כבשתי אותך!!!!!!! פרק 7: זוג מהגיהינום חלק א’

—–לירז—–
קמתי בארבע בבוקר התקלחתי לבשתי תלבושת תיכון, החלטתי ללבוש מכנס קרעים במקום חצאית ותלבושת. מכנס שחור עם קרעים גדולים, עשיתי איפור כבד בעיניים, כמו שעשיתי בתיכון הקודם אודם לא עשיתי שפתיי היו בגוון אדמדם גם ככה. לבשתי מגפיים ויצאתי מוקדם היום החלטתי עוד קצת להוסיף מלח לפצעים של אטיאס, לבשתי ברנדס שחור
ולקחתי ספריי הגרפיטי ששמרתי אצלי תמיד. החבאתי במקום שאף אחד לא ינחש ציירתי גרפתי רושמת את שמו של אטיאס באנגלית חותמת את שמו. והלכתי לי מסירה את ברנדס ומחביאה בחדר. סלמאת אטיאס הבטחתי שהמרר לך את החיים קבל הנקמה שלי על אתמול כפרה. כשהתחילה הארוחה רק נכנסתי כולם הביטו בי, כשעברתי מולם נכנסתי לחדר אוכל אטיאס ישב שם. הוא הביט בי עברתי מולו כשמצדדי גל ונטלי תימור ישבה עם אטיאס צעדנו לשולחן אחר. מיד הופיעה הבחור ההוא שהסיעה אותנו. "שלום לפראית הציונית," הוא חייך אליי מביט בי.
"מניש הרפר?" אמרתי לו הוא חייך.
"סבבה, תרשי לג'נטלמן להצטרף לבנות כמוכן?" הוא שאל אותי בחיוך מתגרה.
"אם אתה מחפש סטוץ תעבור ישר לשולחן השני כאן הבנים הם העבדים שלנו!" גל אמרה לו בחיוך חייכתי לגל.
"בא לך לבוא איתי לירז?" הוא אמר לי בחיוך מזמין, קמתי בחיוך שלחתי לגל קריצה והלכתי איתו יוצאת מחדר אוכל. הלכנו במסדרון הוא תפס אותי מצמיד אותי לאחד הקירות במסדרון. רק האידיוט איבד כמה ברגים, אבל לא משנה נסדר לו עכשיו. ידו ליטפה את פניי החיוורות נוגעות בלחיי עיניו שקועות בעיני. "יפיפייה את לא טעיתי כשבחרתי דווקא בך ביום הראשון," הוא אמר מתקרב לאוזני ולוחש שתקתי מחייכתי מוכנה ידי מוכנות הכנסתי לו אגרוף לבטן הוא לא ציפה לזה.
"הו מישהו עשה פה טעות גדולה," אמרתי מרימה אותו מחזיקה בחולצה שלו בחיוך כמו סמרטוט. "אז מה החלטת לתפוס עליי גובה חדשה תמימה, אבל כנראה שכחת דבר אחד אתה מדבר פה עם לירז יזראילוב מלכת הקרח! ולך אין סיכוי נגדי לאף גבר אין ביצים נגדי וגם לך אין. בפעם שתעז לגעת בי ככה אתה תמצא את המוות שלך, סטוציונר מזוין!" אמרתי בחיוך עוזבת את המסדרון הולכת בצעדים מהירים.

———–L——- (בחור מאחורי הצללים שתגלו את שמו בפרקים הבאים)
"אל תהייי בטוחה בכך לירז יזראילוב," מלמלתי לעצמי עוזב ומחכה לזמן המתאים….

——-גל———
יש שני סוגים של בנים, יש את הנאמן ויש את הסטוציונר בן זונה, למה אני יוצאת נגד בני זונות האלה כל פעם מתחילים איתנו דווקא הבני זונות ולא הנאמנים הטובים. הבחור שנכנס לפני עשר דקות היה מהסוג הבן זונה קלטתי אותו ישר, איך הוא זרק את המבט שלו על לירז ואחר כך עליי ועל נטלי. קלטתי ישר את הרמז של לירז היא בדיוק כמוני בקטע הזה היא עולה בקלות על בני זונות האלה. עלק ג'נטלמן הוא יותר בן זונה, ישבתי עם נטלי דיברנו על המערכת טיפה ועל הזמן החופשי מה נעשה בו. אז ניגשו אלינו שני טיפוסים אחד היה עם עיניים ירוקות ושיער בלונדיני והשני היה בעל שיער אדמוני ועיניים בצבע אפור שניהם נראו חתיכים. ובדיוק ראיתי את לירז חוזרת עם חיוך פראי שלה שהעיד על כך שהיא חיסלה את הבן זונה. היא נעמדה מול השולחן הבנים הביטו בה אלה שיצטרפו מכף רגל ועד ראש. היא התיישבה ליד אחד מהם בחיוך המפתה שלה. "נטלי גל לא תכירו לי את החבר'ס פה?" היא שאלה בקול עדין שלה בחיוך.
"אני הוא איתן וזה החבר שלי בן," הבחור ההוא איתן הציג את עצמו היה לו מפתה אמריקאי.
"וואלה, אמריקאים אתם?" שאלתי את הבחור הוא הביט בי בפנים שלי.
"כן, מתוקה." הוא ישב לידי.
"מה עשית לסטוציונר המזויין הזה?" נטלי שאלה את לירז היא חייכה רק.
"מה שמגיעה לו חיימשלי," היא אמרה לה.
"באמת מעשית?" בן שאל אותה היא התקרבה אליו לוחשת לו משהו באוזן הוא צחקק צחוק פראי.
"את חתיכת פראית ברוכה הבאה למועדון אחות קטנה," הוא אמר לה היא צחקקה.
"וואלה," היא אמרה בחיוך טבעי.
"אז מה את הבחורה שמפוצצת אנשים שמציקים לחלשים?" איתן פנה אליי כולם הביטו בי.
"כבר הגיעו השמועות על התיכון הקודם שלי?" אמרתי מופתעת לא מאמינה.
"כן כבר אני מבין שסוף סוף יש כאן בחורה טובה." הוא אמר לי בחיוך. "ברוכה הבאה למועדון שלנו," הוא אמר ראיתי שנטלי מספרת לבן גם פרטים עם לירז ומצחקקים ישבנו לנו ככה כל ארוחת הבוקר. מסתבר שהם בשכבה שלנו אני ואיתן באותה כיתה ובן ונטלי ולירז באותה כיתה איתו והוא סיפר שהוא שמע אותם במוזיקה. בסוף הארוחה כל אחד אלך למגמה שלו אני הלכתי למגמת קולנוע ותקשורת.
הסטוציונרים מהמדינה שלנו הביטו בנו ואני לא מאמינה שתימור לא הצטרפה אלינו.

——–עדי———
ראיתי את לבושה המגרה, היא דיברה עם בן הזה בלי סוף. צוחקת איתו זה הדליק אותי הכושרמוטה איך הוא הסתכל אליה איך היא צחקקה ממה שהוא סיפר לה, זה שיגע אותי מה היא עושה איתי המפגרת הזו בשכלה. אתמול שלחה לי את הזונה הזו, מה היא רצתה להגיד בזה המפגרת כושלאחותה הבת זונה מתעלמת ממני מהבוקר, מגרה אותי יותר לרצות רק יותר ויותר לקחת אותה מפה ולהתחיל בשואו. ואני חושב שהגיעה הזמן להתחיל ראיתי בנות בתיכון הזה נצמדות אליי בחדר האוכל, התנשקתי עם הבנות האלה משגע אותה מטריף אותן אף אחד לא מפיל את עדי אטיאס. ראיתי את עיניה מביטות בחיוך מטריף שלה כשהיא צוחקת עם בן. נישקתי כמה שיותר בנות רק בשביל לשכוח אותה ולהיות רחוק ממנה עד שנותרו חמש דקות לשיעור והלכתי למגמה שלי.
ראיתי אותה יוצאת גם עם בן מחליפה איתו חיוכים ששיגעו יא רביק. הוא נפרד ממנה סוף סוף היא צעדה לשבת במגמת תיאטרון ראיתי שגם היא הולכת לשם, היא התיישבה מאחורה בכיסאות האחרונים מתגרה בגורל. חייכתי לי מתיישב בצד השני בשורה האחרונה כשבנות סביבי נישקתי אותן מולה בכדי שתראה מה היא מפסידה. כשנשמע הצלצול המורה נכנסה פצצה הכושרמוטה שיער שחור בשנות עשרים שלה סקסית, אבל לא כמו לירז.

——-לירז——–
"ברוכים הבאים לתלמידים החדשים שלנו, אני היילי המורה לתיאטרון שלכם." היא אמרה מביטה בנו מהשורה הראשונה עלינו. "אני מבקשת ששניכם תתקדמו." היא אמרה לנו .
"אין בעיה מאמי," הערס המזדיין הזה אמר לה קורץ והיא חייכה איך שלא לחייך לבן זונה שמת להשכיב אותך.
"ומה איתך גברת צעירה צריכה הזמנה?" היא אמרה לי הוא הביט מניד את ראשו לשלילה. "הוי הוי מישהי כבר ביום השני שלה מסתבכת בצרות." הוא אמר בחיוך מתגרה הבן זונה שרק רציתי לעקור לו אותו.
"אין מצב קודם אני עושה מה בא לי ואת יכולה לקפוץ לי את רוצה או לא רוצה אני נשארת כאן," אמרתי לה לא רואה אף אחד בעיניים כל העיניים הופנו עליי.
"בסדר בואי נעשה את זה ליותר מעניין, אם את תצליחי לשחק את הדמות של המחזה החדש שלנו 'לילה אסור' עכשיו בלי ללמוד כמעט אז את תשבי שם עד סוף שנה. ואם אני מנצחת את כותבת מחזה ובנוסף יושבת מקדימה עד סוף שנה סגור?" היא התגרה אותי חייכתי חיוך פראי אליה קמה ממקומי וניגשת אליה.
"סגור," אמרתי בביטחון עצמי מופרז לוחצת את ידה.
"אוקיי קחי את הטקסט יש לך עשר דקות," המורה אמרה לקחתי שלוש דקות בדיוק מרפרפת בחיוך והחזרתי לה.
"אוקיי אני מוכנה," אמרתי לה.
"מה?" שמעתי בלונדינית עם שיער קצר ועינייים ירוקות הביטה בי בהלם.
"בסדר תתחילי," עליתי על הבמה עומדת מולם עצמתי את עיניי לרגע ופקחתי אותן.

——–עדי———-
הבטתי בה לא מאמין שתצליח חייכתי, ראיתי אותה עוצמת עיניים לרגע והתחילה לעלות על הבמה והתחילה בקולה המתוק והעדין שהיה מלא עצבות. "עד מתי אלוהים תמשיך לענות אותי!!" היא צעקה בקול מיוסר. " אני לא יכולה יותר בורא עולם, " קולה דעך. "אני…..רוצה……רוצה למות אני לא יכולה יותר." היא נפלה על ברכייה בוכה. "על מה אתה מעניש אותי!!!! למה נתת לי להתאהב בו….." היא בכתה. "ולקחת לי אותו מחר הוא יתחתן עם אנסטסיה……ואני האבד את אהובי לנצח." היא אמרה בקול מלא ייאוש וכאב היא פרצה בבכי מר על הבמה.
"רוזלין….שלי….. אהובה ורד שלי….. אושר שלי….." אמרתי בייאוש מתקרב אליה חיבקתי אותה עיניה דמעו בוהות בי.
"סבסטיאן….אני לא רוצה שתעזוב אותי!" היא בכתה כמו ילדה מחבקת אותי חזק הצמדתי אותה לחזה ליטפתי את פניה.
"ששש……רוזלין שלי בואי נברח רק את ואני לא משנה מה יקרה." נישקתי את מצחה את פניה היא בכתה מעט.
"סבסטיאן……אל…….תעזוב……אותי….." היא אמרה מתעלפת בזרועותיי.
"רוזלין! רוזלין!!!! אהובה שלי!!" הרמתי אותה בזרועותיי בוכה הבטתי בפניה המתוקות.
כולם מחכו לנו כפיים מההצגה שלה.
"כל הכבוד רוזלין את תשחקי את הדמות הזו בתיאטרון להצגה בליל נשף החורף, יפה מאוד ידעתי שאתה מתאים לשחק את סבסטיאן!" היא אמרה בחיוך היא קמה משתחררת עיניה נפקחו. "אתם תשחקו אותם," הפצצה אמרה לנו.