כימיה מושלמת- עונה 2- פרק 3-

מנקודת המבט של אלינור- (ליהי)
זבל.
דפוק.
מפגר.
סתום.
בן זונה.
לא לרמה של אף אחת.
שילך לעזאזל.
איך הוא מדבר אליי? איך הוא מעז לגרום לי כמעט ולבכות? איך?! אני לא רוצה אליו שום קשר יותר, ואם נעמה רוצה לראות אותו, לא כשאני בסביבה. המערכת יחסים שלנו הולכת להיות עובדים ביחד נטו, לא שום מערכת יחסים אחרת.
״הגענו״ הוא אמר ועצר את האוטו בשכונה לא מטופחת יותר מדי.
״ברוך השם״ מלמלתי ויצאתי מהאוטו.
״עכשיו לך תמצא את המקום שצריך להיות בו״ הוא מלמל. הסתכלתי קדימה. ׳מפגש עם כוכבי ׳צ׳אנס לאהבה׳ עם חץ.
״עכשיו לכי תגידי לו כמה דפוק הוא יכול להיות״ אמרתי והלכתי לכיוון שהחץ מצביע עליו.
״מאיפה זה צץ?״ שמעתי אותו ממלמל מאחורה.
נכנסתי לבפנים. זה היה סוג של.. מתנ״ס. אני חושבת. פתאום ראיתי כמויות של בני נוער מתקרבים אליי, ולידם ילדים צעירים. עניתי כמה שיכולתי. ילדים זה דבר טהור, אני לא הולכת להתנהג אליהם כמו אל פאפרצי. מותר להם לרצות לבקש תמונה או חתימה, גם אני הייתי ככה כשהייתי קטנה. שמעתי צרחות של נערות כשעומרי נכנס לבפנים. הסתכלתי אחורה בזלזול. לא מגיעה לו כל האהבה הזאת. פשוט לא.
הגיע הערב. ראש המועצה של המקום הזה בא לברך אותנו ולהגיד שלום, ואז הוא אמר לנו את הדרך לחדר שלנו.
״איזה חדר?״ שאלתי אותו.
״החדר שתעבירו בו את הלילה. אתם לא יכולים לחזור בשעה כזו״ הוא אמר. הסתכלתי על עומרי. הוא כבר המשיך בדרכו. נאנחתי והלכתי אחריהם.
הוא הכניס אותנו לחדר, ובירך אותנו בלילה טוב. אני לא הייתי מרוכזת, אני הסתכלתי על המיטה הזוגית היחידה שהייתה בחדר. עומרי נכנס למקלחת, ואני חיפשתי פתרונות כדי להפריד במיטות.
״מה את עושה?״ עומרי יצא מהמקלחת מחויך. הסתכלתי לכיוונו וחלפתי על פניו אל תוך המקלחת. אני הולכת ללבוש בפעם הראשונה בחיים שלי פיג׳מה שהיא לא שלי.
יצאתי מהמקלחת, לבושה בכותונת ורודה. הסתכלתי על עומרי, ששכב בכיףעל המיטה עם הפלאפון שלו.
״חולצה לא תזיק לך״ אמרתי.
״פששש.. חשבתי שאת אילמת״ הוא אמר בחיוך והתיישב.
״תלבש חולצה״ אמרתי שוב והתיישבתי בקצה המיטה.
״נוח לי ככה״ הוא אמר.
״אין לי כוח אליך, אני אשן על הספה״ אמרתי ונעמדתי. חיפשתי ספה. יש כורסה. נאנחתי, התיישבתי על הכורסה ועצמתי עיניים. שמעתי את עומרי צוחק.
״שם חולצה, בסדר?״ הוא אמר ולבש גופיה לבנה שהביאו לו.
״יופי״ מלמלתי ונעמדתי מול המיטה. איך מפרידים בין הצד שלו לצד שלי? הוא זז קצת הצידה בחיוך. גלגלתי עיניים ונכנסתי למיטה.

מנקודת המבט של עומרי- (סער)
באמצע הלילה שמעתי אזעקה שהבהילה לי תחיים. פתחתי עיניים, וראיתי שאלינור ואני מחובקים. קמתי מהר מהמיטה, וגם אלינור.
״מה זה?״ היא שאלה בלחץ.
״אזעקה״ מלמלתי ופתחתי את הדלת של החדר.
״לאן?!״ היא שאלה.
״בואי כבר!״ צעקתי.
״לצאת החוצה כשיש אזעקה, אתה מטורף?״ היא שאלה בלחץ. הבנתי שהיא אף פעם לא הייתה במצב כזה. רצתי אליה, תפסתי ביד שלה חזק ונתתי ספרינט לכיוון איזה מקלט.
נכנסנו. הייתה שם עוד משפחה. סגרתי את הדלת ונשכבתי על הרצפה. אני לא בכושר, זה לא טוב. הסתכלתי הצידה. אלינור עמדה בפינה, מפוחדת לאללה. למה אני בן אדם טוב כל כך?
״תירגעי״ אמרתי וקמתי אליה.
״מה תירגעי עומרי?״ היא שאלה בעצבנות והתיישבה. נאנחתי והתיישבתי לידה.
״הכל יהיה בסדר, יש הרבה אזעקות ובדרך כלל הכל נגמר בטוב״ אמרתי, לא יודע למה אני מנסה להרגיע אותה.
״בדרך כלל״ היא אמרה והסתכלה עליי.
״את רוצה שאני אשקר לך? אחלה, אזעקות זה סימן של שלום. אחרי כל אזעקה מקבלים טופי וחוזרים לישון״ אמרתי. היא גיחכה והורידה את הראש.
״אני רציני עכשיו, יהיה בסדר״ אמרתי. היא הנהנה.
״אומייגאד זה אתם!״ שמעתי צרחה מולי.
״דריה..״ המבוגר אמר לילדה.
״מה שלומך דריה?״ אלינור אמרה. הסתכלתי עליה. היא חייכה אל הילדה.
״אני לא מאמינה שאלינור גולן מולי״ הילדה אמרה והתחילה לבכות. אלינור קמה אליה.
״אני לא מאמינה שדריה..״
״לוי״ האבא השלים בחיוך.
״שדריה לוי מולי״ היא אמרה לה בחיוך. הסתכלתי בשוק על מה שקורה.
״עומרי אבוקסיס!״ הילדה רצה אליי, והאמא התקדמה באיטיות. חייכתי.
״אהלן דריה״ אמרתי בחיוך וליטפתי את השיער שלה. היא המשיכה לבכות.
״היא מתרגשת״ הנער אמר בגמגמום לאלינור.
״בצדק״ האמא אמרה בחיוך לשנינו. אני לא הייתי מרוכז, החיוך של אלינור נתקע לי במוח.
הדלת נפתחה. האיש מהצהריים עמד בחיוך מולנו ואמר לנו לחזור לחדרים, כי זאת הייתה אזעקת שווא. הלוים הלכו, ואנחנו התקדמנו לבקתה שלנו.
״זאת הייתה.. חוויה״ אלינור אמרה ונכנסה למיטה. עמדתי והסתכלתי עליה.
״חוויה?״ שאלתי בחיוך.
״אף פעם לא הייתי במקלט , חוץ מבתרגילים בבית ספר״ היא אמרה.
״יכולתי לנחש״ אמרתי בחיוך ונכנסתי למיטה.
״מה זאת אומרת?״ היא שאלה. גיחכתי ונשכבתי.
״לילה״ אמרתי.
״לילה״ היא אמרה ונשכבה לידי. הגב שלה מופנה אליי. הסתכלתי עליו, ונרדמתי.