כימיה מושלמת- פרק 3-

מנקודת המבט של ליהי-
עבר שבוע מתחילת הלימודים. הבית ספר עדיין מחולק לשניים, וכנראה בגלל זה יוסי כינס אותנו שוב.
״חברים, בעוד יומיים ייערך נשף שחור לבן בבית הספר. הכל כבר מוכן ומאורגן, אז רק נשאר לכם למצוא בני זוג ולהחליט על הצבע שלכם. אני מקווה שזה יתרום לאווירה יותר נינוחה בבית הספר״ הוא אמר. אני מתה עליו.
בצהריים, ישבתי עם רוני ודנה בקפה הרגיל.
״את ובן כל כך הולכים להיות מלך ומלכת הנשף״ דנה אמרה לי בחיוך.
״את הולכת עם שי?״ שאלתי אותה בחיוך.
״אני מקווה.. הוא עדיין עצוב מהפרידה עם ירדן ההיא.. לא נורא, שתי שניות והוא מאוהב בי״ היא אמרה בחיוך.
״מה איתך רוני?״ דנה שאלה.
״אני עדיין מתלבטת״ היא אמרה. חייכתי.
״יש לך הרבה הצעות, לא צריך לדאוג לך״ אמרתי בחיוך. היא חייכה, אבל ראיתי שמשהו לא בסדר.
״איך?״ שאלתי ויצאתי מתא ההלבשה. רוני ודנה קפאו מולי. חייכתי והתקדמתי למראה. אני אוהבת לבן. זה טהור ונקי.. לא מלוכלך ולא צבוע. מה יותר טוב משמלת מיני לבנה ופשוטה, עם קצת אבני יהלום בכתפיות ובשוליים?
״את נראית מדהים ליילי״ רוני אמרה לי בחיוך. הסתכלתי על השמלה.
״תודה״ אמרתי בחיוך. אני ממש מקווה שבן יאהב את זה.
״למה את כל כך לחוצה?״ דנה שאלה אותי. התיישבתי וסימנתי למוכרת שאני לוקחת את השמלה.
״אני רוצה שבן קצת ייצא מהכדורסל.. לא יודעת נו, אני מרגישה שאני לא מושכת אותו״ אמרתי.
״את לא מושכת?!״ רוני שאלה בתדהמה.
״כל בן אדם בעולם שיעמוד לידך יתאהב בך, ואת יודעת את זה״ היא אמרה.
״אולי נמאס לו ממני?״ שאלתי. היא נאנחה.
״לא קיים בעולם הזה בן אדם שיכול להימאס לו ממך מהממת שלי״ דנה אמרה. שמעתי צחקוקים מפתח החנות. שלושת הבנות שהיו ביום הראשון על האופנועים של הדרומיים נכנסו.
״ממתי לאזור הדרומי יש כסף לקנות פה דברים?״ רוני לחשה לנו.
״עזבי אותן, סתם פרחות״ דנה אמרה.
״טוב, אני מחליפה לבגדים שלי וסיימנו פה?״ שאלתי. הן הנהנו והלכו לקופה.
הגיע הלילה של הנשף. בן ואני נכנסנו לאולם. כולם כבר היו שם.
״את נראית מדהים יפה שלי״ הוא אמר לי בחיוך ונישק אותי.
״גם אתה״ אמרתי בחיוך.
ראיתי את סער הזה, וכל העצבים עלו לי. הוא הבריז מהשיעור השבועי. איך אני אמורה לקבל ציונים טובים כשאני תקועה עם ערס? התקדמתי אליו.
״אהלן״ הוא אמר.
״אתה יודע, רק אנשים שלומדים בבית ספר הזה יכולים להיות בנשף הזה״ אמרתי בעצבנות.
״לצערי, אני לומד פה״ הוא אמר.
״באמת? אז איפה היית השבוע במקום בכימיה? עישנת? אתה אולי מסתפק בעובר, אני צריכה ציונים טובים, ואיתך, לא נראה לי שזה יקרה״ אמרתי. הוא הסתכל עליי.
״מה את רוצה שאני אעשה?״ הוא שאל. רק אז שמתי לב שכולם מקשיבים לנו.
״שתעזור לי לקבל מאה בפרויקט״ אמרתי.
״זה לא יקרה כפרה״ הוא אמר בחיוך. הסתובבתי אל כולם.
״אין לכם משהו יותר טוב לעשות חוץ מלבהות בנו מדברים על כימיה?״ שאלתי בעצבנות. כולם הסתובבו, והמוזיקה חזרה לפעול. נאנחתי והסתובבתי אליו.
״אז תבקש מגלית לעבור לשותף אחר״ אמרתי והלכתי לחברים שלי.

מנקדת המבט של סער-
״מה זאת אומרת לא בא לנשף?״ שיר שאלה אותי כשהגענו לבית שלה.
״זאת אומרת שאני לא בא לנשף״ הסברתי לה במילים ברורות יותר.
״למה?״ היא שאלה.
״כי אני לא הולך ללבוש חליפה מכוערת ולשחק אותה מופנם ורגיש״ אמרתי.
״את מכירה אותי שירי״ אמרתי והזזתי את שיערה. היא הסיטה את המבט.
״אתה יודע שאנחנו מועמדים למלך ומלכת הנשף כן?״ היא אמרה.
״זה עוד יותר נורא״ אמרתי.
״אני לא הולך להיות מלך בבית ספר של סנובים״ אמרתי. היא נאנחה.
״סער, בשבילי״ היא אמרה כשעלינו כבר לחדר שלה.
״אין מצב״ אמרתי. היא נישקה אותי.
״מה קרה פתאום?״ שאלתי בחיוך ונשכבתי מעליה. הורדתי את חולצתה, ואז היא התנתקה ממני.
״אם אתה לא בא לנשף, אז תשכח מ׳זה׳ לחודש״ היא אמרה והזיזה אותי ממנה. הסתכלתי עליה לובשת את חולצתה.
״מה חודש?״ שאלתי בתדהמה.
״חודש״ היא אמרה. נאנחתי ונשכבתי על המיטה.
״בסדר בסדר״ אמרתי. היא חייכה ועלתה עליי.
הגענו לנשף המחורבן הזה.
״תפסיק עם הדיכאון״ היא אמרה ונישקה אותי. התנתקתי ממנה. אני צריך סיגריה.
״אלמקייס״ עמיחי קרא לי.
״אני צריך סיגריה״ מלמלתי כשהתקדמתי אליו.
״איזה כוסית השיר הזאת״ הוא אמר לי בחיוך. הסתכלתי עליה והנהנתי.
״מדהימה הבחורה הזאת״ אמרתי, וראיתי את הליהי הזאת מתקרבת אליי.
״הופה, קלוט״ הוא סימן לי אותה. אז היא יפה, אז מה? היא בטח נעל.
״היא לא כזאת כוסית״ אמרתי, מנסה להוציא את שיר יותר טובה ממנה. הוא צחק.
״אחי, השיר הזאת לידה נראית כמו חירייה״ הוא אמר. ליהי נעמדה מולי.
״אהלן״ אמרתי לה, מנסה לא להסתכל לה על הגוף.
״אתה יודע, רק אנשים שלומדים בבית ספר הזה יכולים לבוא לנשף״ היא אמרה. ראיתי שהיא עצבנית.
״לצערי, אני לומד פה״ הזכרתי לה.
״באמת? אז איפה הייתה השבוע במקום בכימיה? עישנת? אתה אולי מסתפק בעובר,אני צריכה ציונים טובים, ואיתך, לא נראה לי שזה יקרה״ היא אמרה. המוזיקה הופסקה, וכל הצפונבונים הסתכלו עלינו. רכלנים אלה.
״מה את רוצה שאני אעשה?״ שאלתי בטון רגוע יותר.
״שתעזור לי לקבל מאה בפרויקט״ היא אמרה. חייכתי.
״זה לא יקרה כפרה״ אמרתי. היא סובבה אליי את גבה.
״אין לכם משהו יותר טוב לעשות חוץ מלבהות בנו מדברים על כימיה?״ היא שאלה בכעס. לא ציפיתי מבחורה כזאת לכל כך הרבה כעס. כולם הקשיבו לה וחזרו לרקוד.
״אז תבקש מגלית לעבור לשותף אחר״ היא מלמלה והלכה. הסתכלתי עליה.
״וואי וואי וואי״ לידור בא אליי בחיוך. הוא הסתכל עליה ונשך את שפתיו.
״איכס, תתרחק ממני״ מלמלתי וזזתי ממנו.
״אתה רוצה להגיד לי שהיא לא עושה לך כלום?״ הוא שאל אותי.
״עם מקל לא הייתי נוגע בה״ אמרתי. שמעתי את הצחוק של קובי.
״מה נהיה ממך אלמקייס״ הוא אמר בחיוך וטפח לי על הכתף.
״המלך והמלכה של נשף שחור לבן 2013 בתיכון רבין הם..״ אחת הצפונבונית אמרה בהתלהבות. מה הם כל כך מתלהבים. הסתכלתי על שיר, וראיתי איך היא רוצה את זה.
״סער אלמקייס וליהי מרוז!״ היא אמרה בחיוך. כולם היו בשקט. הסתכלתי על שיר, וראיתי שהיא הלכה. אנשים דחפו אותי לאמצע הרחבה, והניחו לי איזה נייר על הראש.
״עזבו אותי בחייאת ראבק, זה לא בשבילי הדברים האלה״ אמרתי.
״זה רק ריקוד אחד״ המתלהבת אמרה בחיוך. ליהי נעמדה מולי.
״בוא נגמור עם זה כבר״ היא מלמלה.