כימיה מושלמת- עונה 2- פרק 8-

מנקודת המבט של אלינור-
אני וג׳יימס נשארנו ערים בלילה, כי הטיסה שלו בארבע בבוקר. יש לו פגישה עם ׳ליאו׳. הסעתי אותו לנתב״ג.
״עייפה?״ הוא שאל אותי.
״נישן אחר כך״ אמרתי בחיוך. עצרתי את האוטו כשראיתי את המטוס שלו כמה עשרות מטרים מלפניי. הסתכלתי עליו.
״היה נחמד לראות אותך שוב״ אמרתי.
״גם אותך״ הוא אמר והסתכל עליי. שתקתי, והוא נישק אותי.
מה הוא עושה?
״ג׳.. ג׳יימס״ מלמלתי והתנתקתי ממנו.
״פאק..״ הוא מלמל ונשען אחורה. הסתכלתי עליו, קפאתי במקום.
״אני מצטער אלי..״
״זה בסדר, לא קרה כלום״ אמרתי והשתדלתי לחייך.
״אני חייב לטוס עכשיו, יש לי טקס בערב..״
״ביי״ קטעתי אותו. הוא הסתכל עליי.
״אני אתקשר אלייך ברגע שאני אוכל״ הוא אמר. הנהנתי ונשמתי עמוק. הוא נאנח ויצא מהאוטו. נשענתי אחורה. הוא אחד השחקנים הכי מצליחים בעולם, לא יקרה בינינו כלום, פשוט לשכוח מזה.
התעוררתי בבוקר שלמחרת. שוב מוקדם. שונאת פאפארצי. נפרדתי מנעמה, ונסעתי לשדה התעופה. לקחו אותי משם למטוס הפרטי של הבמאי, כולם כבר היו שם, אפילו המאחר הקבוע. התיישבתי בכיסא הכי רחוק מכולם, שזה מה שנשאר, והמטוס המריא. לי לא היה כוח לשום דבר, ופשוט נרדמתי.
״קדימה אלי, יורדים״ ליטל, אחת השחקניות, אמרה לי. נעמדתי באיטיות, וירדתי אחרי כולם. הייתי כבר בהוואי שלוש פעמים, אז לא התלהבתי כמוהם. אני רציתי ללכת לחוף, לקרוא מגזין לא מהארץ ולא מארצות הברית, כדי שאני לא אהיה בו, ולנוח.
הגענו לכפר נופש שנצלם בו חלק מהקטעים, וגם נעביר בו את השבועיים הקרובים.
״זה שלך״ אחת מהצוות של התוכנית אמה לי בחיוך והושיטה לי מפתח לבקתה שלי.
״תודה״ אמרתי בחיוך. היא הושיטה לי דפים.
״זה הזמנים שמצלמים את הסצנות שאת נמצאת בהם. כל שאר הזמן את יכולה לעשות כרצונך״ היא הסבירה. הנהנתי.
״אוקיי״ אמרתי בחיוך והלכתי לשביל שמוביל אל הבקתות היקרות. נחמד שמשקיעים בהפקה הזאת.
עמדתי ליד שתי הבקתות הכי פנימיות. לא, הייתי צריכה לדעת.
״אז אנחנו שכנים לשבועיים״ עומרי אמר ופתח את הדלת של הבקתה שלו.
״כנראה״ אמרתי ונכנסתי לבקתה שלי.
בערב, כל ההפקה נכנסה אליי לחדר. היינו צריכים לצלם קטע רומנטי ביני לבין עומרי, שהולך להיות באמצע התוכנית. אני לחוצה, ואני לא אמורה להיות לחוצה.
״טוב חברים, אתם הולכים לריב, ואז.. לפצות על הריב״ הבמאי אמר בחיוך.
״אני לא רוצה לעצור באמצע, אז תעשו את זה כמה שיותר סוער, אוקיי?״ הוא אמר. הנהנו.
התחלנו לצלם. נכנסתי לחדר במהירות עם דמעות.
״נופר..״ עומרי תפס בידי.
״אל תיגע בי!״ צעקתי בבכי והתרחקתי ממנו.
״אתה עשית את כל זה בגלל אבא שלי?״ שאלתי בשקט, רואה כבר מטושטש בגלל הדמעות. עומרי בלע רוק.
״תענה לי קיבינ..״
״כן!״ הוא צרח בעצבנות, שקצת הבהילה אותי. הסתכלתי עליו בגועל ונדנדתי את הראש.
״בן זונה..״
״אל..״
״תעוף לי מהחדר, תעוף לי מהפנים ותעוף לי מהחיים!״ צרחתי ודחפתי אותו מהחזה.
״תירגעי..״ הוא אמר ותפס בידיים שלי.
״אני לא אירגע! תעוף מפה!״ צעקתי בבכי ונאבקתי בידיו. הוא נהיה ממש חזק מאז הצילומים ל׳צ׳אנס לאהבה׳.
״שקט כבר! שקט!״ הוא צעק וקירב את הגוף שלי אליו.
״אני שונאת אותך״ מלמלתי. הוא הסתכל עליי מקרוב, בוחן את העיניים שלי. שנינו נשמנו עמוק וספרנו עד שבע. ואז הוא תפס בפניי ונישק אותי. תפסתי בפנים שלו והצמדתי את גופי אליו. הוא העביר את ידו למותניי ואל ישבני, ונפלנו על המיטה. בחיים לא הגענו לנשיקה כזאת לפני. הוא ליטף את הגוף שלי באגרסיביות, כמו ששמעון הבמאי ביקש. אני הידקתי את האחיזה שלי בראשו של עומרי. הוא הוריד את החולצה שלי. ביקשתי מראש שזה לא יהיה יחסים אמיתיים, כי את זה אני לא אעשה. הוא העביר מבט בגוף שלי וחזר לנשק אותי. הוא הוריד את החולצה שלו. הסתכלתי על הגוף שלו. נעמה קיבלה אחלה גופה. אבל הוא רק גופה. הוא הוריד את המכנס שלי, ואני את שלו במקביל. השפתיים שלו בלבלו אותי. מה אני אומרת?
״קאט! זה מושלם״ שמעתי באוזני את הקול של הבמאי, אבל השפתיים שלי לא התנתקו מהשפתיים של עומרי.

מנקודת המבט של עומרי-
״קאט! זה מושלם״ שמעתי את ההוא אומר. לא הייתי מרוכז.
״אתם יכולים להתנתק, נגמרה הסצנה״ שמעתי קול של מישהו. התרחקתי מאלינור וקמתי ממנה. היא לבשה את המכנס שלה, ואני את שלי.
״טוב, לילה טוב לכולם״ הצלמים אמרו ויצאו מהחדר שלה. אני עמדתי שם, מסתכל על הרצפה, ולא זז. הייתי בשוק ממה שהרגשתי בכמה דקות האלה. האנדרנלין הזה יא וואראדי, מה זה? טוב די, להתנער ולישון.
״לילה טוב״ אמרתי לאלינור, רק אני נשארתי אצלה. היא הנהנה ונכנסה למיטה. נשמתי עמוק ויצאתי משם לבקתה שלי.
עברו השבועיים, וחזרנו לארץ ישתבח שמו. ההוואי הזה בלבל לי תמוח, טוב לי לחזור. אני צריך לתפוס את נעמה לשיחה. אני לא מסוגל יותר, אני מרגיש שחבל עליה ועליי. צריך לסיים עם הקשר.
״חיים שלי! נחתת?״ נעמה אמרה לי כשהתקשרתי. נכנסתי לאוטו.
״כן, נחתנו״ אמרתי בשקט.
״כמה שהתגעגעתי. אתה חייב לפצות אותי הלילה״ היא אמרה. התחלתי לנסוע.
״אני.. אני אקפוץ בערב״ אמרתי.
״אוקיי, מחכה״ היא אמרה. שתקתי.
״טוב, אני חייבת לחזור להקלטות, נדבר בערב״ היא אמרה.
״נדבר בערב״ אמרתי וניתקתי. אני יוצא מניאק, אבל אין מה לעשות.
הגעתי הביתה. זרקתי אתהמפתחות על השולחן ונשכבתי על הספה. התקשורת תחגוג על פרידה בינינו. ׳הזוג המלכותי׳ עאלק. אני לא רוצה שהיא תהיה איתי, מה אני אעשה. לא רוצה אותה. רוצה לחזור לפעם, להיות חופשי. לא צריך בת קבועה, אין לי כוח לדרמות.
נסעתי אל הבית שלה בערב. דפקתי בדלת, מריץ את מה שאני הולך לומר לה בראש. אלינור פתחה לי את הדלת.
״אלוהה״ אמרתי. ידעתי שזה יחרפן אותה.
״אני צריכה ממך עכשיו חופשה של שבועיים״ היא אמרה.
״גם אני, תאמיני לי״ אמרתי.
״אתה צריך חופשה מעצמך? אני מסכימה, זה בטח נורא לחיות איתך עשרים וארבע שעות ביממה״ היא אמרה.
״החוש הומור שלך מחרפן אותי לפעמים״ אמרתי.
״תתחרפן״ היא אמרה.
״אפשר לעבור? לא באתי אלייך״ אמרתי בחיוך.
״בבקשה״ היא אמרה וזזה. הסתכלתי עליה.
״טיפ לחיים״ אמרתי והתקרבתי אליה.
״תמצאי לך כאלה״ אמרתי בחיוך והלכתי לחדר של נעמה. פתחתי את הדלת. היא שכבה על המיטה עירומה. נו מה? אתה רוצה שאני אעצור את זה עכשיו אדוניי? היא קמה אליי.
״אלי עוד מעט תצא, ויהיה לנו שקט״ היא אמרה בחיוך ונישקה אותי.
״נעמה..״ אמרתי, מנסה בעדינות.
״מה?״ היא שאלה בחיוך וליטפה אותי.
״אני חשבתי הרבה בזמן האחרון״ אמרתי בשקט ותפסתי ביד שלה. הסתכלתי לה בעיניים, מנסה להישאר אדיש לדמעות שעומדות לצאת מהעיניים שלה.
״על מה?״ היא שאלה.
״על הכל״ אמרתי.
״לא מתאים לך לחשוב ככה״ היא אמרה בחיוך. גיחכתי.
״אני חושב שאנחנו צריכים להוריד הילוך״ אמרתי.
״להוריד הילוך..?״ היא שאלה ולבשה את החזייה והתחתונים.
״נעמה, חיים שלי, זה לא מה שהיה פעם..״
״אתה נפרד ממני?״ היא שאלה. שתקתי והסתכלתי עליה.
״תענה, עומרי״ היא אמרה.
״אני חושב שזה יהיה הכי טוב..״
״טוב, לך״ היא אמרה. העיניים שלה בכו.
״אבל חשוב לי שזה לא..״
״לא מה עומרי? עשית את זה, עכשיו תעוף מפה״ היא אמרה בשקט.
״תעוף מפה!״ היא צעקה. הנהנתי ויצאתי מהחדר שלה. אלינור עמדה בדלת והסתכלה עליי בשוק. יצאתי משם.