כי אהבה ראשונה לא שוכחים… פרק 4

-פרק 4-
~נ.מ מורין~
בחנתי אותו כל פרט ופרט בגוף שלו הייתה לי הרגשה מוזרה… כאילו. כאילו אני מכירה אותו מאיפשהו. הוא כלכך מוכר!
״ספרי על עצמך קצת״ הוא קטע את המחשבות שלי
״אין מה״ אמרתי בפשטות
״יש הרבה!״ הוא אמר
״תתחיל אתה״ אמרתי והוא צחק
״טוב אז ככה קוראים לי לירון אני בן 17 כיתה יא אני מנגן על גיטרה אוהב מסיבות חברים ובנות אה ואממ אני חתיך״ הוא אמר וחייך חיוך גדול, יופי הינה עוד אחד שעף על עצמו חשבתי .
״תורך״
״טוב אזז אממ קוראים לי מורין אני בת 16 עודמעט כיתה י אני אוהבת ספורט בעיקר ריצה ואני אוהבת גם מוזיקה. אה אממ וזהו״
״לא נראלי שזה זהו.״ הוא אמר
״מה שחכתי?!״ שאלתי
״את הקטע אם ישלך חבר או לא;)״
״שאני יבין אתה מנסה לרמוז לי משו?״ צחקתי והוא צחק גם
״לא״ עניתי
״אין לי חבר״ הוא הפסיק לצחוק והסתכל עליי במשך כמה דקות הוא פשוט בהה בי.
הייתי נבוכה.
״את מאוד יפה״ הוא אמר. הסמקתי.
״אתה מנסה להתחיל איתי?!״
״אולי״ הוא צחק וזרקתי עליו כרית
״אחח סעאמק בשביל מה״ צחקנו.
לפתע הוא השתתק.
״את… את קצת…״ הוא הסתכל לי בעיניים
״לא זה לא יכול להיות…״ הוא מלמל בינו לבין עצמו.
״מה?״ שאלתי
״עזבי…״
״נו מה!?״ צעקתי
״את… אני.. אני מכיר אותך מאיפשהו.״
הלב שלי דפק איך זה יכול להיות?! הרי רק עכשיו הכרנו לא? בטח הוא מתבלבל.
ואז נזכרתי.