כימיה מושלמת- פרק 28-

מנקודת המבט של ליהי-
חזרתי בערב משופינג עם רוני ואלינור. אלינור לא הפסיקה לחפור לנו על עמית, ואפילו לי נמאס לשמוע ממנו. פתחתי את הדלת של החדר, נזהרת לא ליפול עם כל השקיות.
״היה לי יום מעיק״ אמרתי וסגרתי את הדלת.
״כל היום אלינור חפרה לנו על עמ..״ התחלתי להגיד, וראיתי שמי שצופה בטלוויזיה זה עמית, לא סער. הוא הסתכל עליי.
״מה אתה עושה פה?״ שאלתי והנחתי את השקיות.
״חבר שלך ירד לקנות סיגריות, נשארתי פה״ הוא אמר. אוי נו באמת, עכשיו הם חברים?
״אוקיי״ אמרתי ונכנסתי לחדר אמבטיה. נעלתי את הדלת, ונכנסתי למקלחת, מנסה לנקות את כל החפירות על עמית מגופי.
סיימתי להתקלח, עטפתי את גופי במגבת ויצאתי לחדר. עמית עדיין שכב על המיטה וצפה בטלוויזיה. הוא העביר את מבטו אליי.
״למה לוקח לסער כל כך הרבה זמן?״ שאלתי. הוא בחן אותי. הידקתי את המגבת לגופי.
״אכפת לך?״ אמרתי בעצבנות. הוא חייך וחזר לטלוויזיה.
״הוא כולה ירד להביא חבילה, אנא אערף מה קרה אחר כך״ הוא אמר.
״למה אתה מתכוון?״ אמרתי.
״לילה עכשיו, כל המלון מלא בבחורות..״
״טוב, עוף מהחדר שלי״ קטעתי אותו.
״אני צוחק״ הוא אמר בחיוך ונעמד. אז הוא לא הבחור הכי נחמד.
״איפה החדר של אלינור?״ הוא אמר.
״למה?״ אמרתי.
״כי אני רוצה לראות אותה״ הוא אמר בחיוך שעיצבן אותי.
״בחדר ליד, תשתדלו לא להרעיש״ אמרתי בעצבנות.
״אם אתם לא תרעישו, אנחנו לא נרעיש״ הוא אמר ויצא מהחדר. נשכבתי על המיטה, והריח שלו היה עליה. או שזה של סער. אלוהים, אני מבולבלת לגמרי.

מנקודת המבט של סער-
״מכונת סיגריות מזדיינת, חצי שעה חיכיתי בשביל מלבורו!״ אמרתי בעצבנות כשנכנסתי לחדר. ליהי שכבה שם עם מגבת.
״איפה עמית?״ שאלתי.
״הלך לאלינור״ היא אמרה. הסתכלתי על הגוף שלה והתקדמתי אל הדלת. נעלתי אותה, והלכתי בחזרה לליהי.
״אז יהיה לנו אחלה לילה״ אמרתי בחיול ונשכבתי מעליה. היא חייכה, תפסה בפניי ומשכה אותי לנשיקה. יא אללה השפתיים האלה, הלשון הזאת, שמונה עשרה שנים שחייתי בלי הלשון הזאת.. איך אדוניי? איך? הורדתי מהגוף שלה את המגבת, והצמדתי אותה אליי.
״רגע״ היא מלמלה והרחיקה אותי ממנה.
״מה?״ שאלתי והתקרבתי אל השפתיים שלה.
״עכשיו אתה ועמית חברים?״ היא שאלה.
״מקנאה?״ שאלתי בחיוך. היא חייכה וגלגלה עיניים.
״אותך אני אוהב יותר מאותו, אל תדאגי״ אמרתי ונישקתי אותה.
בערב, לקחתי את ליהי איתי לטייל באיזור, להתרחק מכל האנשים שתקועים לנו בתחת. הלכנו רחוק, עד לשוק שם, אני חושב. כרכתי את היד שלי מסביבה, לא חסרים פה שיכורים חרמנים שינסו לעשות לה משהו.
״בא לך משהו?״ שאלתי.
״בא לי קעקוע״ היא אמרה בחיוך שובב.
״קעקוע?״ שאלתי.
״לא מתאים לך״ אמרתי.
״זה שאני לא כמו הפרחה ההיא, שיר, לא אומר שלא יתאים לי קעקוע״ היא אמרה.
״חבל להרוס את הגוף שלך״ אמרתי.
״מי שמדבר״ היא אמרה בחיוך והסתכלה על הקעקוע שביד שלי.
״כולה שניים״ אמרתי.
״אז אני רוצה אחד״ היא אמרה בחיוך וגררה אותי לאחת החנויות.
״שלום יפה״ הבחור שם אמר.
״שלום״ עניתי במקומה והצמדתי אותה אליי.
״מה תרצי?״ הוא שאל והושיט לה אלבום.
״לב על הכתף״ היא אמרה בחיוך.
״קטן״ אמרתי. זה מה שחסר לי, שההורים שלה יראו וואחד לב על הכתף של הבת שלהם, ויבואו לרצוח אותי.
״אוקיי, בואי איתי״ הוא אמר בחיוך. היא החזיקה בידי ולקחה אותי לבפנים. הפלאפון שלי צלצל.
״אה?״ שאלתי.
״חברים שלי נעלו אותי מחוץ לדלת, יש מצב אני מתקלח אצלכם?״ עמית שאל אותי.
״בטח, אתה יודע איפה הספייר״ אמרתי.
״תודה, חייב לך״ הוא אמר וניתק.
״תאחל לי בהצלחה״ ליהי אמרה לי בחיוך ונשכבה על הבטן בחדר קעקועים.
״בהצלחה יפה שלי״ אמרתי בחיוך והחזקתי בידה.