אפור ככה בול כמו שלי.
"אתה" אמרתי לו שהגעתי אליו הוא הסתכל אליי במבט של 'מה?' "אני מכירה אותך! אני יודעת את זה" אמרתי לו "אל תדאגי את עוד תביני מי אני אבל..קודם כל אני צריך להביא לך את זה" אמר לי והביא לי מכתב במעטפה זהה למעטפה שקיבלתי אתמול "ממי זה?" שאלתי אותו, והוא הצביע אל נקודה מאחריי. הסתובבתי והסתכלתי למקום אשר אליו הוא הצביע, ולא היה שם אף אחד. "אין שם אף אח.." אמרתי והפסקתי את המשפט כאשר ראיתי שהוא נעלם. ניערתי את ראשי והמשכתי להתקדם לעבר הפארק שבו אני אמורה לפגוש את מיקה.
כשהגעתי מיקה עוד לא הייתה שם הסתכלתי על השעון בפלאפון שלי וראיתי שהקדמתי ב 25 דקות. התיישבתי על הספסל והחלטתי לקרוא את המכתב.
פתחתי אותו והרחתי את הבושם.. את הבושם שהוא היה אוהב כל כך את הבושם של שון..
'די לורן! תתחילי לקרוא זה לא מה שחשוב יש עוד מיליוני בשמים כאלה בעולם' חשבתי לעצמי. והתחלתי לקרוא-
'יפה שלי,
הרבה זמן שאני רוצה להגיד לך את זה.. להגיד לך שאני פה! ושמעולם לא עזבתי! שלא היה יום שלא חשבתי עלייך ועל כל הרע שגרמתי לך להרגיש מהרגע שהכל קרה.
אני יודע שתגלי את האמת את תשנאי אותי ול תרצי לדבר איתי יותר, לדבר איתי או אפילו לראות אותי אבל חשוב לי שתדעי שאם לא הייתי עושה את זה היו פוגעים בך! בך.. בדבר הכי חשוב לי בעולם.
אם כמה שרציתי להישאר איתך לנצח נצחים, להיות זה שיעודד אותך שאת עצובה שירביץ למי שגורם לך לבכות, לשמח אותך, להצחיק אותך ולהתחיל אם כל החברות שלך חחח, אבל זה לא היה יכול לקרות.. כי לא יכולתי להרשות לעצמי שיקרה לך משהו שאני אאבד אותך. אולי את חושב שאיבדת אותי, אבל אני מבטיח לך שלא! שאני פה! שאני שומר עלייך, אבל מרחוק ..
מבחינתי זה מרחוק אבל מבחינתך? זה הרבה יותר קרוב ממה שנדמה לך. אני מבטיח לך שאנחנו עוד ניפגש! ובקרוב.. ברגע שהכל יסתדר אנחנו ניפגש אני מבטיח לך! אני יודע שהדבר האחרון שהבטחתי לך לא גרם למילה שלי להישמע כל כך אמינה אבל.. סמכי עליי שבהבטחה הזאתי אני אעמוד אני אוהב אותך אחותויה ממני אחיך הגדול שון'