כבשתי אותך!!!! פרק 2: הורים, פראית, חולים חלק ב’

——–עדי——–
הבטתי בהלם לרגע, ואז נזכרתי שאני צריך להציל אותה קפצתי למים. הצוק היה גבוה מאוד חיפשתי אותה בתוך המים, אבל היא נעלמה מעיניי ליבי פעם כמו של מטורף, אבל הנערה הזו כאילו לא היתה שם לעולם. ידעתי שהיא זהו…. מתה אז ידעתי שאם אשאר כאן זה רק יפליל אותי חזרתי לחוף עליתי לאוטו שלי ונסעתי משם במהירות גבוה.

——–לירז———-
כששמעתי רכב עוזב עליתי למעלה מחזירה את נשמתי, הייתי מתחת למים כמחמש דקות מטורפות. הוא היה בשבילי טרף קל יחסית צחקקתי, אני יודעת שזה מטורף היה אבל כזו אני מטורפת. חזרתי לחוף החלפתי בגדים שתמיד שמרתי ברכב ליתר ביטחון אם הלך לים. מה אני הגיד על עצמי אני אחת שאוהבת אקסטרים, אוהבת להסתכן, ולהפחיד לוזרים שחושבים שאני עוד אחת לסגור איתה את הלילה. התלבשתי נכנסת לאוטו ונסעתי לי מטיילת כל היום. ראיתי שמתקשרים אליי לא עניתי טיילתי בכל מקום, טיילתי לי עד שלוש בלילה ואז נשארתי לישון בחוף של תל אביב באוטו. הייתי כל הלילה שם ידעתי שאני משגעת את ההורים שלי, אבל מגיעה להם אף אחד לא ישלח אותי ללונדון המשעממת הזו. ראיתי טלפון מנטלי לא עניתי ידעתי שההורים שלה לקחו ממנה את הטלפון. ולכן לא עניתי ביום לאחר מכן המשכתי לטייל לי, ואז חזרתי בחזרה הביתה בשתיים בלילה. אבא שלי ואמא שלי ישבו בסלון הם הביטו בי בכעס, לא התייחסתי אליהם ועליתי לחדר.
"לאן את חושבת שאת הולכת?" אבא שלי שאל אותי."את יותר ויותר מאכזבת אותי לירז אין לך בושה בכלל, את בורחת מהבית ליומיים לא עונה לטלפונים, ה' יודע איפה את היית את מרותקת." הוא אמר בזעם.
"לא ממש מזיז לי גם ככה אתה שולח אותי לחור המזויין הזה," הוא הביט בי בזעם כשאמרתי לו זאת בחיוך קר.
"איך את מדברת אליי את איבדת את הכבוד שלך, אין בך כלום כבר שמרי על הפה המלוכלך שלך!" גיחכתי מתעלמת.
"אתה יודע מה זה לא ממש מזיז לי, כי אני לא מתכוונת להקשיב לך נכנס לאוזן אחד יוצא מהשנייה." אמרתי נתתי לו את המפתחות, ואת הטלפון, והמחשב הנייד, וסימנתי לו לצאת הוא יצא מחדרי בזעם ונעל את הדלת. גיחכתי כאילו שדלת תעצור אותי לצאת מכאן, גם כן.

——-נפתלי———
ינעל דינק אבא שלי החליט לסלק אותי מהבית ללונדון להרחיק אותי מאטיאס, ולהרחיק אותי אפילו מחיים שלי בטח מסכנה סובלת בגללי. ריתק אותי החבר'ה פצע קוקו לא יודעים כלום. אבא שלי כמו תמיד מזלזל בי חושב שאני טיפש, אבל כמה חבל שהוא ככה חושב. חיטטתי תחת המיזרון מתחת למיטה, הוצאתי משם טלפון שאני משתמש להזמין בחורות התקשרתי קודם כל לחתלתולונת שלי, היא לא רצתה לשמוע אותי מאז המסיבה.
"הלו חיים שלי מה שלומך?" שאלתי אותה.
"שלומי טוב נפתלי אתה ואני גמרנו אל תתקשר אליי יותר אידיוט!" היא אמרה צחקקתי.
"מי צריך אותך סמרטוט," אמרתי מנתק לה. התקשרתי לרטמיר ישר ידעתי שהוא זמין צריך להיות.
"הלו אחי……" הוא לחש בשקט.
"מה קורה?" שאלתי אותו.
"מרותק אחרי המסיבה שלנו שולחים אותי לתיכון בלונדון, ההורים חזרו בדיוק באותו יום כועסים." הוא אמר.
"גם אצלי אותו דבר," אמרתי לו בלחש.
"לאן אותך שולחים?" הוא שאל.
"רוקפורד," עניתי.
"גם אותי לפחות נהיה ביחד ששש… טוב אני חייב לנתק נדבר בשבוע הבא." הוא אמר מנתק לפחות לא יהיה לבד. הו אבא כמה אתה עיוור אתה עושה טעות של החיים שלך, חשבתי לעצמי צוחק. התקשרתי ליואל הוא ענה לי גם.
"הלו קוקו מה קורה אחי?" שאלתי בשקט אותו.
"ריתקו אותי הכושרמוטה נעול בבית אני אמא שלי אמרה לאבא שלי שהגיעה הזמן לשלוח אותי ללונדון כוסאמק אני תקוע מה איתך?" הוא שאל אותי.
"אותו מצב אצלי ואצל רטמיר דיברתי איתו שולחים אותנו לרוקפורד." אמרתי יואל צחק בתגובה.
"וואלה גם אותי נהיה ביחד, הורים מטומטמים ." הוא אמר לי צחקקתי.
"שמעת משהו מאטיאס?" שאלתי אותו.
"לא הוא כנראה במצב גרוע משלנו הוא לא עונה אחי טוב שיש לי טלפון לבנות." הוא אמר מצחקק.
"וואלה גם אצלי אחי." אמרתי לו צוחק בשקט.
"טוב אני צריך ללכת תתקשר לתימי אני מקווה שהיא לא הסתבכה גם, כי אטיאס גרר אותה איתו מסכנה." הוא אמר לי צוחק.
"כן באמת היא לא קשורה היא בטח חטפה גם כמונו מעניין רק מה?" אמרתי צוחק. ניתקתי מתקשר אל תימור.
"הלו…." היא דיברה בלחש.
"תימור חיים שלי זה אני נפתלי מה מצבך גם את חטפת לימודים בלונדון כמונו?" שאלתי.
"איך ידעת גל חברה שלי מהמסיבה ההיא גם חטפה אותו דבר, דרך אגב אטיאס גם. הוא אצלי בבית החבאתי אותו אצלי בחדר, הוא נכנס דרך החלון אם ההורים שלי היו רואים אותו הם היו מלשינים עליו ואותי רוצחים." היא אמרה מבכיינת לי בטלפון.
"גם אני והחבר'ה באותו מצב יוצא שההורים שלנו יצאו מפגרים," אמרתי צוחק.
"גם אתם לרוקפורד?" היא לחשה.
"כן, איפה אטיאס?" שאלתי אותה.
"ישן יוצא שאני אתה גל ואטיאס והשאר ביחד? בסדר, אני הודיעה לאטיאס אז שיחזור הביתה תודה חיים שלי ביי." היא אמרה מנתקת.
יופי גם היא איתנו,לפחות כולנו ביחד מגניב לפחות זה.

——–תימור———
מאז שנפתלי התקשר אערתי את עדי, מלטפת אותו הוא כזה חמוד מתוק מאמי שלי. אני אוהבת אותו כמו אח שלי למרות שהוא מעצבן לפעמים. "עדי קום חיים שלי יש לי חדשות טובות," אמרתי הוא היה שתוי מאז אתמול לא יודעת למה.
"תימור תני לישון," הוא אמר משכיב אותי לידו ומחבק.
"עדי מאמי קום נפתלי התקשר אנחנו לא היחידים שעוברים לשם גם החבר'ה וגל." אמרתי לו בלחש.
הוא פקח את עיניו בבת אחת מביט בי מחבק אותי.
"את עובדת עליי?" הוא אמר ליטפתי אותו קלות.
"לא מאמי באמת, זה ההורים שלנו יצאו טיפשים שלחו את כולנו לאותו תיכון אתה צריך לחזור הביתה נתראה שבוע הבא בשדה התעופה." אמרתי לו בחיוך הוא חיבק אותי חזק צוחק.
"תימור אחות שלי אני אוהב אותך שום דבר לא אבוד!" הוא כמעט צעק שמתי יד על שפתיו. "תהיה בשקט מאמי אחרת אלך עלינו," חיבקתי אותו גם הוא נישק את הלחי שלי בעדינות.
"טוב מאמי אני אצא בלילה זה מסוכן עכשיו לצאת," הוא לחש לי.

———עדי———
ביומיים האלה הייתי מבואס אחד שולחים אותי ללונדון בלי חברים, ושתיים בחורה מתה לי מול העיניים לא ידעתי איך להתמודד עם הכל. הייתי אצל תימור ידעתי שבה רק אני יכול לבטוח היא סיפרה לי שגם היא תקועה שם, ידעתי שאיתה אני יהיה בסדר אבל כששמעתי שכל החבר'ה. והבחורה הזו גל החברה של תימור. הארסית של תיכון שמגנה על החלשים בתיכון שלה גם באה. חשבתי אולי יש לי סיכוי לסטוץ קטן איתה שם. חייכתי לי הייתי בחדר של תימור כל היום איתה דיברנו תכננו דברים, והיא כמו תמיד הרימה לי את המורל. אבל היפיפייה ההיא שנעלמה מזרועותיי ישבה במוחי עדיין יפיפייה שלי. בלילה יצאתי בשקט דרך החלון של תימור וברחתי לרכב שאשארתי ברחוב אחר ונסעתי הביתה. ידעתי שאבא שלי מצפה לי נכנסתי ואז התחילו הצרחות עליי מצד שרית ואבא זרקתי לעברם מפתחות ועליתי לחדר מתעלם מאיתם.
כך ביליתי שבוע בחדר בראשי מחשבה אחת הנערה……..