כי אהבה ראשונה לא שוכחים… פרק 13

פרק 13
~נ.מ של דניאל~
לירון נרדם על אחד הספסלים וההורים של מורין כבר הגיעו וכמובן שגם מאי ואופק.
החלטתי לחזור הביתה, היא כבר לא צריכה אותי. ישלה חבר שידאג לה.
היא לא אוהבת אותי.
אני כזה מפגר שחשבתי שיש לי סיכוי איתה….
אני זוכר איך הלב שלי התנפץ לרסיסים כשהיא אמרה ללירון שהיא אוהבת אותו ולא אותי.
הכול באשמתי! אם לא הייתי כזה סתום אם הייתי שולט על עצמי היא לא הייתה עכשיו בבית חולים.
זה לא היה אמור לקרות. לא לה…
״היי איך אתה?״ שמעתי קול מאחוריי הסתובבתי זאת הייתה אופק.
״מת מעייפות…״ אמרתי
״ידעתי שזה מה שתגיד בגלל זה הבאתי לך את זה״ היא חייכה והושיטה לי כוס קפה.
״כפרה עלייך בדיוק מה שהייתי צריך״ צחקתי וחיבקתי אותה. אין אין על הילדה הזאת היא משפרת לך תמצברוח בשנייה.
״אז אתה חוזר…?״ היא שאלה
״כן״ עניתי
״למה?״ היא עשתה פרצוף עצוב כזה.
״כי אני הבן אדם האחרון שהיא תרצה לראות כשהיא תעורר.״ אמרתי בלחש.
״אויש נו מה אתה מדבר שטויות. אם אני הייתי היא הייתי שמחה לראות אותך..״ היא אמרה וחייכה חיוך מתוק.
חייכתי גם והלכתי.