כבשתי אותך!! פרק 27: לילה שלי ושלך אהובתי חלק ב’

———-לירז———–
שפתיו לא מרפים ממני לא ידעתי מה לעשות רגליי כלואות בין רגליו ואני תקועה סאמק למה איתי קורא מנחוס כזה, לא בא לי לצאת איתו אני רוצה לצאת עם נייל שקט נעים עדין ג'נטלמן מה שאטיאס בטוח לא הוא רוצה אותי רק בגלל החיצוניות שלי בזמן שאת נייל מעניין רק אני בלי חיצוניות. הוא היה רך מפתה נישק אותי משאיר אותי חסרת נשימה ידי על חזהו נלחמתי עם ידי החזקתי מקמטת את חולצתו הלבנה המכופתרת תלבושת שישבה טוב על גופו המדהים.
"נכנעת?" שאל אותי בחיוך שלו שיש בו יותר מסתם חיוך.
"לא.." אמרתי לו ודחפתי אותו עוזבת אותו הוא הביט בי בעיניו לא הולך אחרי משחרר רצתי לא מביטה בו רצתי לחדר שלי.

——עדי——-
עמדתי קפוא כל כך כאוב ושבור עיניי היו מלאות במה שלא לא ציפיתי מעצמי דמעות כואבות חמות, לעולם לא חשבתי שיש לי מאיתם עמדתי קפוא בחוץ הגשם ירד, ואני עמדתי שבור היא לקחה ממני את הדמעות הראשונות אחרי שנה ששברה אותי אחרת. ועכשיו שוברת אותי הבחורה שהאמנתי שהיא היחידה. הגשם ירד אליי ישבתי בוכה בחוץ טיפסתי מעל החומה בורח מהחרא הזה סאמק למה אני תמיד נדפק עם הבחורות הכי קשות. אחת אהבתי אותה בכל ליבי ועזבה אותי ועזבה את העולם שלי השנייה לא נותנת לי הזדמנות להתקרב אליה דמעות בעיני שברו אותי לא יכולתי יותר. הן שוברות אותי היפות שלי אהבות אמיתיות שלי שוברות אותי ישבתי בפארק לבד לא היה לי אכפת מכלום כאילו העולם לא קיים לי היא לא שלי היא של אחר. ישבתי לי מחביא את האייפון מאחורי מעיל עמוק. הייתי רטוב ואז ראיתי מישהו מתיישב לידי עיני היו אדומות הייתי שבור לא היה לי כוח עייף הייתי בנפשי רציתי אותה את השלמות שלה. "מה אתה עושה פה לבד ילד," אמר לי קול גברי עורו חיוור עיניו כחולות ושיערו בלונדיני. "גם לך היא שברה את הלב נשים הן עם מסריח אתה נותן להם את הלב שלך הם דורכים לך עליו ועוברים אלאה כאילו לא קרה כלום אותי היא שברה עד הסוף." אמר הבחור הצעיר הוא הביט בי בפני לא הבטתי בו רק אמרתי בשפת האם שלי.
"אהבה היא גיהינום שניהן שברו אותי ניפצו לי את הלב לרסיסים," אמרתי לעצמי בשקט הוא הפנה את מבטו אליי.
"אתה יהודי אה השפה הזו כל כך מעצבנת דבר אנגלית יהודי אתה לא בפקינג ישראל שלך," הוא אמר לי קולו תוקפני.
"אני עדי אטיאס יהודי ישראלי שתקוע בלונדון המזדיינת הזו מאוהב הייתי פעמיים אחת מתה לי ושברה לי את הלב עזבה את העולם הזה, והשנייה שוברת מרסקת אותי עד הסוף במעט הרגשות שנותרו בי וכן!! אני סטוציונר בן זונה זבל אבל זבל מאוהב בה והיא החליטה לשלוח אותי לעזאזל חסרת הלב הזו הבחורה היחידה שחשבתי שאני אוהב!!!!" צעקתי את האנגלית בגרוני עצבני שבור עד הסוף.
"אני רואה פה משהו רציני אצלך אני תפסתי את הבת זונה מתנשקת עם האויב שלי כלבה שכבה איתו והיא בהיריון נושאת את הילד שלו." הוא אמר פורק עליי את הלב שלו.
"מצטער לשמוע אחי הן תמיד חושבות שאין לנו נשמה זה שאנחנו שומרים הכל בפנים הן חושבות שאם נפגע אנחנו נהיה בסדר שלנו זה לא כואב." אמרתי לו זעום חמום על סיפורו ועל סיפורי.
"אתה אוהב אותה איך פגשת אותה?" הוא שאל אותי.
"פגשתי אותה ברגעים כואבים בארץ היא מטורפת לי קצת בהתחלה רציתי אותה סתם עוד סטוץ אבל אם הזמן שחלף לי איתה ביחד אני התאהבתי בבחורה הזו יפה כמו מלאך ויפה כמו שטן." אמרתי לו הוא הביט בי עיניו שבורות.
"אתה אוהב אותה?" שאלתי אותו.
"אוהב מאוד מת אליה לא יכול לנשום בלעדיה," הוא אמר לי זה שבר אותי לשמוע את מילים האלה אבל התגברתי.
"אם אתה אוהב אותה תסלח לה ותן לה הזדמנות שנייה," אמרתי לו בקול חזק מעט.
"היא היתה איתו והוא זרק אותה למה שארצה בה היא תשאיר את הילד הזה שהיא נושאת," הוא אמר לא מבין אותי כאילו נפלתי מהירח.
"אחי אני יודע דבר אחד החיים האלה הם סתם חרא ואם אתה אוהב אותה בכל ליבך ונפשך תיקח אותה עם הילד הזה תאהב אותו כמו הבן שלך תהפוך אותו לשלך ואותה היא עוד תלד לך ילדים שלך שאתה תאהב אותם ואותו ביחד." אמרתי לו בקול טיפה יותר נוקשה.
"תודה לך אחי אני אחשוב על זה שמור על עצמך בהצלחה אם ההיא." הוא אמר לי בחיוך וקם והלך נותרתי על הספסל הגשם לא פסק כל הזמן הזה הייתי בחוץ שתקתי קניתי מאנסטר בקיוסק שפעל עשרים וארבע שעות. שתיתי לי יושב לבד חושב אליה על טעם שפתיה שלא עזב אותי הייתי שם עד הזריחה עייף שבור לא רציתי לחזור לשם. הייתי בחוץ הסתובבתי רטוב אנשים הביטו בי קרצו חייכו אליי או עברו אדישים ראיתי נערה ברחוב בסביבות הגיל ארבע עשרה שיערה בלונד עיניה כחולות אפורות ובגדיה בלויים מלוכלכים יושבת לה ברחוב בלי מעיל קר לה על קרטון. ראיתי חנות בגדים נכנסתי קניתי לעצמי בגדים נקיים ותחתון וקניתי לה מעיל וחולצות כמה ומכנסיים חמימים. התלבשתי וניגשתי אליה כורך ברך לידה.
"קחי פרינססה זה בשבילך," אמרתי לה בחיוך תופס את ידיה הרזות עוזר לה לקום.
"תודה לך בחור צעיר," היא אמרה בחיוך.
"אל תודי לי תודי לאלוהים שאראה לי אותך," אמרתי לה בחיוך. "בואי איתי לנערה יפה כמוך לא מגיע לה להיות ככה." אמרתי לה היא חששה מאט. "בואי אקח אותך איתי למקום שבו תעשי כל מה שתצטרכי." הלכתי למלון איתה. "שלום אני צריך חדר לשעה," הפקידה היתה בשוק קצת.
"אתה בטוח?" היא שאלה קלטתי למה היא התכוונה.
"זה לא בשבילי לנערה הזו היא עברה תאונה." אמרתי לה בקול רציני הנערה הופתעה כשאמרתי זאת.
"בסדר, זה יעלה לך שלושים על נדיבותך." היא אמרה בחיוך. הכנסתי אותה לחדר.
"לכי תתקלחי מתוקה איך שמך?" שאלתי אותה היא התקרבה אליי.
"ג'ולייט איינירסון…..אני…..אני ברחתי… מבית הההיתומים." היא גמגמה.
"שמי עדי אטיאס," אמרתי לה בחיוך.
"תודה לך עדי אטיאס," אמרה קולה חנוק קצת דמעות בעיניה חיבקתי אותה.
"אין על מה מתוקה, בואי איתי פרינססה שלי…" אמרתי לה בחיוך שטפתי את שיערה השטוף כשבגדיה בלויים אליה לקחתי שמפו קודם ואחר כך שמתי חומר נגד כינים וסירקתי את שיערה הופתעתי לגלות שאין לה אותה ושטפתי את ראשה חופף אותו בעדינות בשמפו שוב ומרכך. אני לא מאמין שאני עדי אטיאס שטפתי ראש לילדה קטנה כמוה שמתי מגבת על שיערה יבשתי אם מגבת מסרק את שיערה הסבוך כמו שעשיתי בעברי למאיה כשהיא היתה לידי בבוקר ישנה כמו שאני ולירז ישנו. סירקתי אותו שיערה היה קשה קצת משל מאיה אבל סירקתי אותו ואחר כך עברתי ברכות על שיערה היפה שזהר היה בלונד זוהר מדהים.
"יפיפייה," אמרתי לה בחיוך אוסף את שיערה לקוקו גבוה. "לכי עכשיו תשטפי את הגוף ואני אלך ללובי כשתהיי לבושה תצאי." אמרתי לה בחיוך.
"בסדר," אמרה לי בחיוך.

—–ג'ולייט—–
הבחור הזה כל כך טוב אליי כל כך חמוד בהתחלה פחדתי ממנו הוא כל כך רך היה טוב לב. אלוואי והיה לי אח כמוהו אני לבד הוריי נטשו אותי כשנולדתי לכן הייתי בבית יתומים התעללו בי בכל דרך אפשרית לא יכולתי לסבול את זה עברו שנים הייתי ברחוב גנבתי אוכל בשביל לשרוד, עד שעדי אטיאס הזה הגיעה הוא היה היחיד שלא היה אדיש כלפיי זה היה מוזר בשבילי תמיד חלמתי על כך שמישהו יאהב אותי משהו קרוב לאמא או לאבא או לאח והנה הוא מגיע. הוא צדק אלוהים פקח את עיניו תודה לך אלוהים שנתת לי לפגוש את הבחור הזה הוא שלח לי אח מישהו קרוב ואוהב משפחה גם אם זה לכמה רגעים אני יודעת…ש..הוא יעזוב אבל התפללתי בליבי שלא יעזוב אותי לעולם כל כך קשה לי. והוא בא בשנייה וחיזק אותי וגרם לי הרגיש בטוחה איתו גם אם זה לכמה רגעים ומחר אחזור למציאות המסריחה שלי. התלבשתי רואה את הבגדים היפים הלבשה תחתונה יפה ושמלה לבנה יפיפייה חורפית לבשתי אותה ולבשתי את הנעליים גזרתי ציפורניי וניקיתי אותם אם החומר שקנה לי. התלבשתי עשיתי בושם והקוקו שהוא עשה נשאר גבוה ויפה. זרקתי את בגדי הישנים ויצאתי עם השקית שעדיין שם יש בגדים בשבילי לבשתי מעיל לבן שהוא קנה לי הכל היה בול אליי.
ירדתי במדרגות הלכתי אליו….

——עדי——-
היא ירדה במדרגות יופייה היה מושלם היא נראתה נסיכה האחות שתמיד חלמתי אליה מדהימה היא הושיטה לי את מפתח הבחורה הצעירה הפקידה הביטה בנערה היפה, וחייכה אליה ואליי. "תודה לך מקרב לב," אמרתי לה בנימוס שלא השתמשתי בו כמעט.
"אין על מה בחור צעיר כמוך לא ראיתי הרבה נדבנים," היא אמרה בחיוך. תפסתי בידה בעדינות של ג'ולייט ויצאנו.
"בואי נלך לאכול מבטיח לך אוכל טעים," אמרתי לה בחיוך.
"עדי אטיאס תודה," היא אמרה שוב מגפייה הלבנות נראו אליה מושלם עם גרביון עם פרחים והשמלה ניחשתי טוב.
"קראי לי עדי מתוקה אין על מה פרינססה," חיבקתי אותה נושק את לחי שלה נכנסתי למסעדה יהודית בעיר שפעם אכלתי בה עם תימור.
"שלום ללקוח הדוגמן שוב הגעת אלינו ומי היפיפייה הזו?" שאל מנהל החנות אברהם.
"זו אחותי המתוקה ג'ולייט," אמרתי לו בחיוך היא הופתעה אבל חייכה חיוך כל כך יפה של מלאכית קטנה.
"לא זו שהגעת איתה היתה אחותך?" שאל אותי מצחקק.
"יש לי שני אחיות חיים שלי הן," אמרתי מחייך.
"מה תרצה לאזמין?" הוא שאל אותי.
"תן לנו שוורמה משביע שלך אברהם וסלטים לילדה בלי חריף ותן לנו פחיות קולה." אמרתי בחיוך.
"טוב בסדר אטיאס איך שבא לך," אמר לי התיישבנו אחד מול השנייה.
"ג'ולייט מתוקה את בסדר?" שאלתי מביט בה עיניה עדינות נראו מעט עצובות.
"אני פוחדת….שאתה…..שאתה…..תעזוב אותי," אמרה בקול מגמגמת קמתי חיבקתי אותה.
"לעולם אעזוב אותך אל תדאגי ילדה שלי את האחות הקטנה שלי יפיפייה." אמרתי לה מחבק אותה פעם ראשונה אני אוהב מישהי נוספת בלי להכיר אותה אוהב אותה כמו אחות קטנה.
"ההזמנה שלכם כאן," המלצר אמר מגיש לה ולי.
"תודה," אמרתי שם את המנה שלי בצד.
"אכפת לך שאני אעשה שיחה קצרה ואחזור?" שאלתי אותה.
"כן," אמרה ונשקה אותי קלות בלחי חייכתי שמח שהיא נפתחה אליי גם. יצאתי החוצה חייגתי לאבא שלי בפעם הראשונה אחרי חודש שלא דיברתי איתו.
"הלו עדי בן יקר שלי מה שלומך?" שרית ענתה לי בקול כל כך מתוק של אמא אוהבת.
"אמא אני בסדר, אבל רציתי לדבר איתך את גידלת אותי מאז שהתחתנת אם אבי תמיד קראתי לך שרית למרות שהייתי צריך לקרוא לך אמא אהובה נתת לי הכל חום ואני מודה לך. אף פעם לא ביקשתי דבר ממך או מאבי אתם למדתם אותי להיות עצמאי עד כמה שזה משונה לך בפעם הראשונה יש לי בקשה." אמרתי לה הבנתי את כל זה אם הילדה הקטנה ולירז שלי כמה ערך יש למשפחה את לירז איבדתי אחרי שאיבדתי אותה הבנתי כמה אני אוהב את שרית ואת אבי והילדה הזו נתנה לי לתקווה למשפחה.
"מה אתה צריך חמוד?" היא שאלה אותי.
"כן מה אתה צריך בני," שמעתי את קולו הרציני של אבי.
"אתה לימדת אותי להציל נפש אחת אתה מציל עולם במלאו אני צריך שתעזור לילדה אחת יתומה מתעללים בה פוגעים בה ואני אוהב אותה כאחות תמיד רציתי שתהיה לי אחות רציתי שאולי….תאמצו אותה." אמרתי להם הייתי תמיד גאוותן אף פעם לא הייתי מבקש דברים עבדתי קשה והשגתי בכוחות עצמי ואבי קנה לי בלי שביקשתי.
"עדי בני אתה בטוח שזה אתה? אתה מבקש ממני פעם ראשונה משהו," אבי אמר בשוק.
"מי היא שלח לי את התמונה שלה," אמא (שרית) ביקשה ממני.
"אשלח לכם, אתם תעזרו לה?" שאלתי.
"בסדר בני גם ככה יש לי ישיבה בלונדון התכוונתי לבקר אותך בינתיים שתתאכסן בבית הספר אני אדבר עם המנהל, בת כמה הילדה?" הוא שאל בהתלהבות שלא ציפיתי מאבי.
"שמה ג'ולייט איינירסון היא בת ארבע עשרה היא ברחה מבית היתומים." אמרתי לו.
"בסדר נגייר אותה ונציל אותה שבוע הבא אחרי הנשף שלכם אהיה כאן." הוא אמר לי בחיוך.
"עדי מה הכדור הזה שהזריקו לך שם," אמא צחקקה.
"כדור שקוראים לו אהבה לצערי מסריחה," אמרתי לה. "ובנוסף הפרינססה הקטנה שמצאתי." אמרתי בחיוך רחב.
"ומי האהובה?" היא שאלה סקרנית.
"אמא אין לי כוח לדבר אליה היא שברה לי את הלב אני התאכזבתי שוב." אמרתי לה ברצינות.
"מסכן שלי אני חייבת לראות אותך חיים שלי אני אבוא עם אבא אליך ואראה את יפיפיות שלנו." היא אמרה במתיקות.
"התגעגעתי אלייך," אמרתי לה.
"גם אני התגעגעתי בני החתיך." היא אמרה ברכות שכל כך אהבתי בילדותי ממנה.
"נתראה אמא," אמרתי.
"תצלם לי אותה אל תשכח." אמרה וניתקה.
חייכתי מרוצה מעצמי סוף סוף יש לי משפחה חום משרית שהיא אמא החורגת שלי שאני אוהב בכל ליבי אף פעם לא אשכח גם את אמי האמיתית אני אוהב את שניהן. ניגשתי אליה עם חיוך היא ישבה אוכלת ביסים קטנים.
"פרינססה שלי יש לי חדשות טובות בשבילך," אמרתי לה בחיוך מלא שמחה.
"מה הן עדידוש." היא אמרה ברכות.
"את לעולם לא תפרדי ממני את תחיי איתי בישראל אבא שלי ואמא שלי החליטו לקבל בת יפיפייה כמוך." אמרתי לה בקול שקט מחבק אותה היא חיבקה אותי דמעות של אושר על פניה ניגבתי לה אותן.
"אני מודה לך תודה לך אני אוהבת אותך אחי," היא חיבקה אותי חזק.
"גם אני אוהב אותך אבא שלי שבוע הבא יתחיל בתהליך בינתיים מתוקה שלי את תהיי איתי בבית הספר אבא שלנו דיבר עם המנהל." אמרתי בחיוך.
"אני אוהבת אותך אחי האהוב מתוק טוב לב כמוך לעולם לא פגשתי." היא היתה בזרועתיי. "אתה לא אכלת תוכל," אמרה לי בדאגה לשלומי חייכתי אליה והתחלתי לאכול.
"מלצר תביא לנו עוד מנה של שוורמה בלי חריף," אמרתי לו.
"בסדר," הוא אמר היא הופתעה.
"תוכלי עוד את חייבת לאכול עוד קצת." אמרתי לה והתחלתי לאכול את המנה שלי אכלתי לי מסיים ושתיתי קולה בזמן שהיא קיבלה את הזמנה ואכלה עיניה נוצצות מאושרות משמחה ממה שמעה. אכלנו שילמתי ויצאנו ביחד לפארק.
"רוצה להצטלם איתי ג'ולייט?" אמרתי בחיוך היא חיבקה אותי.
"בסדר," אמרה חיבקתי אותה היא חייכה איתי.
"יפה שלי," אמרתי בחיוך צלמתי אותה שוב מצלם אותה מכל זווית והיא צחקקה.
"עדי תפסיק," היא אמרה מצחקקת.
"מה אני אעשה יש לי אחות יפה," אמרתי לה בחיוך גאה. "בואי נטייל," אמרתי לה בחיוך מטייל איתה בכל מקום בעיר. אחרי טיול וקניתי לה בגדים והכל וטלפון אייפון התקשרתי לאבא שיפתח לה קו בישראל אחר כך. חזרנו לבית הספר ביחד ידיה שלובה בידי כשנכנסנו המנהל הביט בי ובילדה שלידי.
"שלום לך עדי אטיאס דיברתי עם אביך מדוע אתה מחוץ ללימודים היית היום?" שאל כשרשם את שמה ברשימה והכניס אותה לאקדמיה.
"הייתי צריך לנשום אוויר מהלחצים של המבחנים," אמרתי לו.
"בסדר, זה לא משנה אביך אישר לי זאת. זו אחותך שאביך דיבר אליה?" שאל אותי.
"כן," אמרתי לו.
"אני גאה בך שיש לך לב טוב כזה העלמה ג'ולייט תישן בחדר עם הבנות החדשות מכיתתך חדר גדול למה לא אתה מודע לכך שזה לא לפי גיל אצלנו, אני מקווה שתהיי תלמידה טובה אני אדבר עם המורים הם ילמדו אותך הכל ישבו איתך אביך אמר שתלמדי ביחד עם אחיך כאן." אמר בחיוך המנהל.
"אשתדל אדוני להשקיע וחוץ מזה עדי יעזור לי," היא אמרה בחיוך מלאכי.
"כן כולנו נעזור לך." אמר לה בחיוך.
"עדי תלווה אותה לחדר של גל תימור ושאר הבנות." אמר בנימוס.
"כן," אמרתי בחיוך עלינו לחדר של לירז והבנות דפקתי בדלת וגל פתחה לי.
"מה אתה צריך אטיאס?" שאלה אותי כמו תמיד תוקפת אותי.
"המנהל אמר לי להביא לכאן את האחות שלי ג'ולייט היא תהיה השותפה החדשה לחדר שלכן." אמרתי לה היא הופתע כשהצגתי בפניה נערה.
"ואו איזו מלאכית נעים להכיר גל," אמרה בעברית לה.
"היא לא יודעת עברית עדיין היא יודעת אנגלית." אמרתי לה.
"היא מאומצת חמודה רק אל תקלקל אותה," אמרה לי.
"גם את," אמרתי לה מחייך חיוך שובב.
"אטיאס אל תדליק אותי," גל אמרה לי צחקקתי באנגלית. יצאנו אני ואחות המושלמת שלי לארוחה.
"מי זאת היתה?" היא שאלה אותי.
"אל תתייחסי אליה ידידה שאוהבת לריב איתי," אמרתי מצחקק.

———-לירז————
ישבתי בחדר אוכל היה שקט מאז אתמול לא ראיתי אותו היום היה שקט בלעדיו שמחתי מאוד שהוא לא היה אבל מצד אחד דאגתי לו הנוכחות שלו היתה חסרה לי הצחוק שלו האופי המעצבן שלו. אז הרמתי את מבטי ראיתי אותו אם בלונדינית אחת עיניה כחולות אפורות יפיפייה הוא חיבק אותה זה צבט בליבי לא ידעתי למה… מי היא ולמה זה מדאיג אותי?