“כי אינני יכול בלעדייך” – סיפוריי ערסים – פרק תשיעי

פרק 9 –

"היי," נכנסתי לרכב של רוי. הוא היה נקי ומצוחצח להפליא, וריח נהדר נדף מהמושבים.
"שלום יפה," הוא חייך אלי חיוך רחב, וקירב את ראשו אל ראשי.
לחיי האדימו, והוא נשק לשפתיי נשיקה קטנה. מה זה אומר עלינו? מה אנחנו בעצם?
זוג? ידידים שמתנשקים?
"אני מקווה שתאהבי את זה." הוא חייך והתחיל לנסוע.
✧~✦~✧~✦~✧~✦~✧
כעבור עשרים דקות הגענו.
"לטיילת?" חייכתי ויצאתי מהרכב, סוגרת בעדינות אחריי את הרכב.
"בול פגיעה." הוא צחק וכרך את ידו הימנית סביב מותניי.
"אני אוהבת את הטיילת!" צחקקתי בהתרגשות. נשמעתי כמו ילדה קטנה.
התחלנו להסתובב לאורך הטיילת. לא הפסקנו לדבר לשניה. דיברנו על דברים רגילים, לא דברים רציניים וכבדים.
"רוצה גלידה?" רוי חייך. הנדתי בראשי לשלילה וחייכתי חיוך קטן. הוא משך בכתפיו,
"אז אני אלך לקנות לי." הוא אמר והלך לכיוון דוכן הגלידה.
בזמן האחרון אני משתדלת לא להכניס כלום לפה, רק מים. והרבה מים. גם מסלט הפירות שנתנאל הכין לא אכלתי בכלל. רק שיחקתי עם הפירות במזלג בזמן שנתנאל ונטלי התמזמזו והאכילו אחד את השניה, מה שהיה קיטשי ודביק להפליא.
רוי חזר עם גלידת שוקולד, מגרה בהחלט.
"רוצה לק?" הוא חייך והתיישב לצידי על הספסל. הנדתי בראשי לשלילה וחייכתי חיוך קטן, הוא החמיץ את פניו,
"החלטת לצום? שמעתי שגם אצל נתנאל לא אכלת כלום." הוא אמר. עיניי נפערו בהפתעה,
"ממי שמעת?" שאלתי. הרי אין סיכוי שהוא שמע את זה מנתנאל, נתנאל היה עסוק בלהתמזמז עם נטלי.
"נתנאל סיפר לי, מי כבר יכול לספר לי?" הוא צחק וליקק את הגלידה שלו, מה שלא היה בדיוק שיא הגבריות.
"אה…" הסמקתי והשפלתי מבט. נתנאל סיפר לו? איך נתנאל שם לב בכלל?
"רציתי לדבר איתך על משהו." הוא אמר וניגב את פיו.
"על מה?" הרמתי את ראשי והבטתי בעיניו הכחולות.
"עלינו." הוא חייך חיוך קטן, שגרם לליבי לדפוק במהירות.
"ע-עלינו?" גימגמתי. על מה כבר יש לדבר? אולי… אולי הוא רוצה שנהפוך לזוג?
"את רוצה להיות חברה שלי, יובל?"
✧~✦~✧~✦~✧~✦~✧
"את ורוי ביחד?!" נטלי צרחה בהתרגשות. התיישבנו על הספסל הקבוע שלנו. הוצאתי את הכריך מתיקי וקמתי לזרוק אותו לפח,
"כן." צחקתי והתיישבתי לאחר שזרקתי את הכריך.
"ורק עכשיו את מספרת לי?!" היא צרחה עוד יותר חזק ונתנה לי מכה קטנה בידי.
"למה זה היה טוב?! וחוץ מזה, אנחנו זוג רק מאתמול…" הסמקתי והוצאתי את בקבוק השתיה שלי מהתיק.
"אלוהים! יובלה! אני כל כך שמחה בשבילך!" היא צווחה באושר וחיבקה אותי. צחקתי וחיבקתי אותה בחזרה.
✧~✦~✧~✦~✧~✦~✧
נ.מ נטלי –
הסיבה העיקרית ששמחתי שהיא ורוי ביחד, היא מפני שלא רציתי שהיא תגנוב לי את נתנאל.
אני יודעת, זה פרנואידי, אבל זאת אני. אני מפחדת שמישהי תקח לי אותו.
אני רק מתחילה לבנות את האמון שלי בו מחדש, אני לא רוצה שמשהו ישבש לי את התוכניות.
אני אוהבת את נתנאל.
אני והוא זה לנצח.
ואני לא אתן לאף אחת לקחת לי אותו.
✧~✦~✧~✦~✧~✦~✧
נ.מ נתנאל –
"אז אתם ביחד, הא אחי?" שאלתי וטפחתי לרוי על הגב. למען האמת, לא הייתי מרוצה מכך שהם ביחד. אני בטוח שלרוי יש איזשהו אינטרס נסתר. אני מכיר אותו לא מעט שנים.
ואני לא רוצה שיובל תפגע. אין לי מושג למה, אני פשוט לא יכול לחשוב על זה שהיא תפגע ותבכה.
בחיים לא ראיתי אותה בוכה, אבל אני בטוח שלראות אותה בוכה יהיה מחזה שובר לבבות.
"ביחד, ביחד." הוא חייך ושאף מהסיגריה שלו.
"מה האינטרס הנסתר?" שאלתי אותו במהירות. אני חייב לדעת מה הולך להיות.
"אין אינטרס נסתר אחי, אני מאוהב." הוא חייך. משכתי בכתפיי.
הוא לא נראה לי כל כך מאוהב, אבל שיהיה.
✧~✦~✧~✦~✧~✦~✧
נ.מ רוי –
"אז את באה אלי היום?" שאלתי את יובל בזמן שהלכנו לכיוון הרכב שלי.
היא הסמיקה והנהנה נמרצות. צחקתי. היא הצחיקה אותי בהתנהגות שלה. ההתנהגות הכובשת שלה. זה לא משהו שתמיד יש בבנות. לה יש חן, יש לה קסם אישי שבחיים לא ראיתי אצל בחורה. ההסמקות, החיוכים הקטנים.
"מה אנחנו הולכים לעשות?" היא שאלה בחשש. חייכתי חצי חיוך.
איך אני אמור להגיד לה שאני פאקינג אמור לשכב איתה?
"לא יודע, נראה סרט או משהו." חייכתי חיוך קטן. לא, אנחנו לא הולכים לראות סרט.
"בטח, למה לא?" היא חייכה, נשקה לשפתיי, וברחה במהירות.
משאירה אותי מהורהר.
✧~✦~✧~✦~✧~✦~✧
נ.מ יובל –
הפעם הראשונה שלי בבית של רוי, אלוהים, אני כל כך מתרגשת!
עמדתי מול הארון שלי, מפשפשת בבגדים הרחבים.
נטלי לא יכלה לבוא לעזור לי להתלבש, מפני שהיא אצל נתנאל, והם בטח עושים כל מיני דברים שאני מעדיפה לא לדעת.
✧~✦~✧~✦~✧~✦~✧
"היי," הסמקתי.
"כנסי!" רוי העביר את ידו בשיערו וזז ממפתן הדלת. נכנסתי אל הבית ובחנתי אותו. הבית אמנם היה קטן, אבל ידעתי שרק רוי ואחיו הגדול גרים בו.
הקירות היו צבועים בצבע שמנת, הסלון היה קטן, בעל ספות עור וטלוויזיה בעלת מסך ממוצע.
"בואי," הוא סימן לי לבוא אחריו, וכך עשיתי. הוא הוביל אותי לאורך מסדרון צר, שקירותיו קושטו בתמונות יפות.
נכנסנו לחדרו של רוי, שהיה מצוחצח ומסודר כל כך, שהרגשתי שהחדר שלי יותר מבולגן משלו.
"חדר יפה." חייכתי בביישנות. הוא חייך והצמיד אותי אליו, מחבק אותי.
"את יודעת, את מיוחדת יובל." הוא לחש אל תוך אוזני. ידו הימנית ליטפה את שיערי, וליבי פעם כל כך במהירות ובחוזקה, שהתפללתי שרוי לא מרגיש אותו.
"בואי, איזה סרט את רוצה?" הוא שאל והדליק את הטלוויזיה שבחדרו.
"לא משנה לי. רק לא אימה." חייכתי והתיישבתי על המיטה.
"רוי, אתה בבית?" נשמעה צעקה מהסלון.
"חכי רגע, זה אח שלי." מלמל רוי ויצא מהחדר. התיישבתי על המיטה והעברתי את ידיי על המצעים החלקים והריחניים.
לאחר דקה או שתיים חזר רוי, והפעם מצוייד בפופקורן ריחני ומלא בחמאה רכה ושמנונית.
הוא שם את הסרט 'תקועים בחופשה', בו מככב אדם סנדלר, ונשכב לצידי על המיטה. הנחתי את ראשי על חזהו, והסמקתי. לא הייתי רגילה להיות כל כך קרובה לגבר.
לא נגעתי בפופקורן בכל מהלך הסרט. לא הייתי יכולה להרשות לעצמי את התענוג הזה.
לאחר שסיימנו לראות את הסרט, רוי הציע שנלך למטבח, להכין ארוחת ערב.
חייכתי והנהנתי, למרות שידעתי שאני לא הולכת לאכול מהארוחה עצמה, אלא רק לשתות מים, ואם יהיו ירקות, לכרסם לי איזה מלפפון.
קמנו מהמיטה והלכנו לכיוון המטבח. אח של רוי ישב על הספה, לצד בחורה יפה וארוכת רגליים, וראה איתה סרט. החנקתי צחקוק כשחלפנו לידם.
אח של רוי, שאת שמו לא ידעתי, היה נראה כבן עשרים וארבע, אולי ושלוש, והיה חתיך אפילו יותר מרוי. לפי מה שהבחנתי, העיניים שלו היו כחולות וצלולות, הוא היה שרירי, ושיערו היה שחור ומבולגן, בניגוד לשיערו של רוי, שיותר נטה לכיוון השטני, ותמיד היה מסודר ומרוח בג'ל.
"את יודעת לחתוך סלט?" רוי שאל אותי, הנהנתי במהירות. הוא שם על השיש כמה מלפפונים ועגבניות, הוציא קרש חיתוך מאיזה ארון והוציא סכין ממגירת הסכום.
התחלתי לחתוך את המלפפונים בזהירות רבה, בכדי לא לחתוך את אצבעותי, ורוי התחיל להכין את החביתות.
"עין או רגילה?" הוא שאל אותי בזמן ששבר ביצה אל תוך המחבת. אז הוא גם יודע לבשל…
"אני לא רוצה חביתה, תודה." חייכתי חיוך קטן והסמקתי.
הוא התקרב אלי וכרך את ידיו סביבי והניח את ראשו על כתפי.
"מה יש לך בזמן האחרון, יובל? את לא אוכלת בכלל, ואני חושב שהרזת. אל תעשי שטויות." הוא נשק לעורפי נשיקה קטנה, לחיי האדימו.
הוא… דואג לי?
✧~✦~✧~✦~✧~✦~✧
נ.מ רוי –
החלטתי שהיום זה ממש לא הזמן המתאים לשכב עם יובל.
וחוץ מזה…
אני חושב שאני באמת מתחיל להרגיש משהו כלפיה. חשבתי אולי אפילו בהמשך לשתף אותה בבעיית הסמים הקטנה שלי, ושהיא תעזור לי להגמל. כי בזמן שאני איתה, אני אפילו לא חושב על החומר הלבן הזה. בזמן שאני איתה, הדבר היחיד שאני חושב עליו, זה עליה.
על הצחוק שלה, על גומת החן החמודה שיש לה בלחי הימנית. על העיניים שלה, שהן מתכווצות, שהיא כועסת, או שהיא רצינית.
ועל הקמט הקטן במצח שלה, שנגלה רק כשהיא מתרכזת מאוד.
אבל כל הקטע של האוכל… היא בזמן האחרון בקושי אוכלת, וזה מדאיג אותי.
אם היא רוצה לרדת במשקל, אז היא צריכה לעשות את זה בצורה בריאה, לא להרעיב את עצמה למוות.
"אני אוכלת… פשוט… פחות." היא חייכה וסיימה לחתוך את הסלט.
היא הסתובבה אליי וחייכה חיוך קטן,
"אני אשמח ללימון, שמן זית, פלפל, ומלח." היא צחקה ונשקה ללחי הימנית שלי. גלגלתי את עיניי ודגדגתי אותה באגנה. היא צחקה והניחה את ראשה על חזי,
"תפסיק, רוי- א-אני!" היא צחקה, ואני רק המשכתי לדגדג אותה. לא יכולתי להפסיק לדגדג אותה. אהבתי את הצחוק שלה. צחוק מתגלגל, צחוק אמיתי.
"הארוחה מוכנה?" שון, אחי הגדול, נכנס למטבח.
"כן, בואו." חייכתי ונשקתי למצחה של יובל והוצאתי את החביתה הראשונה.
היא מצאה את התבלינים בעצמה ותיבלה את הסלט בזמן שאני המשכתי להכין את החביתות.
שון והחברה שלו, שי נכנסנו למטבח, וארחו את השולחן.
✧~✦~✧~✦~✧~✦~✧
נ.מ יובל –
בזמן הארוחה גיליתי ששון, אחיו של רוי, ממש נחמד. וגם החברה שלו, שי, מדהימה.
היא הציעה שנעשה מסיבה קטנה בבית שלה, ואני הסכמתי שזה יכול להיות ממש נחמד, אבל שזה לא יהיה נעים להשאיר אותה עם כל הבלגן, אז הצעתי שנעשה את המסיבה אצלי, כי במילא יש לי בבית כמה מנקות, לא רק אחת.
היא הסכימה, וקבענו למחר בערב.
"ביי יובלה, דברי איתי בטלפון." שי חיבקה אותי אליה.
צחקתי, "אני אדבר איתך מחר בבוקר." הודעתי לה והתנתקתי מהחיבוק.
"ביי קטנה, תבואי שוב." שון חיבק אותי ופרע את שיערי. צחקתי והנהנתי נמרצות.
אני אחזור.
אני מבטיחה.
✧~✦~✧~✦~✧~✦~✧
אז איך הפרק?
משום מה אני ממש התחלתי לאהוב את רוי, גם אתן?
אולי הוא לא כזה נורא.
אז מה הולך לקרות במסיבה הקטנה שארגנו יובל ושי?
מקווה שאהבתן, ואשמח אם תגיבו!
חג שמח! ღ