כדורגל, אהבה וסמים אחרים.. -פרק 5-

מנקודת המבט של אלינור-
התעוררתי בבוקר, וראיתי שסער יוצא החוצה. ״חכה שנייה״ אמרתי. הוא נעצר והסתכל עליי. ״אתה מוכן לדבר איתי?״ שאלתי בחוסר אונים. ״יש לי אימון. אחר כך״ הוא אמר והלך. נאנחתי וקראתי את העיתון. ראיתי שיש תמונה של אייל ורוני מחויכים באיזה מסעדה. ידעתי שזה יעשה הרבה רעש כשישמעו שזאת חברה שלי.
בצהריים, נסעתי למגרש שלהם וחיכיתי שהם יסיימו את האימון שלהם בחדר ההלבשה. ״הופה, תראו מי פה״ אלי, המאמן, בא בחיוך וחיבק אותי. ״סיימתם את האימון?״ שאלתי אותו בחיוך.״כן, הפדלאות בדרך״ הוא אמר בחיוך ונכנס למקלחת. אייל נכנס. ״אה, את״ הוא מלמל. ״נחמד״ אמרתי. ״נהנית עם חברה שלי?״ שאלתי. ״מה?״ הוא שאל. כל שאר השחקנים נכנסו. קמתי והתקדמתי אל סער. ״עכשיו אתה פנוי?״ שאלתי. ״מה את עושה כאן אלי?״ הוא שאל. ״מנסה לדבר איתך, כי זה לא הולך לי בזמן האחרון״ אמרתי. הוא הסתכל הצידה. ״בואי החוצה״ הוא אמר והתחיל ללכת. התיישבנו על ספסל ליד המגרש. ״סער, אני באמת באמת מצטערת״ אמרתי. ״אני אוהבת אותך, זה כבר לא משנה לך?״ שאלתי. הוא הניח את ידו על רגלי. ״אני מצטער, הייתי בקריזות סתם. הבחור הזה עולה לי על העצבים, לא את״ הוא אמר. ״אז אנחנו בסדר?״ שאלתי בחיוך. ״בטח״ הוא אמר בחיוך שחשף את הגומות היפות שלו. ״יפה שלי״ הוא אמר, נתן לי נשיקה בלחי וחיבק אותי. 
עברו כמה ימים, והייתה מסיבה לעונה החדשה של הכדורגל. אני וסער הגענו לשם ביחד, עם רוני. סוף סוף הכל חזר להיות נורמלי. נכנסנו לבפנים במהירות, וכמעט והמצלמות לא הצליחו לתפוס אותנו. ״איפה אייל?״ רוני שאלה אותי. ״תירגעי, הוא יהיה כאן״ אמרתי.

מנקודת המבט של אייל-
נכנסתי למסיבה, והנחתי את הקסדה של האופנוע ליד הברמן, שהוא חבר טוב שלי. הרחתי ריח מוכר. הסתכלתי הצידה. ״השמפניה אצלך?״ אלינור שאלה את הברמן. ״שלום לך גברת אלמקייס״ אמרתי בחיוך, הייתי קצת שיכור. ״היי״ היא אמרה. ״איפה הכלב שלך? סליחה, בעלך״ אמרתי בחצי חיוך. היא נאנחה. ״קשה לך להיות נחמד אליי?״ היא שאלה. ״מאוד קשה״ אמרתי. ״למה?״ היא שאלה. הסתכלתי עליה. ״היי״ שמעתי קול מוכר. ״רוני״ מלמלתי בחיוך. ״מה את עושה כאן?״ שאלתי. ״באתי עם אלי״ היא אמרה בחיוך. הסתכלתי על אלינור. ״אתן.. חברות?״ 
שאלתי בבלבול. ״לא ידעת?״ אלינור שאלה אותי. כאב לי הראש. ״אני צריך ללכת״ מלמלתי והלכתי משם. הן חברות. זה מה שהיה חסר לי.
התעוררתי בבוקר, ונזכרתי שהיום בצהריים כל השחקנים טסים לצרפת למשחק נגד הנבחרת שלהם. ראיתי בעיתון עוד תמונה של אלינור ואלמקייס, ונזכרתי במה שהיה אתמול. התקדמתי לשידה, וראיתי את המספר פלאפון של רוני. היה לנו אחלה לילה ביחד. כל הקנאה תקפה אותי, והתקשרתי אליה. ״בוקר טוב״ היא אמרה בחיוך. ״בוקר טוב״ אמרתי בחצי חיוך. ״האלכוהול ירד?״ היא שאלה. ״כן״ אמרתי בחיוך. ״יופי״ היא אמרה. ״יש לי הצעה בשבילך״ אמרתי ולא הורדתי את עיניי מהתמונה של אלינור וסער. ״איזה הצעה?״ היא שאלה בחיוך. ״מה את אומרת על דייט בפריז?״ שאלתי בחיוך. ״אתה לא רציני..״ ״נשבע לך״ אמרתי בחיוך. ״אני לא יודעת..״ ״אין לך ברירה, או שאני אצטרך להשתמש בכוח״ אמרתי בחיוך. ״אם ככה.. אני אבוא״ היא אמרה בחיוך.

מנקודת המבט של נועה-
הגענו כולנו לשדה התעופה, מוסתרים עם כובעים, צעיפים, משקפיים ובגדים רחבים, שלא יזהו אף אחד מאיתנו. ״בן דוד״ סער קרא לי. ״היי״ אמרתי בחיוך וחיבקתי אותו. ״איפה אלי?״ שאלתי. ״עם לידור״ הוא אמר והסתכל הצידה. ״אז מה, אתם בסדר עכשיו?״ שאלתי. ״כן, כן״ הוא אמר בחיוך והסתכל לצד השני. ״איתו לא״ הוא אמר. הסתכלתי הצידה וראיתי את חלפון, כמה מהשחקנים והחברות שלהם, ואיתו איזה בחורה. לא צריכה לזכור את השם שלה כי הוא בטח יזרוק אותה עוד יומיים. ״מה איתכם?״ הוא שאל בחיוך. ״לנו אין דרמות כרגע״ אמרתי בחיוך. ״דברי דוגרי, אתם מתכננים כבר חתונה?״ הוא שאל. הסמקתי. ״אני בת עשרים ושתיים, לא ממהרת לשום מקום..״ ״אני בן עשרים וחמש, אז מה?״ הוא שאל. ״רק שתדעי, אני ספץ בתור נערת פרחים״ הוא אמר בחיוך. צחקתי. 
נכנסו למטוס, כל אחד במקום אחר, כדי שלא יחשדו בכלל. חשבתי על מה שסער אמר. למסד את הקשר בגיל עשרים ושתיים זה קצת.. מוזר. אבל אני מרגישה שאני ולידור באמת נועדנו אחד לשנייה, למרות שזה קיטשי והכל. אני אוהבת אותו, אז למה לא בעצם? למה לא להבטיח אחד לשני שנהיה ביחד? ״נועה?״ שמעתי קול מוכר. הרמתי את המשקפי שמש. ״שחף״ אמרתי בחיוך. ״כמה זמן עבר״ הוא אמר בחיוך וחיבק אותי. ״שנתיים״ אמרתי, ונזכרתי שהייתי שבורה מהפרידה, ואז פגשתי את לידור. ״אז מה, שחקנית, חברה של כדורגלן..״ ״כן״ אמרתי בחיוך. ״איזה פספוס אה?״ הוא אמר. ״פספוס?״ שאלתי. ״את יודעת.. לפעמים יוצא לי לחשוב מה היה קורה אם היינו.. יחד עכשיו״ הוא אמר בחצי חיוך. וזאת הסיבה למה אני לא יכולה להתחתן עם לידור. אני עדיין מרגישה אליו משהו.