כבשתי אותך!! פרק 23: השטן מן הגיהינום

——עדי———–
"מה את עושה פה אמרתי לך לשמור ממני מרחק את לא שווה כלום לוזרית," אמרתי לה בקול קר.
"אטיאס אני לא יכולה בלעדיך אני חושבת רק עליך—-" הסתובבתי לדלת ויצאתי מהחדר היא רצה אחרי כמו כלבה הלכתי החוצה טפסתי על החומה ויצאתי מהתיכון המזדיין הזה הכלבה הזו לא ידעה לטפס הלכתי עוזב את המקום המזויין הזה. שוטטתי ברחובות לא מעניין אותי כלום ישבתי באחד הפארקים נכנסתי לאחד הקיוסקים וקניתי לעצמי בקבוק מנסטר הייתי עצבני מאוד. שתיתי לי יושב בחוץ וחבורה עברה מולי מביטים בי ואיתם עוד כמה זונות ישבתי חמום אכושרמוטה מוכן לרצוח כל אחד הדבעים התיישבו לידי וכמה מהזונות שלהם נצמדו אליי.
"חדש כאן לא ראינו אותך פה," אמר ראש החבורה.
"כן וסטוציונר בדם אני מהתיכון המזדיין הזה רוקפורד אני כל יום דופק מישהי חדשה במקום המזדיין הזה." אמרתי לו בחיוך הפראי שלי.
"ברוך הבא למועדון אחי," הוא אמר לי. "סרייג'ו," אמר את שמו מושיט יד ללחוץ.
"עדי החברים ומכנים אותי אטיאס," אמרתי לו הוא הביט בי.
"סבבה אותי מכנים מאנסטר," הוא אמר בחיוך.
"וואלה גבר ורג'אל שיחקת אותה," אמרתי לו הוא הביט בחיוך.
"תכיר אנג'לה וורוניקה הן מחוץ לתחום היפות האלה," הן היו לבושות בשמלות לבנות יפות. אנג'לה הייתה בלונדינית בהירה שיערה היה לבן כשלג ועיניה היו ירוקות. הבטתי בסרייג'ו שיערו היה פרועה הוא היה בלונדיני שלג כמוה עיניו ירוקות.
"וואלה אחותך," אמרתי הוא חייך.
"כן אחי היא שמורה," אמר בחיוך.
"יופי שמור אליה אל תתן לכל מיני בני זונות לגעת בה." אמרתי לו הוא חייך למשמע דבריי.
"אתה נשמע כמו אחד בעל ניסיון," ורוניקה אמרה שיערה שחור ועיניה ירוקות.
"אני גם שומר על מישהי שהיא אחות שלי בלב אבל דם מדמי, אני אוהב אותה וכל בן זונה שייגע לא יחייה יום." אמרתי מסביר חושב על תימור על הילדה היחידה שאני מכבד מהחיים.
"יפיפייה בטח," סרייג'ו אמר הדלקתי את האייפון והראיתי את התמונה הראשית הם הביטו ביופייה.
"יפיפייה נדירה שמור אליה," סרייג'ו אמר.
"אטיאס אתה חוזר לחרא הזה?" הוא שאל אותי זרקתי את הפחית וקמתי.
"לצערי יש עניין לפתור עם אחת הזונות," אמרתי לו.
"חכה!" סרייג'ו. "תן לי את המספר שלך נשמור על קשר." נתתי לו את המספר הוא התקשר אליי. "זה המספר שלי נשמור על קשר אחי," אמר ונתן לי חייכתי והלכתי רושם את השם שלו באנשי קשר והולך. ישבתי בחצר הזריחה עלתה רציתי לראות את המלאכית שלי נרדמתי על הספסל עייף לא עליתי לחדר לא יודע למה לצפות.
*****פקחתי את עיניי במיטה זוגית ולידי בחורה בחושך ובחוץ נראה כסערה הבטתי בה היא היתה יפיפייה גוון עורה העדין והחיוור עיניה ישנות בשלווה בזרועותיי חיבקתי אותה מלטף את פניה העדינות. קירבתי את פניה לראות אותן וראיתי את לירז ישנה איתי לצידי עיניה עדינות נישקתי את שפתייה הרכות לוחש את שמה. "לירז…" אמרתי ברוך היא פקחה את עיניה על פניה חיוך מתוק.
"עדי בוקר טוב מתוק שלי," היא אמרה לי הופתעתי היא אף פעם לא התייחסה אליי ככה.
"מה השעה?" היא שאלה השעה היתה שש על השעון.
"שש מתוקה," אמרתי מנשק אותה מנצל כל רגע לפני שתשתנה לי.
"אה, בוא נישן אהוב שלי עוד שעה לקום צריך להעיר את שלו וזוהר ואת רחלי ואת רזי," היא אמרה לי עייפה היא חיבקה אותי בחוזקה שמעתי בכי בחדר השני. לירז קמה שיערה היפה בלט היא לבשה חולצה גדולה שנראתה כשמלה על גופה חיבקתי אותה מנשק את שפתיה.
"עדי זוהר צריכה אותנו." היא נשקה ברכות הייתי עם בוקסר בלי חולצה קמתי הולך אחריה בבית הקטן במסדרון נכנסנו לחדר ילדים ושם שני בנים ושני בנות יפיפיות. לירז חיבקה את הילדה ברכות לבשתי על עצמי מכנס.
"שש…זוהר מתוקה שלי תירגעי הכל בסדר זה רק חלום," היא לחשה מנשקת אותה הילדה דמתה לה ממש חיוורת עיניה כהות רק שהם אפורות לא כמו של לירז שיערה יפה כמו של לירז יפיפייה התקרבתי אל הילדה מרים אותה בזרועותיי.
"אבא…." היא אמרה מביטה בי בעיניה דמעות נוצצות מתי הספקתי בכלל להתחתן איתה והיא ילדה לי ילדים כל כך יפים?
"תרגעי זוהר אני כאן אני אוהב אותך מתוקה שלי," לקחתי אותה יוצא מהחדר לירז התקרבה לבנים ולבת הקטנה ונשקה על מצחם. נכנסתי לחדר השכבתי את הילדה באמצע מתחת לשמיכה החמה נישקתי אותה בלחי והדלקתי אור קטן של מנורה. "תרגעי זוהר אבא שומר עלייך," לחשתי לה מנשק אותה היא נצמדה אליי בחוזקה.
"אבא אני אוהבת אותך," היא נישקה אותי בלחי ליטפתי את שיערה לירז נכנסה תחת השמיכה מחבקת את זוהר.
"ילדה שלי אהובה קטנה סמל לזוהר החיים אני אוהבת אותך אל תבכי לי אף פעם מתוקה," היא לחשה לה מחבקת אותה מרגיעה אותה. הילדה עצמה את עיניה עיניי היו על לירז לא חשבתי אף פעם שהיא תהיה רכה ומתוקה כלפיי ילדים. חיבקתי את הילדה וגם היא עיניה נעצמו ועיניי נצעמו******* התעוררתי מרגיש מנערים אותי ראיתי את לירז עומדת חיבקתי אותה היא הופתעה וצחקקה.
"מה קרה לך אטיאס איבדת כמה ברגים," היא שאלה התעלמתי מחבק אותה מלטף אותה.
"תסתמי מפגרת ואל תהרסי לי אני חייב את הגוף היפה שלך," אמרתי היא התרחקה ממני.
"אני לא נותנת לאומלסים לגעת בי," היא אמרה בחיוך מתגרה מביטה בי.
"אומלס? אני הגבר הכי חתיך בכל תיכון בחורות מתות שאהיה איתם," אמרתי לה היא גיחכה.
"אתה בטח שיכור אטיאס לך לישון," היא אמרה לי עוזבת.
חייכתי לעצמי נכנס לחדרי היא תהיה שלי הבחורה הזו והיא תהיה האחת והיחידה בליבי בנפשי היא תהיה אשת חיי ואם ילדי.

——–לוסיאנה—–
עמדתי באתי לקרוא ללירז ראיתי את אטיאס מחבק אותה בחוזקה והיא מתרחקת ממנו שם היא כל כך הולכת לשלם על כך. הוא שלי ולה אין זכות עליו היא עוד תשלם על כך, מה הוא מוצא בה כולה גוף ופרא אדם. הוא יהיה שלי ולא שלה אין לה סיכוי נגדי היא כל כך טיפשה מפגרת חושבת שהגוף זה הדבר החשוב. ואי איזה חתיך הוא, כנראה הוא המתנה מהאל שלי החתיך הזה הפנים האלה הגוף המדהים הזה שלו.
הלכתי לכיוון החדר מסדרת את עצמי לבשתי שורט קצר מאוד וחולצת בטן לבנה והתאפרתי עשיתי עיפרון מסקרה וליינר מדגישה את עיני ושמתי אודם אדום נועז כמה שיותר שהוא יסתכל אליי.
לירז יצאה לבושה בשמלה חורפית כחולה כולם הביטו בה היא הדגישה את עיניה שפתיה היו בצבע ורוד סגול עדין. הבטתי בה בחיוך מזוייף היא ניגשה לניקול מחבקת אותה ואומרת לה בוקר טוב.
"בוקר טוב לוס אור השמש שלנו," היא אמרה בחיוך מתוק.
"לוסי עדיף שתחליפי בגדים האלה," גל אמרה לי בחיוך. "מסוכן בחוץ." אמרה לי הבטתי באי רצון.
"הכל יהיה בסדר בואו נצא." אמרתי בחיוך מזוייף ויצאנו כולם.

———לירז———
לבשתי מעיל לבן מעל שמלתי ואני והבנות יצאנו למסע שלנו הבוקר התקשרתי אל נלי היא סגרה לנו אליה תור. ועכשיו המסע האמיתי מתחיל נשף וליום יום, גל ותימור התיישבו מדברות בינהן ובין עצמם התיישבתי ליד ניקול.
"איפה ננסה קודם?" שאלתי אותה.
"חנות מעצבים אליזבת ילירוז, היא אחת המעצבות הגדולות בלונדון היא מעצבת רק לדוגמניות אימי החורגת חברה שלה היא תעצב לנו משהו מדהים נלך אליה." היא אמרה לי בחיוך.
"מתאים לי ככה לא יהיו בעיות," אמרתי לה בחיוך.
כשהגענו ירדנו בחנות המעצבים, אישה בשנות הארבעים שיערה בלונדיני ועיניה כחולות רזה וגבוה קיבלה אותנו היא הביטה בניקול ובנו.
"דודה אליזבת מה שלומך?" ניקול שאלה מחבקת אותה.
"מצויין אני רואה שהפכת ליפיפייה ואלו בטח החברות שדיברת אליהן," היא בכנה אותנו.
"הו איזה יפיפיות יש פה," עיניה נעצרו עלי היא ניגשה אליי. "איך שמך ליידי צעירה?" היא שאלה אותי בחיוך.
"לירז יזראילוב," אמרתי היא הביטה בי בחיוך, "את עסקת פעם בדוגמנות?" היא שאלה אותי נדתי לשלילה. "יש לך את הגוף המתאים לשמלה החדשה שעצבתי בגלל שיש לך גוף המתאים אני אתן לך אותה במתנה בתנאי שתדגמני אצלי," היא אמרה לי בחיוך.
"היא מסכימה דודה," ניקול ענתה במקומי.
"כן אני מוכנה לדגמן," אמרתי לה בחיוך.
"טוב את השמלה שלך תקבלי עוד מעט," אמרה וניגשה ללוסיאנה. "נתחיל ממך גברת צעירה," אמרה בחיוך אליה לוסיאנה חייכה אליה.
"כן גברתי," אמרה לה בחיוך.
"בבקשה אל תקראי לגברת זה גורם לי להרגיש זקנה תקראי אליזבת, איך שמך?" היא שאלה אותה.
"לוסיאנה," היא ענתה בחיוך.
"אוקיי לוסיאנה לך לפי גוון שיערך הייתי בוחרת לך בשחור מיני מקדימה עד הברך ומאחורה ארוך בכדי לכסות את המקומות בגופך שיש בהן חיסרון." היא אמרה לה בכזאת ישירות לא משחקת ארבה. היא ניגשה לחדר גדול מלא שמלות והוציא שמלה שחורה מהממת היא היתה בנויה כך אבנים סטרפלאס ובד שחור קלאסי מעוצב בפורמה מהממת מאחורה ארך מקדימה מכסה את אבנים עד הברך לוסיאנה לבשה אותה היא ישבה אליה כאילו תפרו אותה במיוחד בשבילה.
"איך?" לוסיאנה שאלה אותנו.
"מ-ה-מ-מ-ת!" אמרתי לה בחיוך רחב.
"החברה שלך צודקת כאילו תפארתי אותה במיוחד בשבילך בואי התקרבי למראה והסתכלי על עצמך איזו יפיפייה את." אליזבת אמרה לה בחיוך לוסיאנה הסתובבה מביטה בעצמה בחיוך רחב.
"מדהים," היא אמרה בחיוך רחב נהנית.
"אני שמחה שאת מרוצה," אליזבת אמרה בחיוך. "טוב נעבור לפרינססה היפה הזו," היא נעמדה מול תימור בחיוך רחב עיניה הכחולות מביטות בתימי. "אני רואה עוד יפיפייה שמתאימה לדגמן את השמלות שלי," אמרה בחיוך.
"תודה אליזבת," אמרה תימי בחיוך.
"איך שמך?" היא שאלה אותה בחיוך.
"תימור רמים," היא אמרה לה בחיוך.
"טוב תימור ליפיפייה כמוך מגיעה משהו בהיר כמוך ממ.. אני חושבת שאת תצטרכי למדוד," היא נגשה לארון והוציאה שמלה לבנה עם אבנים יפות עם כתפיה אחת מבד תחרה היתה השמלה וחתך ברגל עדין משהו מדהים תימור נגשה למדוד כשהיא יצאה כולם עמדו פעורי פה. היא היתה יפיפייה.
"מה אתן חושבות?" היא שאלה אותנו בחיוך.
"מדהימה!!" כולן אמרנו בקול אחד מחייכות היא נגשה למראה וראתה שהיא יושבת בול אליה.
"מדהימה בהחלט רק בואי נבחר לך תכשיטים שיתאימו לך," אליזבת אמרה נגשת איתה לדלפק היא הוציא קופסה יפה אדומה בתוכה שרשרת מדהימה מזהב לבן בצורת פרחי כריסטל משהו מדהים בלבן וטבעת מזהב לבן וזהב זהוב ואליה אבנים יפות ועגלים יפים מזהב לבן מדהים.
"תודה לך אליזבת," היא אמרה לה בחיוך.
"את מדהימה תבואי בשלישי את חייבת לדגמן פה יש לך עתיד בזה." היא אמרה בחיוך קורצת לה.
"בשמחה הינה המספר שלי תודיעי לי מתי להיות בשלישי," היא אמרה בחיוך.
"בסדר, בואו נעבור ליפיפייה הבאה." היא אמרה בחיוך נעצרת מול נטלי.
"את מאוד עדינה ביופיך לכן נצטרך לבחור לך משהו מדהים שיאיר אותך." אליזבת אמרה ועמדה מולה. ואחר כך נגשה לחדר ארון והוציאה שמלה. "זאת השמלה שתתאים לך אם זאת תראי מדהימה," היא הושיטה לה בחיוך. היא לבשה שמלה זהובה עם אבנים מיני שהדיגשה את גופה החטוב.
"מדהים!!!!!" היא אמרה בחיוך.
"מהממת!!" אמרנו מחבקות אותה.
"מושלמת, אבל חסר משהו עיקרי עבורך ידגיש אותך עוד יותר." אליזבת אמרה מוציאה עוד קופסה בצבע כחול. ופתחה אותה מראה לה את תכשיטים, ושם שרשרת זהובה עם פרחים עבה ויפה משהו מדהים עם עגילים ועגילים זהובים עם אבנים ירוקים מדהים עד כמה זה התאים לשמלה. וטבעת יהלום יפה.
תגשי אליי יפיפייה את עם העיניים הבהירות." גל נגשה היא הביטה בה. "איך שמך?" היא שאלה אותה.
"גל רבייב," אמרה לה היא בחנה אותה ונגשה.
"יש לך עיניים מדהימות ויש לי שמלה מדהימה עבורך," היא הלכה מוציאה שמלה ירוקה ולמעלה אבנים היא היתה סטרפלסט קצרה וארוכה מאחור מעט. "תנסי את זה אני מבטיחה לך יפיפייה תצאי." היא אמרה בחיוך גל לבשה.
"ואו מדהימה ממך לא קיימת," אמרתי בחיוך מביטה בה.
"את צודקת היא מושלמת," אליזבת אמרה. "אבל היא תצטרך משהו נוסף," היא אמרה לה בחיוך. היא נתנה לה שרשרת ועגילים ירוקים מדהימים שרשרת גדולה מאוד וטבעת עם אבן ירוקה.
"תודה לך," היא אמרה בחיוך.
"טוב נותרת את ניקול וחברתך לירז," היא אמרה לנו בחיוך והיא תקרבה לניקול מסתכלת אליה ובוחנת אותה ובסוף חייכה.
"יש לי עבורך משהו מדהים!" היא אמרה מוציאה שמלה זהובה עם אבנים של מחוך משהו יפה ומיני קצר. והושיטה לה ללבוש ישר תכשיטים ושם שרשרת זהב וטעבעת ועגילים בצבע זהב. ואז היא חייכה אליי ניגשת אל הארון שהיה חדר בזמן הזה כל המבטים של כולם על מה היא נותנת לי עכשיו מצפים.

——לוסיאנה———-
ראיתי אותה עומדת ומצפה לשמלתה לירז, ואליזבת הזו היא בחרה לתת לכל הבנות מזהב וטענה ישירות שאני לא מספיק יפה. ראיתי את עיניה היא דיברה על יופייה של לירז שאין בו אפילו יופי פנימי. "לירז בואי לפה," לירז צעדה חושבת את עצמה לדוגמנית בצעדים גמישים שלה. ונכנסה לחדר הארון ואחרי כמה דקות יצאה בשמלה אדומה אש מצופה אבנים בסרפלס מהמם היא ישבה על גופה בדיוק כאילו תפרו אותה עבורה. ואז נתנה לה שרשרת גדולה ויפה עם ארבה אבנים מזהב לבן ועגילים וטבעת לבנים. היא השקיעה בה כאילו היא מלכת העולם. שנאתי את הרגע הזה היא הביטה בחיוך ובאותו רגע רציתי לשרוף את החנות ולחסל את לירז היא נראתה מרוצה מיופייה וזה שיגע אותי עוד יותר וחירפן אותי.
"איך אני נראית?" היא שאלה בחיוך הזה שלה מלאכי אם היתה באמת מלאך. כולן חייכו אליה נתנו לה מחמאות עד כמה שהיא יפה למרות שהיא לא משהו מיוחד בליבה.
"לוסיאנה מה דעתך?" שאלה אותי אליזבת שנאתי אותה כל כך ואת לירז הזו עכשיו מאוד שנאתי.
"היא מדהימה," חייכתי חיוך מזוייף הכלבה הזו תיקח לי את אטיאס אני חייבת לחשוב על משהו. היא צעדה והחליפה את בגדיה משאירה לאליזבת את המספר שלה היא התלבשה ושילמה על תכשיטים ויצאה והיא יצאה מזה בזול אחר כך קנינו בגדי יום וסומק איפורים היום עבר מהר ונסענו בחזרה לתיכון.
אטיאס נעלם הלכתי לחדר שלו ושם ראיתי…….