כימיה מושלמת- פרק 13-

מנקודת המבט של ליהי-
בערב, החלטתי שאני חייבת לעשות משהו. כל דבר יעזור. יש לנו עדיין עבודה לעשות ביחד, ושנינו צריכים להצליח בה, ואי אפשר להמשיך עם ההתחמקויות. נעמדתי מול הבית שלו, בתקווה שאני זוכרת נכון, ודפקתי בדלת. אסור שאנשים יזהו אותי פה, פשוט אסור. נער פתח לי את הדלת.
״אהלן בובה״ הנער הזה אמר. סער הזה משמש מודל לא משהו לאחים שלו, אני מבינה.
״היי, סער נמצא?״ שאלתי. הוא השתתק לכמה רגעים.
״כן כן, הוא בחדר שלו״ הוא אמר ונתן לי להיכנס.
״דלת שנייה מימין״ הוא אמר.
״תודה״ אמרתי והתקדמתי לחדרו. דפקתי על הדלת.
״היי״ אמרתי כשהוא פתח.
״זה לא זמן טוב״ הוא אמר בקרירות. הסתכלתי עליו. הוא היה עם בוקסר. זה היה כל כך צפוי שיהיה לו את הגוף הכי מושלם, אבל עדיין זה בלבל אותי לגמרי.
״הבנתי״ אמרתי והסתובבתי לכיוון היציאה.
״חכי, ליהי״ הוא אמר ותפס בידי.
״אני לא רוצה להפריע״ אמרתי.
״חכי שתי שניות, בסדר?״ הוא אמר והסתכל לי בעיניים.
״בסדר״ אמרתי והלכתי לכיוון הספה.
אחרי כמה דקות יצאה בחורה לכיוון הדלת. חשבתי בהתחלה שזאת הניקול ההיא, אבל לא, הבחורה שחרחורת. פשוט לא ייאמן.
״ליהי״ הוא קרא לי. התקדמתי אליו בעצבנות. החלטתי לא להגיד כלום על זה שזה מרגיש כאילו זה תור לרופא. באתי לדבר על העבודה וזהו.
״תקשיב, באתי לעבוד, וזהו, אוקיי? זה מה שיש בינינו, עבודה״ אמרתי לו לפני שנכנסתי לחדר.
״צודקת״ הוא אמר. הסתכלתי עליו. הוא הכניס אותי לחדר.
ישבנו ועבדנו. הוא כאילו שכח את כל הנשיקות, ופשוט התמקד בעבודה. אני לא הייתי משהו ששווה לזכור? זה היה סתם כדי לסמן עוד וי?
״ליהי, אני צריך את המוח שלך פה, לא בטיזאלנאבי״ הוא אמר והעיר אותי ממחשבות. די ליהי, אם הוא יכול להפסיק לחשוב עלייך, את יכולה להפסיק לחשוב עליו.
״אני פה, הכי פה״ אמרתי והסתכלתי על הספר.
״אז מה.. איך עם החבר שלך?״ הוא שאל בטון מזלזל. הסתכלתי עליו.
״מדהים״ אמרתי בעצבנות.
״מה עם החברה שלך?״ שאלתי.
״סליחה, עם החברות״ תיקנתי את עצמי. הוא חייך ועדיין לא הסתכל עליי.
״הכל טוב עם כולן״ הוא אמר בחיוך. נשמתי עמוק וחזרתי לספר.

מנקודת המבט של סער-
״טוב, נראה לי שסיימנו להיום, אה?״ שאלתי את ליהי ונעמדתי. מצחיק אותי לראות אותה מנסה להראות שלא אכפת לה ממני. אני הרבה יותר טוב ממנה במשחקי כבוד האלה.
״כן, סיימנו״ היא אמרה ונעמדה. היה כבר חושך חושך, פחדתי עליה.
״אז ביי״ אמרתי.
״ביי״ היא אמרה והסתכלה עליי.
״כשאומרים ׳ביי׳, בדרך כלל צריך ללכת אח..״ התחלתי להגיד והיא נישקה אותי. אדוניי, מה קורה כאן? הצמדתי את גופה אל גופי. יא וואראדי, היא מדהימה. הנחתי אותה בעדינות על המיטה. בחיים לא התרגשתי ככה בגלל נשיקה. בחיים. היא סגרה תרגליים שלה מסביבי. נישקתי את הצוואר שלה.
״סער! אוכל!״ שמעתי את הקול של אמא שלי.
״סער, חכה שנייה״ ליהי מלמלה. נישקתי אותה.
״חכה״ היא מלמלה, ואני לא שמעתי ונישקתי את הכתף שלה.
״אני בתולה״ היא אמרה. נעצרתי והרמתי את הראש שלי אליה. היא בתולה? שמעתי נכון? התיישבתי.
״סער, אוכלים.. היי״ אמא שלי נכנסה בחיוך.
״היי״ ליהי אמרה. אני לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. אני לא יכול להיות הבחור הראשון שלה, אני זבל של הזבל.
״סער, אולי תזמין את החמודה הזאת לאכול איתנו?״ היא אמרה.
״רוצה?״ שאלתי בשקט. לא הסתכלתי עליה, לא הייתי מרוכז. יא ראבי, איזה בלאגן עשית לי אדוניי.
״הייתי שמחה להישאר, אבל אני חייבת לזוז״ ליהי אמרה וקמה. הסתכלתי עליה. היא הלכה. בלי ביי, בלי כלום. היא נעלבה.
״מה עשית לה?״ אמא שלי שאלה אותי.
״כלום״ אמרתי.
״אז למה היא הלכה ככה?״ היא שאלה.
״כי אני מפגר״ מלמלתי ונשכבתי על המיטה.
״הבחורה הכי חמודה שהבאת, שמור עליה חיים שלי״ היא אמרה ויצאה מהחדר. קיבינימט.