כימיה מושלמת- עונה 2- פרק 7-

מנקודת המבט של אלינור-
הגיע יום שני. התעוררתי מוקדם כדי לאסוף את ג׳יימס מהמטוס הפרטי שלו. הפלאפון שלי צלצל. זה ג׳יימס. פשש, לא החליף מספר שבוע, זה יפה.
״אני בדרך״ אמרתי.
״אני נחתתי, כשאת כאן תתקשרי ואני אצא״ הוא אמר.
״אוקיי. חמש דקות ואני שם״ אמרתי וניתקתי את השיחה.
הגעתי לשם. הדלת של המטוס נפתחה והוא יצא במהירות עם שני שומרים ומשקפי שמש. יצאתי מהאוטו לתת לו חיבוק.
״אלינור, כמה זמן עבר!״ הוא אמר בחיוך וחיבק אותי. חייכתי.
״יותר מדי, לדעתי״ אמרתי, והשומרים חזרו למטוס.
״אפשר לנהוג?״ הוא שאל בחיוך.
״תהנה״ אמרתי בחיוך ונכנסתי למושב שלידו.
״אז מה, איך הולך לך?״ הוא שאל והסתכל עליי.
״הכל הולך טוב, רק תסתכל לכביש, כדי שזה לא יגמר רע״ אמרתי בחיוך. הוא חייך והסתכל לכביש.
״תזכירי לי איפה הבניין שלך״ הוא אמר.
״בפנייה הבאה שמאלה״ אמרתי.
״אוקיי״ הוא אמר. הסתכלתי עליו. הוא נהיה יותר ויותר חתיך מיום ליום. אותו שיער שחור ופרוע, אותן עיניים כחולות, ועדיין, יותר חתיך. הוא חייך.
״מתחתך בשביל מעריצות אה?״ שאלתי בחיוך. הוא צחק.
״גם את נראית לא רע״ הוא אמר.
״לא רע בכלל״ הוא תיקן. חייכתי.
״תודה תודה״ אמרתי בחיוך.
עלינו לדירה שלי. הוא הסתכל עליה בסקרנות. טוב, הוא לא היה כאן שנתיים, יש שינויים.
״שינית פה״ הוא אמר, הסתכל עליי והתיישב על הספה.
״מה רע בשינויים?״ שאלתי בהתגרות והתיישבתי לידו. הוא הניח את ידו מסביבי. השרירים שלו גדלו.
״לא רע״ הוא אמר. הדלקתי את הטלוויזיה.
״לא״ הוא אמר וכיבה. הסתכלתי עליו. ״באתי להתנתק מהטלוויזיה ואת מחזירה אותי לשם?״ הוא אמר בחיוך.
״שכחתי שאתה סופר סטאר״ אמרתי בחיוך.
״גם את סטארית לא קטנה״ הוא אמר. הפלאפון שלי צלצל.
״כבי את זה, אני כיביתי״ הוא אמר.
״אתה כיבית את הפלאפון?!״ שאלתי בתדהמה. הוא הנהן בגאווה.
״זה לא קורה אף פעם״ אמרתי בחיוך.
״נכון״ הוא אמר ולקח מידי את הפלאפון.
״זהו״ הוא אמר וזרק את הפלאפון רחוק.
״מה אתה עושה?״ שאלתי בתדהמה.
״נקנה לך חדש״ הוא אמר בחיוך. גלגלתי עיניים וצחקתי.

מנקודת המבט של עומרי-
אני ונעמה חזרנו לבית שלה. כשנכנסתי שמעתי את הצחוק של אלינור. היא ישבה על הספה עם איזה מלוקק.
״אהלן״ אמרתי, בוחן את הבחור.
״ג׳יימס, היי״ נעמה אמרה בחיוך והתקדמה לחבק אותו. אז זה הבחור שהיא דיברה איתו אנגלית.
״נעים להכיר״ הוא אמר ולחץ לי תיד. יש לו לחיצה אחושרמוטה חזקה.
״כן״ אמרתי באנגלית. החולשה שלי זה אנגלית. יודע בסיסית, לא מילים מסובכות.
״את נעמה אתה מכיר, זה עומרי, החבר שלה״ אלינור אמרה. הייתי בשוק שהצלחתי להבין.
״עומרי, זה ג׳יימס״ היא אמרה בעברית. הנהנתי. מכיר אותו. הבחור מלא בכסף.
ישבנו שם ארבעתנו. אלינור לא הפסיקה לחייך ממה שהוא אומר. פעם ראשונה שאני רואה את העיניים שלה מבריקות ככה. לא מבין מה היא מוצאת בו. מה אכפת לי מה היא מוצאת בו בכלל.
״טוב, אני זז״ אמרתי אחרי כמה זמן ונעמדתי.
״לאן?״ נעמה שאלה.
״יש היום את המסיבת רווקים של לידור אוחיון״ אמרתי.
״ממתי אתה חבר של הזמר הזה?״ אלינור שאלה.
״את רוצה שאני אספור את הדקות ואגיד לך?״ שאלתי.
״לא, תודה״ היא אמרה בחיוך מעצבן.
״יופי״ מלמלתי.
״ביי חיים שלי״ אמרתי לנעמה ונישקתי אותה בראש.
״ביי ג׳ון״ אמרתי.
״זה ג׳יימס״ הוא תיקן אותי.
״כן, ביי״ אמרתי ויצאתי משם.
נסעתי לוילה של לידור. הכתבים חיכו לי בחוץ. התקדמתי בזריז, אומר ׳אהלן׳ ונכנס.
״זה נכון שג׳יימס לי בארץ?!״ חלק מהכתבים צרחו לי באוזן.
״לא יודע מי זה״ אמרתי ונכנסתי.
״כולם פה, אפשר להתחיל!״ רון אמר בהתלהבות.
״להתחיל במה?״ שאלתי בחיוך וגררתי כיסא אליהם. שתי בחורות נכנסו מהכניסה האחורית והתקדמו אלינו. כולם התלהבו וקמו אליהן, אבל אני לא קמתי. יצאתי מספיק זבל בלילה ההוא, לא עושה את זה שוב.
״בוא״ אחת מהן התקדמה אליי בחיוך והושיטה לי יד.
״עזבי״ אמרתי בחיוך, מנסה להיות נחמד.
״רק לרקוד״ היא אמרה ומשכה אותי מהכיסא.
״יש פה מספיק בנים, אני לא פה בשביל זה״ אמרתי.
״אוקיי.. אם בא לך, מתישהו..״ היא אמרה והושיטה לי חתיכת נייר, קרצה והלכה לכולם.
״בטח..״ מלמלתי וזרקתי את הנייר לרצפה. אני לא בוגד. אני בן עשרים וחמש, אני כבר לא ילד שמשחק משחקים עם מאה בחורות במקביל.