כוחות מולדים 2 "העונש של ג'ן"

הכול הכה בי בבאת אחת הפעם ג'ן לא תוותר ואני מזה אכלתי אותה .
כול הפנימייה ואני לא מגזימה כולם יצאו ליראות אותי , נו?!?! באמת עוד שנייה אני מסמיקה כולם פה בשבילי? איזה יופי! .
נכנסתי להלם מה לעזאזל אתם עושים פה?, למה קולות של שיריון מחריש אוזניים גורמים לכם לצאת מהמחבוא – חדר שלכם וליראות מה קרה?
אני יודעת אני יודעת לחשתי לעצמי שאף אחד כמעט לא מפר פה את הכללים ויצא החוצה אחרי העוצר ועוד עושה כזה רעש, אבל זו לא סיבה מספיק טובה לצאת מחדר שלכם בשעה 3 לפנות בוקר ולתקוע בי מבטים שואלים , גם ככה אני בביאוסים בגלל מה שמחכה לי.

החוורתי למראה כול העניים והתלמידים ורציתי לקבור את עצמי באדמה ולא רק שאני הסתבכתי סחבתי איתי גם את קיי לעניין.
קול חזק וצורם כאילו גרון מברזל מנסה לנקות מתוכו את החלודה צעק: “ גברת כחלחלה (בגלל שיש לי צלקת כחולה בצורת כוכב בעל שש קודקודים מתחת לעין שמאל-כתם לידה שכזה) הפעם באמת נכנסת לצרות צרורות ואני לא הולכת לרחם עליך בשום אופן " אני יודעת לחשתי לעצמי מנסה להתפלל לישועה "אבל…” ניסיתי ללחוש, “בלי שום אבל.. , אין נימסת עלי ,ואין שום סיבה שלא תענשי על כך" , “נכון ,אבל.. קיי..היא..” ניסיתי עוד פעם לדבר איתה אבל היא הרימה את קולה בזעף וצעקה : "גברת דיקנס וגברת ברנן, עכשיו שתכין למשרד שלי".
בהיתי בדמותה המתרחקת בחוסר אונים מוחלט והתיישבתי על הרצפה בדכדוך.
היי ליירי שמעתי את קיי מגחכת "ראית איך גברת פוקס יצאה כדי לצעוק עליך ?”, נתתי למלים לחלחל אלי והרמתי את ראשי במהירות "OMG היא נראית כמו הדרדסית" המשכתי לנעוץ מבט בדמותה של ג'ן המתרחקת היא לבשה שורט ורוד, גופייה כחולה ונעלי פונפונים לבנות וממש ענקיות והשער הבלונדיני שבדרך כלל היא מוקפד לאחור השתחרר והזדקר לכל הכיוונים. לא יכולתי שלא לצחוק ולחשוב שלא שמתי לב לכך בכלל עד שקיי אמרה לי והיא עוד עמדה וצעקה עלי ממש מול הפנים.

"טוב קיי בוא נלך ליראות מה יש לדרדסה להגיד לנו, ונגמור עם זה כבר" קמתי מהרציפה והבטתי בפניה של קיי היא נראתה ממש מבוהטת מהרעיון.
"אל תדאגי אני יטפל בזה את רק צריכה לעמוד לידי" קיי הנהנה והלכה אחרי.
נכנסנו למשרד של ג'ן , שהתחילה לצרוח עלינו בקולי קולת ,והענישה אותנו בלי סוף, ניסיתי לשכנע אותה שקיי לא עשתה כלום ושהיא רק הייתה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון.
מה שיצא מכול הצעקות זה שאני מרותקת לשבועיים אם הקפת גרטיו(הקפת קסם שמונעת שימוש בכוחות העל טבעים) וללא דמי קסם חודש, קיי לא תקבל דמי קסם חודש והכי חשוב לא יורידו לה ציון !!!

"טוב.. זה לא היה כזה גרוע אחרי הכול נכון? לא ממש נענשנו קשה חוץ מהגרטיו" חייכתי אליה "לא מורידים לי ציון, זה מושלם" היא צעקה באושר .
"ש… שלא יצאו כולם מהחדרים עוד פעם " לחשתי כלפייה .
פסענו לחדר מצחקקות שלא נהרסו חיינו לחלוטין והשתחלנו למיטה "מזל שמחר יום ראשון" לחשתי ואפשר לקום מאוחר.

למחרת יצאתי מהחדר לכיוון הקפטריה בשעה 12 וחצי האוויר הכליל פגע בפני והעלים את שאריות הלילה מעיני .
ההליכה לבדי לעבר הקפטריה החזירה לי את המחשבות מאמש ,ונזכרתי בבחור עם מסכת הליצן.
אני מכירה אותו , ניסיתי להיזכר בקול הקשה שהעביר בי צמרמורת וניסיתי לחבר אליו פנים "מי הוא?” לחשתי ובשקט ומה עשיתי לו שהוא יתנקם בי בצורה כזו אכזרית.
אבל לא יכולתי לחשוב על אף אחד שפגעתי בו בצורה אכזרית למדי שמצריכה נקמה ,

קול עליז ומוכר על כאב קרא בשמי "ליירי" חזק ומלא ביטחון , לא יכולתי שלא להסתובב ולהסתכל בדמות שהייתה מתה על ליפני שנייה בערך . "את.. את.. פה..חיה.. איך את" קפצתי עליה בחיבוק וצרחתי " התגעגעתי עליך המון" לחשתי לאוזנה,” את בחיים לא תנחשי מי הציל אותי" היא צחקה חרישית במין מסתוריות מסקרנת…
בחור סקסי מאוד שבמקרה עבר לפה חודש אחרי שמתתי כביכול, לפני בערך חצי שנה ניראלי
"רגע…" לחשתי לעברה יודעת למי היא התכוונה, הוא באמת בחור חתיך ,חשבתי
"ליירי , את פה?? " הנהנתי בקוצר רוח ודרשתי " תספרי לי את הכול!!!"