כימיה מושלמת- פרק 1- חדש ((:

מנקודת המבט של ליהי-
בוקר חדש. שנה חדשה. שנה אחרונה של לימודים. מה יותר טוב מזה? לא שאני לא אתגעגע.. למקומות מסתור שבן לוקח אותי אליהם, להרגשה המדהימה של להיות בראש הפירמידה כשקבוצת הכדורסל שלנו מנצחת במשחק, להכל.
״ביי יפיופה״ אמא שלי אמרה לי בחיוך ונתנה לי נשיקה בלחי.
״ביי מאמא״ אמרתי בחיוך, העברתי מבט אחרון במראה, ויצאתי לג׳יפ הלבן, שאבא שלי קנה לי לכבוד הרשיון לפני כמה חודשים. נסעתי לתיכון על שם יצחק רבין, וראיתי שם משהו מוזר. החניתי את המכונית במקום ששמור לי, לקחתי את הפראדה שלי ונכנסתי לבית ספר.
״היי ליהי״ שמעתי מכל עבר. יכולתי להשיב רק בחיוך קטן, כי חיפשתי את בן.
״ליילי!״ שמעתי את רוני קוראת לי. נעצרתי וחיפשתי את שיערה הכהה והחלק, ואת עיניה הירוקות הבורקות.
״היי״ אמרתי לה בחיוך וחיבקתי אותה.
״שמעת על הדרומיים?״ היא שאלה כשהתקדמנו במסדרון.
״מה איתם? שרפו את הבית ספר שלהם?״ שאלתי בחיוך.
״בדיוק״ היא אמרה. הסתכלתי עליה בתדהמה.
״למה את חושבת שבית הספר שלנו שופץ ונהיה גדול יותר?״ היא שאלה. ניסיתי לחבר את הכל.
״הם עוברים אלינו, גאונה״ היא אמרה לבסוף. הסתכלתי עליה בתדהמה.
״זה מה שחסר לי, שהערסים האלה יהרסו את הבית ספר שלנו״ אמרתי בעצבנות והסתכלתי ישר. הם כת ענקית.
״אמאלה״ רוני מלמלה.
המנהל, יוסי, שהוא במקרה חבר טוב של אבא שלי, כינס את שני בתי הספר ברחבה. אני לא מכלילה אותם בתוך בית הספר שלי. ראיתי מרחוק את בן. פילסתי את דרכי אליו.
״היי״ אמרתי לו בחיוך ונישקתי אותו.
״היי״ הוא אמר וליטף את שיערי.
״התגעגעתי לתלתלים האלה״ הוא אמר בחיוך. חייכתי.
״נפגשנו אתמול״ אמרתי.
״עשרים שעות של געגועים״ הוא אמר ונישק אותי.
״טוב ילדים, הקשבה״ יוסי אמר בקול הדומיננטי שלו. כולם הקשיבו. אפילו הדרומיים.
״בגלל שתיכון רימון לא תקין כרגע, שני התיכונים צריכים לגלות אחדות וללמוד יחדיו במשך השנה הזו. אני מקווה שלא יהיו בעיות כאלה ואחרות בנוגע לגזענות, התנהגות לא ראויה או אלימות פיזית ומילולית״ הוא אמר. נשמע רעש של אופנועים. הסתכלתי אחורה, כמו כולם. שלושה אופנועים נעצרו, ועליהם שישה אנשים. הקסדות הורמו, ושלושה בנים ושלוש בנות קמו והצטרפו אל כולם.
״טוב, תסתדרו בכיתות״ יוסי אמר וסיים את הכינוס.
״בואי ליילי״ בן אמר, כרך את ידו מסביב מותניי והלכנו שנינו לתוך המבנה.

מנקודת המבט של סער-
התעוררתי בבוקר. כולי הסרחתי מעשן, אבל לא היה נראה שלשיר זה היה אכפת. הזזתי את ידיי מגופה, ונכנסתי להתקלח.
״סער, צריך ללכת לתיכון של הצפונבונים״ שיר אמרה ולבשה את חולצתה. ראבק, שכחתי מזה. לא הייתי צריך להצית את התיכון שלנו. לא רק אני הייתי שם, אבל אני הייתי המצית העיקרי.
״בואי כפרה״ אמרתי לה, החזקתי בידה ויצאנו אל האופנוע שלי. הושטתי לה קסדה, ונסענו לשם.
רואים שזה בית ספר של טחונים צפונבונים. כל הפרחים המכוערים, והמזרקה הפלצנית בכניסה.
״סע לשם״ שיר אמרה והצביעה ישר. נסעתי, וראיתי שכל הבית ספר שלי שם, יחד עם הצפונבונים.
״טוב, תסתדרו בכיתות״ המנהל שלהם אמר כשעצרתי את האופנוע לגמרי. איפה יצחק, המנהל שלנו? למה המנהל שלהם קמתי מהאופנוע, ועזרתי לשיר לרדת.
״את באה לעשן?״ שאלתי אותה בחצי חיוך.
״סער אלמקייס?״ שמעתי קול מאחוריי. הסתובבתי.
״אהלן״ אמרתי למנהל שלהם.
״אז זה אתה, שמעתי עליך הרבה״ הוא אמר בחיוך פלצני.
״שמיעה זה דבר מתעתע״ אמרתי.
״לא במקרה שלך״ הוא אמר. שיר כבר הלכה.
״בוא, אני אלווה אותך לכיתה״ הוא אמר.
״אני בסדר לבד״ אמרתי. הוא חייך.
״תקשיב, אתה המנהל, אחלה, אבל אני לא הולך ללמוד עם כל התלמדים הפלצניים שלך״ אמרתי.
״בוא נעשה עסקה״ הוא אמר.
״דבר״ אמרתי.
״אני שמעתי שהציונים שלך לא.. איך אומרים? מרהיבים״ הוא אמר.
״שמיעה יפה״ אמרתי.
״אם תקבל בפרויקט שתקבל השנה יותר משמונים..״ הוא התחיל. גיחכתי.
״אז אתם תחזרו כבר במחצית הזו לבית ספר שלכם״ הוא אמר. הסתכלתי עליו.
״מה אתה אומר?״ הוא שאל.
״מעל שבעים״ אמרתי.
״שבעים וחמש״ הוא אמר.
״אני אשתדל״ אמרתי.
״תענוג לעשות איתך עסקים אלמקייס״ הוא אמר וטפח על הכתף שלי.
בתור צפונבון, הוא בסדר. התקדמנו לכיתה. הוא פתח את הדלת.
״כן יוסי?״ הבחורה שכנראה המורה שאלה.
״יש לך עוד תלמיד״ הוא אמר והכניס אותי לכיתה.
״אלמקייס!״ צעקו לי.
״המורה, זאת הפעם הראשונה שהוא לומד, כבוד״ ביטון אמר.
״ביטון, תשמור על הפה שלך״ אמרתי ברוגע. שיר תשמח לחזור לבית ספר שלנו.
״טוב, אז הוא יהיה השותף של אלירן ביטון״ היא אמרה.
״לא״ יוסי אמר.
״הוא יהיה עם ליהי מרוז״ הוא אמר.
״אבל יוסי.. כבר יש לה שותף״ המורה אמרה בעדינות.
״סער עם ליהי״ הוא קבע לבסוף.
״בן, עבור לשולחן של אלירן״ המורה אמרה. אחד הבחורים קם. הסתכלתי על הבחורה שישבה לידו. המורה סימנה לי בחיוך לשבת. התקדמתי אל המקום, הנחתי את הקסדה על השולחן, ושתקתי. פעם ראשונה בחיים שלי.