“כי אינני יכול בלעדייך” – סיפוריי ערסים – פרק שביעי

פרק 7 –
* הודעה *
שימו את השיר שיש ב'רציתי להוסיף'. זה יוסיף לפרק ✰
✧~✦~✧~✦~✧~✦~✧
הגענו אל אולם הספורט, אשר עכשיו היה אולם נשפים.
"אני כל כך מתרגשת!" נטלי צווחה לתוך אוזני. נכנסנו אל האולם. התקשתי ללכת על העקבים הגבוהים מדי, שנטלי הכריחה אותי ללבוש אותם. האולם היה מקושט בכוכבים זהובים ונוצצים אשר נתלו מהתקרה. תקרת האולם הייתה מכוסה בבד שחור, מה שגרם לכוכבים להראות כאילו היו תחת כיפת השמיים.
הרצפה הייתה מכוסה בחול, פשוט כך, והרגשתי כאילו אני בחוף הים, בלילה.
"זה כל כך יפה!" צחקקתי, נטלי צחקקה איתי.
במרכז האולם, רקדו עשרות נערים לקצב מוסיקה מרעישת אוזניים.
"שלום לכן, גבירות נאות." רוי צץ מלפנינו. הוא היה לבוש בטי-שרט לבנה וג'ינס משופשף, והיה נראה יפה מתמיד.
"לא שמעת על טוקסידו, רוי?" צחקה נטלי, ואני הייתי עסוקה בלהסמיק.
"היי, יובל." רוי חייך לעברי, הרגשתי את ליבי דופק במהירות.
"ה-היי." גמגמתי, הוא צחק מעט.
"את נראת מעולה היום. תרצי לרקוד איתי?" שאל ברשמיות. צחקתי והנהנתי במבוכה.
נטלי קרצה לי, ואני ורוי הלכנו לכיוון רחבת הריקודים.
ידיו של רוי נכרכו סביב מותניי השמנמנות, וידיי נכרכו סביב צווארו של רוי.
השיר הרועש נהפך לשקט, רוי חייך אליי חיוך בטוח וקירב אותי אליו.
"רקדת פעם סלואו?" הוא שאל. גופי נע ביחד עם גופו מצד לצד.
"רקדתי." אישרתי. באמת רקדתי, רק כמה חבל שזה קרה בכיתה ו'.
הוא קירב את שפתיו אל אוזני ולחש בשקט,
"את הבחורה הכי יפה כאן, יובל."
באותו הרגע ליבי נדם. הפרפרים התעופפו גבוה יותר, מהר יותר.
✧~✦~✧~✦~✧~✦~✧
נ.מ רוי –
לא שיקרתי, יובל באמת הייתה הבחורה הכי יפה באולם. לחיה הפכו בין רגע לאדומות.
צחקתי וחיבקתי אותה אלי. היא הניחה בחשש את ראשה על חזי, ואני ליטפתי את שיערה.
נשאר לי רק לנשק אותה, ואז הכל יקרה מעצמו.
ואני אקבל את החומר שלי.
✧~✦~✧~✦~✧~✦~✧
נ.מ נתנאל –
"הו! אלוהים! נתנאל!" שיר צרחה וקרסה על גופי.
התנשפתי במהירות, מצמיד אותה אליי.
היינו בתא השירותים, אחריי סקס לוהט. הבחורה הזאת יודעת מה לעשות.
הזזתי אותה ממני במהירות ולבשתי בחזרה את תחתוניי ומכנסיי, גם היא התחילה להתלבש.
אני לא אשקר, היה לי כיף להזדיין עם שיר, אבל זה לא משהו מעבר.
אני לא יכול להיות חבר של זונה. אני יותר אקח אותה בתור יזיזה.
יצאתי מתא השירותים, משאיר את שיר מאחורי. הלכתי לכיוון הרחבה וראיתי את רוי ואת יובל הזאת רוקדים סלואו, צמודים. המבט שבעיניה של יובל היה שונה מהמבט שבעיניו של רוי.
המבט של רוי היה בסגנון 'השגתי את מה שרציתי', והמבט של יובל היה 'חלום שמתגשם'. מה שהיה דיי מצחיק לראות. הנחתי שרוי רוצה ממנה רק זיון, והוא עוזב אותה בשקט.
אבל אין ספק, היא הייתה יפה. למרות שומניה המחרידים, היא הייתה יפיפייה.
✧~✦~✧~✦~✧~✦~✧
נ.מ יובל –
הוא התחיל לקרב את ראשו אל ראשי, ונכנסתי לפאניקה. בחיים לא התנשקתי, מה אני אמורה לעשות? איך אני אמורה לפעול?
ואז, בבת אחת, הוא הצמיד את שפתיו לשפתיי. לא הייתי מכונה לזה.
שפתיו ריפרפו על שפתיי בעדינות שאין כמותה, וידיו הצמידו אותי אליו, עוד יותר.
לאט לאט הנשיקה התחילה להפוך ליותר להוטה, והוא החדיר את לשונו לתוך פי. לחיי התלהטו, כי לא ידעתי מה לעשות.
אז ככה מרגישה הנשיקה הראשונה? מלאת חששות, אך גם מלאת תשוקה?
✧~✦~✧~✦~✧~✦~✧
לאחר כארבע שעות, הנשף נגמר. כל הזוגות כבר התמזמזו במכונית, או באיזה רחוב חשוך, ורק אני ורוי ישבנו על ספסל באיזו סימטה מוארת ודיברנו.
סיפרתי לו על אמא שלי, ועל כמה שהיא עובדת קשה, והוא סיפר לי על אח שלו הגדול, שאיתו הוא גר.
לא חקרתי יותר מדי. לא רציתי לגרום לו להרגיש לא בנוח איתי.
"היי! זוג יונים!" צעקתה של נטלי קטעה את רוי באמצע דבריו,
"היי נט!" חייכתי ונופפתי לה. לצידה עמד נתנאל, מה שהיה קצת חשוד.
היא התנדנדה מצד לצד, וגיהקה.
"היא שיכורה?" שאלתי וקמתי מהספסל במהירות.
"היא ישבה עם חבורת בנים, הייתה להם שתיה חריפה." נתנאל אמר. התחלתי להתקדם לכיוון נטלי.
"יובלי!" היא צרחה וחיבקה אותי. צחקתי וחיבקתי אותה בחזרה.
"בואי נקח אותך הביתה, " חייכתי והתחלתי לגרור אותה לכיוון הספסל. היא התיישבה ואני הוצאתי את הטלפון שלי,
"למי את מתקשרת?" היא צחקקה.
"לתחנת מוניות." חייכתי חצי חיוך והתחלתי לחייג את המספר.
"למה? אני אקח אתכן." אמר נתנאל. נטלי צחקקה עם עצמה,
"לא, לא, לא, לא! תקח את הזונה שלך, לא אותנו!" היא אמרה והתחילה שוב לצחוק.
הבטתי בה בעצב. היא אהבה אותו עדיין. כאב לה שעכשיו הוא בקשר הדוק במיוחד עם שיר.
"תפסיקי להיות ילדה קטנה." הוא אמר והרים אותה על ידיו.
"תוריד אותי! אני שונאת אותך!" היא צרחה והתחילה להכות אותו בגבו, מה שלא הפריע או הכאיב לו במיוחד.
"אני… אני אלך." חייכתי חיוך קטן לעבר רוי, בזמן שנתנאל לקח את נטלי לרכב שלו.
"תתקשרי אליי שתגיעי." רוי חייך והצמיד אותי אליו. לחיי בערו במבוכה,
"את מדהימה, יובל." הוא אמר ונשק לשפתיי.
"נו! יובל, את באה?!" נתנאל צעק. התנתקתי במהירות מרוי ורצתי לכיוון המכונית.
"לילה טוב!" רוי נופף לי, נופפתי לעברו בחזרה ונכנסתי למושבים האחוריים, כי במושב שליד הנהג נתנאל שם את נטלי, שכבר נרדמה.
הוא התחיל לנסוע.
"היא אוהבת אותך." אמרתי לו לאחר רבע שעה של נסיעה שקטה.
"גם אני אוהב אותה." הוא אמר בשקט.
"אל תוותר עליה." אמרתי בחיוך קטן והצמדתי את ראשי אל שמשת החלון הקרירה.
"אני לא אוותר." הוא אמר, ואני הרשתי לעצמי לעצום את עיניי.
לפתע הרגשתי שהחלון מתחיל להפתח, הזזתי את ראשי בבהלה, וראיתי שנתנאל צוחק.
"למה זה היה טוב?!" נהמתי בכעס.
"תסתמי ותלכי לישון." הוא צחק וסגר את החלון. נהמתי בכעס פעם נוספת ושוב הצמדתי את ראשי לזגוגית החלון.
"אל תגיד לי מה לעשות!" התעצבנתי.
"את מעלה לי את הסעיף! תסתמי כבר!" הוא צעק.
"אני שונאת אותך!" צרחתי עליו.
נתנאל הזה כל כך מגעיל!
✧~✦~✧~✦~✧~✦~✧
נ.מ נתנאל –
ברגע שהיא אמרה שהיא שונאת אותי, הרגשתי משהו בי נשבר. היא שונאת אותי?
"את שונאת אותי?" שאלתי. נסעתי לכיוון ביתי. אני לא הולך להשאיר את השתים האלה לבד בבית של אחת מהן, כשנטלי שיכורה. מי יודע איזה שטויות היא תעשה.
"כן! אתה מגעיל! ואתה שופט אותי רק על פי המראה שלי! אתה שטחי, ואתה תמיד חושב שאתה הכי טוב! ונמאס לי ממך!" היא צרחה בזעם. הבטתי בה מבעד למראה.
לחייה היו אדומות מעצבים, והיא הייתה נראת כל כך חמודה.
"ותפסיק לבהות בי מבעד למראה!" היא צרחה שוב בכעס. צחקתי.
"את משהו מיוחד, יובל."
✧~✦~✧~✦~✧~✦~✧
הגענו לבית שלי, ויובל הייתה נראת מבולבלת.
"מה זה המקום הזה?" היא שאלה בלחץ. בטח חושבת שחטפתי אותה ואת נטלי, או משהו בסגנון.
"הבית שלי?" גלגלתי את עיניי ויצאתי מהמכונית. הוצאתי את נטלי גם מהמכונית והרמתי אותה על ידיי.
יובל יצאה מהמכונית בסיערה,
"ומה אנחנו עושות פה?!" היא התלהמה. צחקתי.
"אני לא משאיר אותך לבד עם נטלי, כשהיא שיכורה." חייכתי לעברה חיוך מתגרה, היא נהמה, אך לא הגיבה.
"בואי," סימנתי לה לבוא אחריי, וזה מה שהיא עשתה.
נכנסנו לתוך הבית, וסימנתי לה להיות בשקט. הדבר האחרון שאני רוצה זה להעיר את אמא שלי, והיא תתחיל עם החקירות שלה.
האור בסלון נדלק, ואמא שלי ישבה על הספה כשכוס קפה בידה, ופניה זועפות.
הרגשתי שיובל מסתתרת מאחוריי, וחייכתי לעצמי חיוך קטן.
"מה קרה לנטלי?!" היא קמה במהירות מהספה, עכשיו הבעה דואגת על פניה. היא תמיד אהבה את נטלי, כמעט כמו בתור ילדה שלה.
"ומי זאת?" היא הביטה ביובל בחיוך קטן. היא כנראה ראתה שהיא לא בדיוק הטעם שלי בבנות, והבינה שאני לא הולך לזיין אותה הלילה.
"נטלי ישנה, וזאת יובל, החברה הכי טובה של נטלי." חייכתי חצי חיוך.
"איזו יפה את!" היא צחקה ומשכה את יובל לחיבוק. לחייה של יובל האדימו, כהרגלה.
"רוצה לאכול משהו? לשתות משהו?" היא חייכה חיוך רחב אל יובל, וכל זכר לכעס נעלם. התפוגג.
"לא תודה, אני בסדר." יובל אמרה בביישנות, מה שכנראה שבה את אמא שלי.
"בואי, אני אביא לך בגדים להחלפה!" היא צחקה וגררה את יובל אחריה.
עליתי לחדרי והשכבתי את נטלי על המיטה.
הבטתי בה.
נטלי תמיד הייתה יפה. הדבר הראשון שהקסים אותי בה היה החיוך שלה. חיוך מתוק ורחב.
נשקתי למצחה ונשכבתי לצידה.
ראיתי שהיא מתעוררת.
"היי," חייכתי וליטפתי את פניה. אף פעם לא הפסקתי לאהוב את נטלי. לא יכולתי להפסיק לאהוב אותה.
"אני אוהבת אותך." היא אמרה לפתע, והצמידה את שפתיה לשפתיי.
אט אט הבגדים ירדו מאיתנו,
ואחרי הרבה זמן,
שכבנו.
✧~✦~✧~✦~✧~✦~✧
נ.מ יובל –
אחריי שהחלפתי לפיג'מה שאמא של נתנאל נתנה לי, התיישבנו שתינו בסלון ודיברנו על דברים רנדומליים.
גיליתי שקוראים לה שושי.
היא חקרה אותי לגבי המשפחה שלי, ואני צחקתי וסיפרתי לה על אמא שלי, שעובדת המון.
"ומה עם אבא?" היא שאלה, לא מבינה.
"אבא… אבא עזב כשהייתי בת עשר." חייכתי חיוך קטן ולגמתי מכוס החלב החם ששושי הכינה שלי.
"הו…" היא מלמלה בחוסר נוחות ולגמה מהנס שלה.
"זה בסדר." חייכתי חיוך קטן. היא אימצה אותי לחיקה,
"את מוזמנת לחזור מתי שרק תרצי. עכשיו תעלי לחדר של נתנאל ולכי לישון." היא נשקה למצחי.
"תודה רבה, שושי." חייכתי ועליתי לחדרו של נתנאל.
כשהייתי מול הדלת, פתחתי אותה, ולעיניי נגלו נתנאל ונטלי ערומים, עושים אהבה.
נתנאל שם לב לכך שראיתי אותם, סגרתי את הדלת במהירות וירדתי במדרגות.
מצד אחד הייתי שמחה בשביל נטלי, נתנאל, האחד שהיא אוהבת, חזר אליה.
מצד שני…
לא רציתי שהם יחזרו. רציתי שהוא יישאר רווק. שהוא לא יאהב אותה.
לא ידעתי למה. ואכלתי את עצמי על כך.
"יובל!" נתנאל קרא מאחורי, לחיי בערו, לא רציתי להסתובב. איך אני יכולה לדבר איתו רגיל, אחריי שראיתי אותו שוכב עם נטלי.
"זה בסדר! אני פשוט חייבת ללכת!" אמרתי מבלי להסתכל עליו ורצתי לכיוון הסלון.
"חכי! אני מצטער, לא היית צריכה לראות את זה!" הוא קרא מאחוריי, אך לא הקשבתי ויצאתי במהירות מהבית.
רצתי לאורך הרחוב עד שהגעתי לספסל מואר.
התיישבתי עליו, מתנשפת. קברתי את ראשי בין ידיי ונאנחתי.
"היי," לפתע שמעתי קול לצידי. קפצתי במהירות, וראיתי שזה נתנאל.
"אלוהים, נתנאל, אל תעשה את זה יותר!" נזפתי בו.
הוא גיחך, "מצטער, לא התכוונתי להבהיל אותך."
"לא הבהלת זה בסדר." נשמתי לרווחה.
אספתי את שיערי הארוך לקוקו גבוה.
"לא היית צריכה לראות את זה, אני מצטער." הוא לחש.
צחקתי.
"זה בסדר, אני מאושרת שחזרתם!" שיקרתי.
לא, אני לא מאושרת שחזרתם.
"אולי נחזור הביתה? אני מבטיח לך, הכל יהיה בסדר." הרגשתי את ידו על ירכי,
"ל-לא. זה בסדר. אני אחזור הביתה ברגל." אמרתי והנחתי את רגליי על הספסל, קרובות לגופי.
"תספיקי להתנהג בילדותיות, כולה סקס!" הוא צעק עליי לפתע.
נרתעתי אחורנית, רגליי נשמטו על הרצפה ומבטי הפך למבוהל ופגוע מעט.
"א-אני מצטער. לא התכוונתי לכעוס." הוא נאנח וקבר את ראשו בין ידיו.
"זה העניין שלכם, אני לא מתערבת." אמרתי בשקט.
"בוא נחזור." קמתי מהספסל. הוא היה נראה מופתע, אך לא אמר דבר.
התחלנו ללכת לכיוון הבית שלו.
"אני מקווה שתהיו מאושרים ביחד." חייכתי לעברו חיוך קטן.
"גם אני."
✧~✦~✧~✦~✧~✦~✧
אז… תפנית דרמטית בעלילה, הא?
סליחה שלא העלתי אתמול פרק, פשוט הייתי עייפה כל כך וישנתי רוב היום, וגם לא הרגשתי טוב כל כך.
אני ממש מקווה שאהבתם את הפרק!
אשמח אם תגיבו ותגידו לי מה נראה לכם שהולך לקרות בהמשך (-;
אוהבת ✰