כימיה מושלמת- פרק 6-

מנקודת המבט של סער-
התעוררתי בבוקר. הרגל של שיר חיבקה את רגליי, ולא רציתי להעיר אותה. היה לנו לילה ארוך אתמול. הסתובבתי אליה.
״יפה שלי..״ מלמלתי וליטפתי את פניה. הפלאפון שלי צלצל. קיבינימט, למה להרוס לי את החיים הטובים כוסאמקקק
״מה?״ שאלתי בעצבנות, בלי לבדוק מי זה.
״אני צריך אותך כפרה״ שמעתי את הקול של ברוך. התיישבתי.
״ברוך, אני מחוץ לעסק״ אמרתי. לא צריך שמגיל כזה אני אהיה פושע, אני סיימתי עם זה.
״אתה מחוץ לעסק מתי שאני אגיד לך שאתה מחוץ לעסק״ הוא אמר בעצבנות.
״עכשיו בוא״ הוא אמר וניתק.
״ססססאמק!״ צעקתי וזרקתי את הפלאפון על הקיר. שיר התעוררה. קיבינימט שכחתי שהיא פה.
״מה קרה חיים שלי?״ היא שאלה. הסתכלתי עליה.
״אני חייב ללכת״ אמרתי במהירות, אבל ברוגע. ניסיתי להיות רגוע, אבל זה אף פעם לא מצליח לי.
״לאן?״ היא שאלה.
״אני אסביר לך אחר כך״ אמרתי, לא ידעתי מה להגיד. התלבשתי ויצאתי מהבית.
עבר עוד שבוע, והגיע יום שישי. לא הסכמתי ללכת שוב למועדון הצפונבוני ההוא, אז שיר גררה אותי למסיבת חוף.
״תגידו, זאת לא הכוסית?״ לידור שאל בערך בשתיים בבוקר. הסתכלתי רחוק, וראיתי אותה הולכת לבד. קיבינימט, היא ממש נעל. היא לא יכולה ללכת כאן לבד!! למה היא לא קולטת את זה כבר ראבק!
״תדאגו ששיר לא תשים לב״ אמרתי והלכתי לליהי.
״את לא מבינה מה אומרים לך? זה מקום מסוכן״ אמרתי. היא הסתכלה עליי, ונפלה על הרצפה.
״ליהי? ליהי!״ צעקתי בדאגה והרמתי אותה.
״מה קרה לה?״ לידור שאל אותי.
״אתה חושב שאני יודע?!״ צרחתי בעצבנות.
״תביאו לה כבר מים ראבקק!״ צרחתי. כולם רצו לבפנים. הסתכלתי עליה.
״למה היא בידיים שלך?״ שיר שאלה.
״שיר, אין לי זמן לסצנות באמא שלך, תביאי לה מים״ אמרתי והתחלתי ללכת לבפנים.

מנקודת המבט של ליהי-
הגעתי למסיבה עם רוני. ראיתי את בן מרחוק. חייכתי והתקדמתי אליו.
״בואי, שתי״ הוא אמר בחיוך והושיט לי בקבוק וודקה.
״אני לא שותה בן״ אמרתי בחיוך.
״פעם אחת״ הוא אמר בחיוך, עדיין מחזיק את הוודקה מול הפנים שלי. טוב, למה לא?
הלילה המשיך, ואני הגזמתי עם השתייה, כמובן. אני ובן רקדנו. הרגליים שלי היו מסביב לשלו. שני שיכורים שרוקדים ביחד זה כבר לא טוב. הוא החזיק בידי ולקח אותי הצידה.
״בן בן״ אמרתי בחיוך. הוא התחיל לנשק אותי.
״בן, בוא נרקוד״ אמרתי בחיוך.
״עזבי אותך מריקודים״ הוא מלמל וכרך את רגליי מסביב למותניו.
״בן, לא בא לי״ אמרתי בעדינות.
״אף פעם לא בא לך! את בת שבע עשרה ואת בתולה״ הוא אמר בכעס והכניס את היד מתחת לשמלה שלי.
״שנייה, אתה לא בתול?״ שאלתי. אנחנו ביחד ארבע שנים. הוא לא עשה מישהי בגיל 13. הוא שתק והמשיך לנשק את הכתף שלי. דחפתי אותו ממני.
״אתה שכבת עם מישהי בזמן שהיינו ביחד?״ שאלתי, מפחדת מהתשובה.
״נראה לך שהייתי מחכה לך? את יפה, אבל אם את לא נותנת..״
״אני לא מאמינה״ מלמלתי.
״נו, בואי עכשיו!״ הוא אמר בחיוך.
״אתה בן אדם דוחה״ אמרתי, מחזיקה את הדמעות בפנים. ברחתי משם.
הוא בגד בי. אני לא מאמינה. למה החיים שלי כל כך גרועים, אה? אני תלמידה טובה, אני ילדה נחמדה, אני לא מפריעה להורים שלי.. מה עשיתי רע?!?!
״את לא מבינה מה אומרים לך? זה מקום מסוכן״ שמעתי את הקול של סער. גם כן הוא, הוא לא סובל אותי ועושה הכל בשביל שהבית ספר שלו יחזור למקום שממנו הוא בא. לא היו לי כבר כוחות, והתעלפתי.