כימיה מושלמת- פרק 5-

מנקודת המבט של סער-
בערב, חזרתי עם האופנוע לבד, כי שיר רצתה ללכת עם החברות שלה. בדרך הביתה ראיתי גוש תלתלים מוכרים. מה לעזאזל היא עושה באזור הזה, אנשים יכולים לאנוס אותה. התקדמתי אליה עם האופנוע.
״הכל בסדר?״ שאלתי.
״מה אתה עושה כאן?״ היא שאלה, מבלי להוריד את המשקפי שמש.
״גר כאן״ אמרתי. היא השפילה מבט.
״מה קרה?״ שאלתי, והורדתי את הקסדה.
״אני לא שמתי לב אפילו שהגעתי לכאן.. פשוט הלכתי והלכתי..״
״למה את פה לבד?״ קטעתי אותה.
״עזוב, אני צריכה לחזור״ היא אמרה.
״לא כדאי לך לחזור לבד בחושך. נראה לי שההורים שלך לימדו אותך שבאזור הדרומי של העיר יש אנשים מטורפים״ אמרתי.
״אתה כזה מפגר״ היא אמרה והתקדמה. הסתכלתי עליה, לא מבין. התקדמתי אליה עוד קצת, ושמעתי את הבכי שלה. משהו בי הרים אותי מהאופנוע.
״למה את בוכה?״ שאלתי. אני לא יודע להיות רגיש, מה נכנס בי?
״אני לא בוכה״ היא מלמלה.
״זה בסדר לבכות, את יודעת״ אמרתי בחצי חיוך.
״מה אתה יודע בכלל? עם החברות הזונות שלך והחברים הערסים שלך ששורקים גם לבחורה הכי מכוערת..״
״תירגעי כפרה״ אמרתי בעצבנות.
״פשוט עזוב אותי, אוקיי?״ היא אמרה. הסתכלתי עליה. היא עדיין לא הורידה את המשקפיים.
״אני חושב שאני היחיד שאת באמת יכולה לשפוך אצלו את כל הג׳יפה״ אמרתי בחצי חיוך.
״מה?״ היא שאלה.
״אני היחיד שלא מעניין אותו הג׳יפה שלך״ אמרתי.
״טוב לדעת״ היא מלמלה והמשיכה ללכת.
״לא התכוונתי לזה ככה״ אמרתי ותפסתי בידה. היא הורידה את המשקפיים. עיניה הכחולות נצצו מבכי. הסתכלתי עליה, וחיבקתי אותה. היא התחילה לבכות לי על הכתף, והרטיבה לי את כל החולצה. ניסיתי להרגיע אותה, אבל לא רציתי לגעת בה יותר מדי, שלא יתחילו לזיין את השכל שאני רגיש.
״אתה יכול לקחת אותי הביתה?״ היא מלמלה בבכי כשהתנתקה ממני.
״כן״ אמרתי, והושטתי לה קסדה.
הגענו לבית שלה.״תודה על ה.. תודה״ היא אמרה בחצי חיוך וירדה מהאופנוע. הנהנתי. היא התקדמה באיטיות לביתה, ונכנסה. מה יש לי בזמן האחרון. אני חייב עוד סיגריה.
עברו שבועיים, ואני חושב שהפרויקט הולך די טוב. היא לא אמרה מילה על אותו הערב שהיא שפכה את הצורה מולי. לא רציתי לדבר על זה, לא אכפת לי כל כך. למי אני מזיין את השכל, אכפת לי. אבל אני לא הולך לשאול אותה. היא ואני זה ארטיק וגלידה, או זה או זה, זה לא משתלב.
״ממתי אתה חושב כל כך הרבה?״ היא שאלה בחיוך והעירה אותי.
״אני? חושב? הצחקת אותי״ אמרתי בחיוך. היא חייכה.
״אל תוריד מעצמך, אתה אינטיליגנט סער״ היא אמרה בחיוך.
״אני מה?״ שאלתי.
״אינטיליגנט״ היא אמרה.
״לא הבנתי״ אמרתי בחיוך. היא קירבה את פניה אליי.
״אין טי לי גנט״ היא אמרה. הסתכלתי עליה. איזה עיניים יש לה יאוואראדי.
״כן..״ היא מלמלה והרחיקה את ראשה ממני. חזרנו לספר.

מנקודת המבט של ליהי-
״לא הבנתי״ הוא אמר בחיוך. חייכתי והתקרבתי אל פניו.
״אין טי לי גנט״ אמרתי בחיוך. הוא שתק והסתכל עליי. הסתכלתי עליו. לא הצלחתי להתרחק. הסתכלתי על שפתיו, על האף הקטן שלו, על.. ווואו תסתמי ותשכחי ממה שקרה כאן הרגע!
״כן..״ מלמלתי והתרחקתי ממנו. איכס, הוא ערס, מה יש לבחורה כמוני לחפש אצל בחור כמוהו.
הגיע ערב שישי. יצאתי עם בן, רוני ושי למסיבה.
״תראו מי פה״ רוני לחשה לי בחיוך. סובבתי את מבטי וראיתי את סער והחברים שלו.
״שיעשו מה שהם רוצים״ אמרתי באדישות. הסתכלתי על החברה שלו. היא הרבה יותר יפה ממני. נאנחתי והלכתי לרקוד עם בן.
״אני הולך להביא לנו שתייה״ בן אמר ונישק אותי נשיקה קצרה.
״אני פה״ אמרתי והתיישבתי על אחת הספות.
״היי כוסית״ איזה בחור שיכור התקרב אליי.
״ביי שיכור״ אמרתי בקרירות.
״למה ככה?״ הוא שאל בחיוך והתיישב לידי.
״כי החבר שלי לא כל כך ישמח מזה״ אמרתי בחיוך עצבני.
״אז לא נספר לו״ הבחור אמר וליטף את רגלי. קמתי משם, והוא משך אותי למטה.
״אבוטבול! עזוב אותה!״ שמעתי את הקול של סער מרחוק. הבחור הסתובב אליו.
״הופה, סער שומר על בחורה״ הוא גיחך לעצמו. הסתכלתי על סער שהתקרב.
״הוא שיכור מהתחת״ סער הסביר לי והחזיק ב׳אבוטבול׳.
״מה הולך כאן?״ בן שאל ובידיו שתי כוסות של איזה קוקטייל.
״אבוטבול פה קצת השתעשע״ סער אמר.
״הם עשו לך משהו?״ בן שאל אותי בעצבנות.
״לא״ אמרתי.
״עופו מפה״ בן אמר בקרירות לסער והחבר שלו.
״עפים כפרה, עפים״ סער אמר, העביר בי מבט והלך.