כימיה מושלמת-פרק 31-

מנקודת המבט של ליהי-
התנתקתי ממנו. מה עשית ליהי? מה עשית?! הלכתי אל הדלת ופתחתי אותה. לא הסתכלתי עליו, לא היה לי מה להגיד.
״אני מצטער״ הוא אמר.
״זה בסדר״ אמרתי בשקט, עדיין לא הסתכלתי עליו. הוא יצא מהחדר, ואני סגרתי את הדלת. פאק, זה ממש לא טוב.
״התנשקתם?!״ רוני שאלה אותי בתדהמה כשהיינו בבריכה.
״תהיי בשקט!״ לחשתי בעצבנות.
״אני בשוק״ היא מלמלה. הסתכלתי רחוק, ראיתי את סער ועמית מעשנים סיגריה ביחד. איך הוא מסוגל להסתכל לו בעיניים?!
״גם אני״ מלמלתי.
״והרגשת משהו?״ היא שאלה בשקט. הסתכלתי עליה. שתקתי. היא פתחה את העיניים.
״הרגשת משהו״ היא מלמלה.
״אני לא יודעת מה זה היה אוקיי?״ לחשתי.
״התנשקת עם חבר של חבר שלך!״ היא אמרה.
״זה לא היה הכי נשיקה, זה היה על השפתיים..״
״וזה לא נשיקה?״ היא קטעה אותי.
״עם סער זה הרבה יותר עמוק. מה שמטריף אותי זה שאם הרגשתי משהו מנשיקה קטנה על השפתיים, אז..״
״מה יהיה בוואחד נשיקה״ היא השלימה אותי. הסתכלתי עליה.
״מה? נדבקתי מלידור״ היא אמרה. נאנחתי.
״ועד שהחברים שלנו מסתדרים.. למה העמית הזה חייב להיות..״
״חתיך״ רוני השלימה אותי.
״מה נהיה שאת משלימה לי את המשפטים?״ אמרתי בעצבנות.
״אני יודעת מה את חושבת״ היא אמרה בחיוך.
״אז לא, העמית הזה לא יותר חתיך מסער. פשוט.. יש לנו יותר תחומי עניין..״
״את לא מתחילה להידלק עליו״ היא אמרה. שתקתי.
״לא נורמלית״ היא מלמלה.
״אוף״ מלמלתי והכנסתי את הראש למים.

מנקודת המבט של סער-
בערב, הלכנו כולנו לים. קובי דאג לשתייה, אז ידעתי שאני אצא מחוק לאללה. נקווה שאני אתאפק ולא אקפוץ על האלכוהול, פעם שעברה זה נגמר לא משהו.
״ליהי״ הערתי אותה כשהגענו. היא שותקת כל היום, משהו לא טוב.
״מה קרה?״ שאלתי בחיוך וליטפתי את השיער שלה.
״הכל בסדר, בוא״ היא אמרה בחיוך וגררה אותי לחוף.
״ערב טוב זוג יונים״ עמית הגיע בחיוך.
״ערב טוב בן יונה״ אמרתי בחצי חיוך. ליהי המשיכה לשתוק.
״הכל בסדר?״ הוא שאל אותה. הסתכלתי עליה.
״כן״ היא ענתה.
״איפה השתייה?״ היא שאלה.
״שנינו לא שותים היום״ אמרתי לה בחיוך. היא הסתכלה עליי.
״טוב, שתי, אני אשמור שלא תתחרפני״ אמרתי. היא חייכה, נישקה אותי והלכה לחברות שלה. עמית הסתכל עליה.
״מה נהיה?״ שאלתי בחיוך.
״אל תדאג אחי״ הוא אמר בחיוך ונתן לי לאטמה בגב. גיחכתי והלכתי לכיוון של ליהי.
בערב, חזרנו למלון. ליהי עלתה ישר למעלה כי היא לא הרגישה טוב, ואני קניתי מלבורו.
עליתי בחזרה לחדר, פתחתי את הדלת, וראיתי את ליהי בוכה על המיטה.
״מה קרה?״ שאלתי והתקדמתי אליה. אם מישהו עשה לה משהו הוא מת במקום.
״זה האלכוהול, עזוב״ היא מלמלה וניגבה את האלכוהול.
״זה לא האלכוהול, מה קרה?״ שאלתי והזזתי את השיער שלה. שונא לראות אותה בוכה, זה מעלה לי את הפיוזים. באמא שלי אני יכול לרצוח מישהו כשהיא בוכה. היא הסתכלה עליי.
״אני צריכה לספר לך משהו״ היא מלמלה. ליטפתי אותה והנהנתי.
״אל תכעס״ היא הוסיפה.
״אני לא אכעס״ אמרתי. היא הסתכלה עליי.
״בחיי״ אמרתי.
״היום בבוקר, לפני שהלכתי לבריכה, עמית היה פה״ היא אמרה. לא הבנתי.
״הוא נישק אותי״ היא אמרה. בטח שזה צבט לי תלב, ובטח שהעמית הזה לא יחזור לארץ לפני שאני אהרוג אותו במכות, אבל אני לא כועס עליה. זה קרה גם לי עם שיר.
״לא נורא, הכל בסדר״ אמרתי.
״אתה לא מבין כלום!״ היא צעקה בבכי ונעמדה. הסתכלתי עליה.
״אם תסבירי לי אני אבין!״ אמרתי, נזהר לא להעלות עליה את הפיוזים.
״אני מבולבלת אוקיי?!״ היא צעקה.
״אני לא מבין..״
״אני צריכה הפסקה״ היא קטעה אותי. הסתכלתי עליה. בשוק. מה זה הפסקה?
״מה הפסקה?״ שאלתי בשקט ונעמדתי מולה. היא שמה את הידיים על הפנים שלה.
״תסתכלי עליי״ אמרתי.
״תסתכלי עליי קיבינימט!״ אמרתי והזזתי את הידיים שלה מהפנים.
״אני צריכה פסק זמן, לחשוב״ היא מלמלה בבכי.
״פסק זמן? יענו, את נפרדת ממני?״ שאלתי. בחיים הלב שלי לא יותר כאב מאותו רגע.
״זה לא ככה..״ היא מלמלה בבכי.
״זה בול ככה״ אמרתי, מנסה להישאר אדיש. רציתי למות, בחיי.
״לכי תזדייני״ מלמלתי ויצאתי משם.