כבשתי אותך עונה 2 פרק 13: אויבים חלק ב'

"שנאה רגש שאוכל אותי מבפנים,
שנאה רגש ששורף את ליבי.
שנאה הפכה אותי למשוגע,
שנאה לא נותנת לי מנוחה.
כי אני מרדן בגוף ובנפש.
אני חי נגד הזרם
אני הולך נגד הזרם
אני נלחם בזרם
אני לא כמו כולם
אני לא נורמלי
ולא מתכוון להיות כזה.
כי אני כובש מרדן,
אני כובש ערים.
אני כובש אנשים,
אני כובש נשים.
אני כובש ילדים
אני כובש עולמות
ורק אותך איני מסוגל לכבוש,
אבל אני מבטיח לך אני אכבוש.
כי אני הכובש הנצחי שלך."

——–תימור———
נכנסתי לכיתה עצבנית ראיתי את אותו הבחור מביט בי בחיוך ערמומי, בן זונה. חשבתי לעצמי התיישבתי ליד רטמיר הוא איתי בשיעור צרפתית.
"היי תימי מה יש למה הפרצוף העצבני הזה?" רטמיר שאל אותי בחיוך.
"יואל! הוא קם היום הפוך ומוציא אליי את העצבים שלו." אמרתי בפרצוף חמוץ הוא צחקק.
"אל תכעסי עליו פרינססה הוא סתם עייף." רטמיר אמר בחיוך נותן לי חיבוק קל, ראיתי את האידיוט הזה שי מביט בנו מהצד ישבנו בשורה לפני האחרונה בכיתה וגם הוא ישב מצד ימין ליד החלון כשרגליו על הכיסא והוא מביט בנו. האידיוט חייך חיוך ממזרי החזרתי לרטמיר חיבוק קליל.
הבטתי בעיניו של רטמיר שהיה בהן עצב וכעס תסכול.
"ומה קרה לך?" שאלתי אותו בשקט כשהתנתקנו הוא נאנח מביט בי.
"סתם גל," הוא אמר בקול שקט ומלא זעם.
"מה קרה בינכם שוב?" שאלתי אותו רואה עד כמה זה השפיעה עליו.
"סתם אני פתאום הבנתי שהיא לא מי שחשבתי שהיא אני שונא אתה, היא שברה בי הכל." הוא אמר לי בקול שקט כשהוא ראינו את המורה שלנו מישל נכנסת.
"בוקר טוב לכולם." היא אמרה עם מפתה צרפתי כבד באנגלית.
"בוקר!" כולם ענו לה
"אני רואה שיש לנו תלמיד חדש מי אתה?" היא שאלה מביטה בבחור הזה שי אוחנה.
"אני שי אוחנה המלך בשבילך." הוא ענה לה בחיוך ערמומי כולם התחילו לצחוק.
"אח שלו לך תעשה בנג'י יש פה שליט אחד שליט של כל העולם הזה וזה אני." רטמיר אמר בחיוך ערמומי וכולם צחקקו.
"הוד רממותך רטמיר יוסיפוב!!" כולם אמרו וראיתי את שי הזה מגחך.
"מה עם הפצעים שלך פצע?" הוא אמר לרטמיר ורטמיר נראה ניחוח.
"לא עם הזין שאין לך." רטמיר ענה וכולם התחילו לצחוק.
"שתיים אפס לטובת רטמיר." צעקתי וכולם צחקקו. "רטמיר טוב שציינת שההורים שלו סירסו אותו." אמרתי בחיוך ממזרי כולם צחקו כשאמרתי זאת.
"מישהי עפה על עצמה חשה מעצמה מלכת העולם." הוא אמר בחיוך ממזרי.
"אני לא חשה את עצמי מלכת העולם כי אני באמת מלכת העולם." אמרתי בחיוך מלא ניצחון. "וחוץ מזה מי יכול להגיד אחרת? כי אין יותר יפה ממני ואין יותר חכמה ממני כל אחד יודע זאת." אמרתי בחיוך ניחוח רטמיר חייך אליי מרוצה.
"טוב מספיק שלושתכם אחרת אתם תקבלו ריתוק!" המורה אמרה עצבנית.
"המורה את במקרה במחזור כל שבוע מחדש זה לא בסדר." אמרתי לה והיא הסמיקה וכולם צחקקו.
"כן המורה מה בעלך לא נותן לך כבר שבועיים?" רטמיר אמר וכולם צחקו בכיתה.
"באמת המורה אולי הוא מצא מישהי יותר סקסית ממך? אם הוא לא רוצה אותך אני מוכן להחליף אותו." שי אמר קורץ לה וכולם צחקקו.
"תימור רמים!! רטמיר יוסיפוב!! ושי אוחנה!! צאו מהשיעור שלי מיד וטוסו לחדר של המנהל מיד!!" היא צרחה כמו מטורפת.
"המורה תיזהרי את עוד תתפוצצי מהמחזור." אמרתי לה יוצאת.
"תימור רמים!!" היא צרחה אני ורטמיר קמנו שנינו כשזרועי משולבת בידו שי הזה גם קם כולם צחקו על הערה שלי.
"חבר'ה תהינו מהסבל ודרך אגב הצעה שלי תמיד בתוקף." שי אמר קורץ למורה.
יצאנו אני ורטמיר מתפוצצים מצחוק.
"זה היה גדול שיחקנו אותה." רטמיר אמר לי בחיוך.
"אתה שליט באמת אין עליך אתה אחד למיליון." אמרתי מצחקקת.
"לא מגיעה לשליט כמוני נשיקה?" רטמיר אמר בחיוך מסמן לי על הלחי שלו נישקתי אותו עדיין מצחקקת.
"איזה שליט הוא? הוא דומה למחזור של המורה." שי אמר בחיוך ערמומי מביט בי. "לא מגיעה לי נשיקה אני הייתי חזק יותר." הוא אמר עומד מולי.
"מגיעה לך שהחבר שלי יסרס אותך, הו סליחה שכחתי ההורים שלך כבר מזמן סירסו אותך." אמרתי לו בחיוך ממזרי עוברת על פניו ומכה עם כתפי בכתף שלו בכוונה והולכת עם רטמיר.
"טוב אחותי אני כבר שוקל להציעה לך נישואין." רטמיר אמר צוחק.
"אפ אפ עד לחברה שלי לך תציעה נישואין לגל." יואל בא כשהרסטות היפות מפוזרות בפראות ועל גופו חולצה מכופתרת שבית ספר מדגישה את חזהו ומכנס ג'ינס קרעים על גופו.
"יואל!!" רצתי עליו הוא תפס אותי מרים אותי בזרועותיו ומנשק את שפתיי.
"מה קורה גבר גם אותך המורה הוציעה מהשיעור?" רטמיר שאל אותו צוחק.
"כן, אחרי שאמרתי למורה שלי שאין לה סיכוי איתי אפילו ללילה אחד." הוא אמר בחיוך צחקקנו.
"אתה חולה!" אמרתי מחבקת אותו.
"אני יודע אני חולה עלייך בייב." הוא אמר בחיוך גדול.
"נלך למחששה?" רטמיר אמר בחיוך.
"יאללה זורם." קוקו אמר בחיוך והלכנו לנו.

——–שי———–
הילדה הזו משגעת אותי הכושרמוטה אני הולך להשיג אותה בכל מצב. היא תהיה שלי סאמק הבני זונות האלה חושבים שיכולים אלינו אנחנו הולכים פה לנצח.
"מה קורה אחי?" שמעתי את קולו של גולן.
"סבבה טסתי על היום הראשון אני רואה שאני לא היחיד." אמרתי לו קורץ.
"אני פיצצתי את כיתת הכימיה עם המבחנות." הוא אמר צוחק צחקקתי גם אני.
"וואלה המורה בטח קיבלה אנטנה אה?" שאלתי אותו צוחק הוא צחקק קרועה מצחוק.
"כן יא בן זונה עלית אליי." הוא אמר לי צחקקתי נקרעה רק מלחשוב על זה.
"יאללה נלך לתפוס פצצות לעכשיו." אמרתי לה בחיוך ויצאנו החוצה צוחקים.

———מור———
לא היה לי כוח בשיט למורים האלה היום, הברזתי מהשיעור הראשון ישבתי לי בספסל בחוץ מעשן לי חשבתי על אתמול. על מה שקרה לי אני משתגע לעזאזל עם הכל עישנתי מרגיעה את עצמי. לא יכולתי להפסיק לחשוב איך אני נוקם בה היא מעצבנת אותי ברמה שאני כבר מתחרפן. שמעתי רשרוש של עלים ראיתי אותה שוכבת לה על עלי השלכת שיערה השתני היה כל כך יפה וחלק, והיה מפוזר בחן על העלים האדומים צהובים כתומים זהובים. קמתי הולך לכיוונה בלי להשים לב עיניה חומות ירוקות בצע דבש היו עצומות שמעתי את נשימותיה האיטיות. התקרבתי אל פניה החיוורות אל שפתיה הרכות שהיו עדינות כאילו צוירו הן היו בשילוב עבות ודקיקות. התקרבתי אליהן נישקתי את שפתיה הרכות שהיו חמימות, נישקתי אותה דקות ארוכות. וחייכתי לעצמי אני הולך לנקום בך בצורה הכי כואבת שאפשר את תטעמי את טעם הנקמה. חשבתי לעצמי כשאני מלטף את פניה נישקתי שוב את שפתיה באגרסיביות קצת והלכתי משאיר לה טעם של עוד.

———נטלי———
ישבתי בשיעור גופי בכיתה ומוחי במקום אחר, לא ידעתי מה להרגיש הייתי מבולבלת מלאת זעם מאתמול הזיכרון התקיף אותי.

~~~פלשבק~~~
“את שלי.” הוא אמר לי הבטתי בו מופתעת מזעם עיני בערו מזעם וגיחוך יצא מפי.
"אני בחיים לא הייתי שלך ובחיים לא אהיה שלך, אני מציעה לך לשמור על מרחק ממני אם אתה לא רוצה שהחבר שלי יפוצץ לך את הצורה." אמרתי לו בזעם כשהוא מביט בעיני בחיוך ממזרי והבן זונה פרץ בצחוק.
"את באמת חושבת שאני מפחד מהחבר הקוקסינאל שלך?" הוא שאל אותי צוחק.
"תקשיב לי טוב יא בן זונה אתה אפילו לא מגיעה לציפורן השבורה של החבר שלי ואם אני ארצה אני הגרום לו לשבור אותך." אמרתי עצבנית טילים ראיתי את עיניו בוערות מזעם הוא תפס בכוח את פני עיניו הכחולות כקרח הפכו בשניה לכהות יותר וזעומות יותר.
"בו'נה יא בת זונה את תדברי ככה עם החברים שלך ככה לא איתי, אחרת את תצטערי על היום שבו נולדת אני המרר לך את החיים שאת עוד תתחנני לרחמים ממני." הוא אמר עצבני כשפניו קרובות אל פני הוא מחץ את פני עם ידיו הגדולות בכוח מכאיב לי. לא התאפקתי ובעטתי בו יותר חזק מאשר כמו בפעם הקודמת במועדון הייתי מלאה בזעם מאיך שהוא דיבר אליי הבן זונה.
"לא אתה תקשיב לי טוב יא בן זונה עם עוד הפעם תתקרב אליי אני אקבור אותך חי." אמרתי עצבנית נותנת לו עוד בעיטה והוא תפס אותי מצמיד אותי ביותר אגרסיביות לקיר גבי נחבט.
"לא את תקשיבי אני המרר לך את החיים עכשיו את תתחנני שהפסיק אף אחד לא מתעסק איתי אפילו לא את." הוא אמר שפתיו קרובות אל אוזניי והוא מוחץ אותי. "תזהרי ילדה." הוא אמר נוגע בפניי ברכות גועלית ועזב אותי בהלם.
~~~סוף הפלשבק~~~

למרות ששנאתי לחשוב על זה על העיניים הכחולות כקרח עירערו אותי. שנאתי להרגיש ככה איך אני הולכת לנצח בקרב הזה אני אוהבת את נפתלי אני שונאת את הבחור הזה? מה אני האעשה עם זה איך אני אחסל אותו אני צריכה את לירז דחוף אולי היא תדע מה לעשות. נאנחתי מחכה לצלצול כבר.

——–לירז———
יצאתי להפסקה אחרי השעה הראשונה שלמדנו מתמטיקה שונאת את המקצוע הזה, למרות שמי כמוני טובה בו. צעדתי לי במסדרון עייפה מהשעה המשעממת הזו יצאתי לחצר כשאני חוצה על פני כולם. כל המבטים כרגיל אליי, הלכתי לי לכיוון החצר האחורית העצים היו ערומים חלקם העלים היו זהובים אדומים הלכתי בין העצים מחפשת לעצמי שקט. נכנסתי בין העצים והיתה שם קרחת יער עמדתי מביטה בשמיים האפורים. התיישבתי על הספסל הקבוע שלי תחת אחד העצים הגדולים והיפים פה מביטה בנוף היפה של החורף, תהיתי איך עכשיו בישראל בטח שמיים כחולים בהירים ים שמש חמה שרב כמו שאני אוהבת. ישבתי לי כשאותם מחשבות מתרוצצות בראשי. אותם חלומות מהתרדמת ששקעתי בה חצי שנה שלמה,
דניאל יושב לידי ולא עוזב אותי בלילה עדי ישן לידי עוזב אותי כלל. הרגשתי את תיהום בתוכי גדלה כשנזכרתי בדבריו של דניאל ***“אני מצטער, אהבה שלי לירז שלי פרי גן העדן שלי נערה שלי, האור של חיי פרי האסור שלי אני מצטער על הכל אני מצטער שלא הגנתי עלייך, אני מצטער שאת לא שלי… אני מצטער שאת בחרת בו אבל אם לא נהיה ביחד לעולם אני רוצה שתהיי מאושרת יפה שלי.”*** אותו כאב תקף אותי אותו כאב שראיתי בעיניו דמעות עיניו היו אדומות הרגשתי כאב מוזר בגופי.
***“לירז את חייבת לשרוד גם אם לא תהיי איתי לעולם תשרדי תחיי… בבקשה אל תעזבי אותי את העולם הזה בלעדייך הכל שבור שום דבר לא שווה!” הוא אמר בקול שבור אז הוא חיבק אותי חזק מנשק את לחי שלי ברכות.
“אני אוהב אותך ילדה שלי ישראלית חוצפנית יפה שלי חכמה טובה שלי.” הוא לחש בקול עדין לתוך אוזני. ***
אותם מילים חזרו בראשי ניסיתי להוציא אותו מראשי גם את המחשבות הארורות האלה. עצמתי את עיניי מחשבותיי נדדו למקום אחר חיוך על שפתיי חשבתי על עדי על פניו היפות עיניים חומות דבש כמוהן לא תראו בשום מקום. שפתיו העבות והיפות האלה שהיו סגולות אדומות שהיו כל כך גבריות ויפות השזוף גבוהה גופו החזק שגורם לי רק להרגיש מוגנת תחת זרועותיו הנעימות.
"אני רואה שגם את פה ישראלית?" שמעתי את קול אומר לי פקחתי את עיניי וזה היה קולו של דניאל הוא הביט בי באותו חיוך של הבאד בוי. שיערו הבלונדיני מלוכלך עם גוון מחוספס כהה ארך עיניו הכחולות שחורות תכלת כקרח עם גוון אפור הביטו בי בממזריות.
"מה קרה פיצה גנבו לך את המוצרלה?" שאלתי אותו מסתלבטת עליו בחיוך ממזרי.
"ומה קרה איתך אטיאס שוב זרק אותך?" הוא שאל אותי בחיוך ממזרי.
"אני ואטיאס זה זוג משמיים כפרה אין לך מה לדאוג." אמרתי בחיוך ממזרי. "היה כיף היה נעים אח שלו אבל אני צריכה לזוז." אמרתי קמה כשהתחלתי ללכת הרגשתי ידיים תופסות אותי ומצמידות אותי לעץ עבה. הבטתי בו עיניי קרירות ידיו ליטפו את פניי כאילו זה הדבר הכי טבעי שיש.
"מה אתה רוצה?" שאלתי אותו בשיא האדישות.
"זה לא ברור לך ישראלית?" הוא שאל כשבעיניו זעם טהור.
"את חושבת באמת שאני אוותר לך?" הוא שאל כשהוא קרוב אל פניי. "את שלי הצעצוע שלי כמו שאר הבנות אני השיג אותך תתכונני מתוקה אנחנו עוד נשחק." הוא אמר עוצר את מבטו על שפתיי.
"וולנטה תזיז את התחת שלך ממני ומיד!! אין לך שום סיכוי איתי אני לא הולכת להיות אחת הפוסטמות היזיזות שלך לך חפש לך אחת כמו קטיה ורנטה." אמרתי עצבנית עליו מי הוא חושב שהוא פ'ח בטח שאני יעזוב את עדי מהר שיחלום.
"אני השיג אותך את עוד תתחנני להיות שלי אל תדאגי אנחנו עוד נספיק לשחק." הוא אמר כששפתיו קרובים ללחי שלי והלך לעזאזל אני שונאת אותו. שונאת את החיים הארורים האלה אבל יש דבר אחד שבו אני מאוהבת בעדי אטיאס ואף אחד לא ישבור אותי אני אהיה רק שלו.

———עדי———–
הייתי באולם הספורט הלכתי להתאגרף שם כמו תמיד, נהינה מהאיגרוף שלי התאגרפתי עם השק מחסל אותו כרגיל.
"אני רואה שלא השתנה בקטע הזה עדי." שמעתי את קול אומר לי הסתובבתי מביט במישהי שעמדה מולי לעזאזל.

———לירז———-
ישבתי על הספסל עצבנית עדיין זעם עטף את גופי לעזאזל למה זה קורה לי תמיד. הלכתי בצעדים עצבניים בין העצים נותנת אגרוף לאחד העצים.
"לעזאזל לעזאזל שונאת הכל אמן שיכה אותי ברק עכשיו!" אמרתי עצבנית טילים נותנת אגרוף לאחד העצים.
"את לא משתנה לרגע לירז יזראילוב." שמעתי קול אומר לי הייתי מופתעת מהקול הזה הסתובבתי בחדות מביטה בדמות שמולי מתעלמת מהדם שבידי.
"סאמק." זו המילה היחידה נפלטה משפתיי הבטתי עיניי נצטו בזעם חד יותר.

המשך יבוא….