כי אהבה ראשונה לא שוכחים… פרק 12

פרק 12
~נקודת מבט של לירון~
״מורין את שומעת אותי? בבקשה מורין אני מתחנן בפנייך תתעוררי…״ ניסיתי נואשות להעיר אותה, היא שכבה שם מחוסרת הכרה בתוך שלולית דם. אני לא מאמין הכול באשמתי!
אחריי כמה דקות האמבולנס הגיע לקחו אותה באלונקה היא נראתה כלכך שברירית..
הגענו לבית חולים לקחו אותה לטיפול נמרץ רציתי להיכנס אחרייה אבל הרופאים לט הסכימו לי להיכנס.
״נו! איך היא? היא התעוררה?! היא תהייה בסדר?״ התנפלתי על הרופא שיצא בשאלות.
״ומי אתה בשבילה?״ שאל הרופא
״סעמק נו מזה משנה עכשיו אני החבר שלה!״ עניתי בחוסר סבלנות
״מצבה לא טוב. יקח לה לפחות שבוע להחלים כרגע היא עדיין מחוסרת הכרה אבל…״
״היא תהייה בסדר?!״ קטעתי את דבריו של הרופא
״כן אני מקווה.״ הוא אמר
״אני יכול לראות אותה?״ שאלתי
״אנחנו נקרא לך כשתוכל להיכנס.״ הוא אמר ברוג והלך.
התחלתי לתת אגרופים לאחד הקירות כעסתי על עצמי שהייתי כזה טיפש! זה לא מגיע לה למה לעזאזל אני כזה מטומטם!? נתתי עוד אגרוף לקיר ועוד אגרוף עד שהרגשתי נגיעה קטנה בכתף הסתובבתי זה היה דניאל.
״היי.. היא תהייה בסדר אני מבטיח לך.״
״אתה לא מבין כלום! לך קל לדבר אתה לא זה שהרבצת לה אתה לא זה שבגללו היא עוד שנייה מתה!״ צעקתי עליו אני יודע שהוא רק מנסה לעזור אבל לא יכלתי לשלוט בעצמי יותר.
״לירון זאת לא אשמתך אתה לא ידעת שזה מה שיקרה. אני מכיר את מורין היא חזקה. היא תהיה בסדר אני מבטיח לך״ הוא הסתובב והלך.
הצמדתי את המצח לקיר ודמעה קטנה זלגה על לחיי.