כדורגל, אהבה וסמים אחרים..- פרק 3- חדש (:

מנקודת המבט של אלינור-
הגעתי לאולפן. "היי מהממת" טניה, המאפרת, אמרה לי בחיוך. "היי" אמרתי לה בחיוך וחיבקתי אותה. "בואי נעשה את זה זריז, אנחנו גם ככה באיחור" היא אמרה ובחרה לי צללית חומה, שמדגישה לי את העיניים. לבשתי על עצמי את הסט הראשון, שזה בגד ים אדום, והתקדמתי למצלמות. ראיתי את אייל יושב שם, חסר חולצה, ומדבר עם כמה מהצלמות או לא יודעת מה. "שלום" הוא אמר לי בחיוך שחצני. "היי" אמרתי בקרירות. "חמש קטנות ומתחילים" הצלם הראשי אמר. "אני מבין שסער הסכים לך" הוא אמר בחיוך מתגרה. "אני לא צריכה את האישור שלו, הוא לא אמא שלי" אמרתי. "ברור" הוא אמר בזלזול.
"טוב, תניח את הידיים מסביב למותניים שלה" הצלם התחיל להגיד. הוא הסתכל לעיניי, כאילו לקבל איזה סוג של אישור. כל כך רואים שהוא לא מדגמן הרבה. "תירגע, זה רק צילום" אמרתי בחיוך והידקתי את ידיו אליי. "קצת יותר סקסיות, בבקשה, אני צריך סקסיות, לא ביישנות" הצלם אמר בחוסר אונים. הייתי בשוק כשראיתי איך אייל חלפון הופך לסוג של כוסית כשמדובר בדוגמנות. אני הייתי צריכה להיות זאת שפועלת, והחלטתי להתחיל לשדר את מה שהצלם רוצה. "תתעלם מהמצלמות, חלפון" אמרתי בשקט. "מנסה" הוא אמר בחצי חיוך. תמיד הוא מנסה לשדר שלמות. הוא צריך לצאת מזה. "טוב, קחו קצת זמן להירגע" הצלם התייאש והלך לאנשהו. התרחקתי ממנו. "אייל, מה עובר עליך?" שאלתי. "אני גם ככה לא רציתי לדגמן" הוא מלמל. "מה אתה תינוק? עכשיו פשוט תלך מכאן? תהיה גבר פעם אחת בחיים שלך" אמרתי, הוא כבר התחיל לעצבן אותי. "והחבר ההוא שלך גבר? משחק אותה חבר שלי במצלמות כדי לקבל כסף?" הוא התחיל להתעצבן. "אתה ברצינות תדבר איתי עכשיו על הקריירה שלכם?" שאלתי. "אין לי כוח לזה, תני לי אוויר" הוא אמר והלך משם. מה עובר על הכדורגלנים של היום. קצת גבריות אין בהם. בורחים כמו פרינססות.

מנקודת המבט של אייל-
"לחזור בבקשה" הבמאי צעק לכולם. "טוב, בואו נלך היום על הלבשה תחתונה. קצת יותר ישחרר אתכם לימי צילום אחרים" הוא אמר. הסתכלתי על אלינור. "יאללה, לחדרי הלבשה" הוא אמר ודחף אותנו משם. יצאתי מהחדר הלבשה, לבוש רק בתחתון מכוער. אני לא מאמין שאני עושה את השטות הזאת בשביל כמה אלפי שקלים. אז מה? מה כסף יעזור לי בחיים? "טוב, מתחילים?" שמעתי את הקול של אלינור. הסתכלתי עליה. לא, אני לא יכול. "יאללה חלפון" כולם קראו לי. נעמדתי לידה. לא ידעתי איך אני עושה את זה בלי לרייר לה על הצורה. "בבקשה אלינור, תעזרי לבחור להשתחרר" הבמאי אמר. היא חייכה. "הכל בסדר אייל?" היא שאלה. "בואי נגמור עם זה" אמרתי. היא החזיקה בידיי וחיבקה את גופה. "תשתחרר כבר חלפון, תדמיין שאתה על המגרש, במשחק הכי חשוב של העונה, והשוער לא נמצא בשער" היא אמרה. "אתה יכול להבקיע באיזה צורה שבא לך, מתי שבא לך, איך שבא לך" היא אמרה בחיוך. הנהנתי. "איך שבא לי?" שאלתי בשקט. "זה המשחק שלך" היא אמרה. רכנתי אליה ונישקתי אותה. לא עניינו אותי הפלאשים, לא עניין אותי כלום. רק הריח שלה, והשפתיים שלה. "יש לנו את זה!" הבמאי צרח משמחה, אבל אני לא הייתי שם. "זאת התמונה לפוסטר חוצות!" הוא צעק וצעק. אלינור התנתקה ממני והסתכלה עליי בתדהמה. "זה רק משחק" אמרתי לה בחיוך. "אתה לא נורמלי" היא מלמלה. "תראי איך הוא מאושר, הוא השיג מה שהוא רצה" אמרתי. היא הסתכלה על הבמאי הקופצני, וחזרה להסתכל עליי. "אני באמת מקווה שזה היה כלום חלפון, אני נשואה, סתם להזכיר לך" היא אמרה. "לא מתעסק עם נשים נשואות" אמרתי בחיוך. היא הנהנה והלכה משם. נשמתי עמוק והתיישבתי על אחד הכיסאות שם, לא מאמין על מה שעשיתי. טוב, זה בטח לא יהיה כל כך נורא מחר בבוקר.

מנקודת המבט של סער-
התעוררתי בבוקר. אתמול היה אחלה ערב. אולי זאת לא הייתה אלינור, אבל היא הייתה אחלה סטוץ. כרגיל, רק סטוצים אצלי. וכמובן, אלינור. "לא סיפרת לי איך היה אתמול" לחשתי לה בחיוך ונתתי לה נשיקה בכתף. היא הסתובבה אליי. "צילומים, כרגיל" היא אמרה בחיוך ונישקה אותי.
אחרי האימון, חזרתי הביתה. השעה הייתה חמש בערך, ואלינור בדיוק חזרה מאיזה ראיון של עיתון של בחורות. ישבנו שנינו לראות גיא פינס, כי לידור ונועה אמורים להתראיין אצלו בצהריים, אבל מה שהיה בטלוויזיה לא היה על לידור ונועה. זה היה.. "אלי" אמרתי בשקט וברצינות, מסתכל על התמונה שמולי, ששם אשתי והבן אדם שאני הכי לא סובל, בולעים אחד לשנייה את הפה. "אמרת לי כרגיל, אלי" אמרתי, מנסה להתאפק. "סער, זה היה סת.." "זה לא היה סתם!" התעצבנתי וקמתי מהספה. "זה לא היה סתם! הוא לא מפסיק להסתכל עלייך!" אמרתי בעצבנות. "הוא אמר בעצמו.." "מעניין את הזין שלי מה הוא אמר! את אשתי!" צעקתי. "סער, תירגע.." "איך? איך את רוצה שאני אירגע כשהבן זונה הזה נישק אותך?!" שאלתי והתהלכתי בחדר. רציתי להיכנס בה באותו הרגע. ובו עוד יותר. הייתי יכול להרוג אותו, נשבע. "סער, אני ממש לא התכוונתי שזה ייצא ככה" היא אמרה בלחץ. "אז איך?! איך התכוונת?! כשאני אעבור במקרה ליד עזריאלי ואראה תמונה ענקית שלכם מתחרמנים לי מול העיניים?!" צעקתי. "טוב, אני לא יודע מה אני עושה כאן בכלל" מלמלתי ולקחתי את הקסדה של האופנוע. "לאן אתה הולך?" היא שאלה בבכי. "לפתיחה של המסעדה. יש איזה בן אדם שצריך לפתוח לו ראש" אמרתי ויצאתי מהבית.