כי אהבה ראשונה לא שוכחים… פרק 17

פרק 17
~נ.מ מורין~
״אז את בעצם אומרת שלירון נתן לי אגרוף ובגלל זה הייתי בבית חולים?״ שאלתי מבולבלת.
היום בבוקר שחררו אותי הביתה,
הרופאים אמרו שהמצב שלי הרבה יותר טוב ושזה נס שהתעוררתי כלכך מהר. הם גם אמרו שיש סיכוי שאני לא יזכור הרבה מאותו אירוע אבל עם הזמן אני יזכר.
לירון אמר שהוא יבוא לבקר אותי מאוחר יותר ושאני צריכה לנוח. אבל אופק התעקשה לחזור איתי הביתה. ובתכלס מי אני שיגיד לה לא :)
״לא… כאילו כן אבל הוא רצה לתת אגרוף לדניאל ואת קפצת להגן על דניאל בגלל זה חטפת את המכה.״ היא הסבירה לי.
״אני מתה לדעת מה עבר לך באותה שנייה בראש״ היא צחקה וצחקתי גם
׳ …. ״אני אוהב אותך״ דניאל לחש ונישק אותי הנשיקה הזאת הייתה מוזרה… מצד אחד רציתי עוד ומצד שני גם לא יכולתי. אהבתי את דניאל אבל בתור ידיד… אףפעם לא אהבתי אותו בקטע רומנטי. התנתקתי ממנו במהירות ידעתי שאסור לי. אני גם לא אוהבת אותו… אני אוהבת את לירון….'
״מורין?? מורין תעני לי״ אופק צעקה וניערה אותי.
״מ… מה קרה?״ שאלתי הראש שלי כאב והידיים שלי הזיעו.
״שנייה אחת דיברת איתי ובשנייה אחרת את לא היית פה.״ היא אמרה מבוהלת.
״הוא נישק אותי.״ אמרתי בלי לחשוב
״מה? מי?״
״דניאל.״ לחשתי.
״מה??!! מתיי?!״ היא שאלה
״אני לא יודעת… היה לי כמו פלאשבק כזה אני חושבת שבגלל זה הכול קרה… בגלל זה הגנתי עליו. כי חלק נראלי שחלק קטן ממני מרגיש משו כלפיו״ אמרתי
״יש סיכוי… הרופאים אמרו שיכול להיות שזה יקרה…״היא אמרה הייתה שתיקה מביכה ״את אוהבת אותו?״ היא שאלה
״לא״ לחשתי.