כבשתי אותך!!! עונה 2 פרק 10: גורלם כל כך מקנא ולא סולח!

"הו אם רק העולם ידע,
נשמה כאהבה טהורה נולדה
שנשים מכירות,
אותן הופכות למאלכים…
ואם אני מלאך? — אז את הסיבה לכך
אם אני חי — זה רק בשבילך
כן … רק בשבילך …
בידייך הופך מלאך לגבר.
הנשמה שלי היא שלך מומסת
החוק הקדוש של החיים — שירים
ארבעה נושאים אותנו כנפיים
לשם איפה שניהיה לנצח ביחד.
ואם את לא בשבילי,
כמו מלאך, אני ההפוך מיד לנופל
ואני אלך לגיהינום, שבו השד הרע
מורה את הדרך לנשמה האומללה.
ושם בייסורי,
האש טעמה את הפירות, חושך וקור,
מפה ארור הלחש…
רק בשבילך … כן … בשבילך
יצור הציל את הנשמה."
(מתוך הסדרה מלאך ושד)

——–לירז——-
אחרי כל הבלגן שעשינו למנהל, אני ונטלי הלכנו ביחד עלינו מעל החומה של בית הספר ויצאנו החוצה מטיילות לנו. שקעתי במחשבות חושבת על החלומות שאני חולמת בחודש האחרון. ונטלי נראת שקועה גם במחשבות שלה. לאף אחת מאיתנו לא הפריעה השתיקה הארוכה הזו עד שהבטתי בפניה וראיתי משהו לא בסדר בה, אני מכירה את נטלי שנים היא אחות בשבילי.
"על מה את חושבת?" שאלתי אותה רואה את הבעת פניה הרצינית.
"על כלום עזבי," היא אמרה תפסתי בידה בחיוך וצבטתי לה את היד קלילות. "איי זה כאב לירז!" היא צעקה אליי עצבנית צחקקתי.
"אז דברי כבר אל תשכחי מי בפנייך אני אחות שלך ואת שלי ספרי מה גורם לפנים שלך להיראות כאלה?" שאלתי אותה בחיוך היא נאנחה והתיישבה על הספסל בפארק.
"לא יודעת יש לי הרגשה רעה ש.." היא היססה לרגע. "שמשהו רע עומד לקרות." היא אמרה בקול שקט ועצוב.
"למה את מתכוונת?" שאלתי אותו בערמת גבה לא ממש מבינה מה קורה.
"לירז יש לי תחושה של מועקה בלב אני מרגישה ש.." היא המשיכה לדבר בהיסוס נושכת את שפתה התחתונה.
"זה קשור לנפתלי?" שאלתי אותה בקול רציני היא הנהנה רק.
"אני יודעת שהוא פה כאן ועכשיו, אבל אני פוחדת לאבד אותו לירז." היא לחשה בקול רציני.
"למה את חושבת שאת תאבדי אותו, הוא מאוהב בך מעל לראש נטלי את סתם דואגת או שיש לך סיבה לכך?" שאלתי אותה כשעל פני הבעה רצינית.
"לירז הרבה בנות שמו עליו עין את לא ראית איך כולן הסתכלו עליו, במיוחד החדשות הן הביטו בו כטרף שהן הולכות לצוד. אני מפחדת שהוא יעזוב אותי וישבור לי את הלב." היא אמרה בקול מלא מועקה אלוהים מסכנה הילדה, מה עובר אליה.
"הוא לא ישבור לך את הלב נטלי, אז מה שהן דלוקות לו על הצורה הוא אוהב רק אותך ולא אף אחת אחרת. אין סיכוי שהוא ייפרד ממך תירגעי את סתם פראנואידית תירגעי תנשמי עמוק, זה נפתלי הוא אוהב אותך זוכרת איך הוא הציעה לך חברות?" שאלתי אותה בחיוך מנסה לעודד אותה היא הביטה בי בחיוך קטן שהפך במהרה לגדול ויפה.
"את צודקת אני זוכרת את זה הוא אוהב אותי, תודה לירז את עזרת לי מאוד." היא אמרה בחיוך מחבקת אותי.
"ואם הוא יעז לפגוע בך אני הוציא לו את הראש מהמקום אל תשכחי אני איתך בכל אחותי." אמרתי לה בחיוך מחבקת אותה קלות היא צחקקה. "אז נלך לעשות סיבוב שופינג ביום הראשון ללימודים?" שאלתי בחיוך.
"מוזמנת על חשבונך," היא אמרה צוחקת.
"חוצפנית לא סגרנו ככה." אמרתי לה עצבנית והיא התחילה לרוץ כשאני אחריה וצחקקנו לנו ככה.
"מה דעתך שנתקשר לחבר'ה ונלך ביחד?" היא שאלה אותי בחיוך.
"ועל הדרך אני אראה את עדידוש ואת את נפתלי." אמרתי בחיוך גדול והיא התחילה לצחקק.
"הופה עדידוש אה?" היא אמרה בערמת גבה צוחקת.
"סתמי שמעתי איך התאהבת בביאליק השיכור." אמרתי צוחקת.
"לירז יזראילוב את ממש אבל ממש מתה!" ואני פרצתי בריצה ותחלתי לברוח ממנה צוחקת.
רצתי בין עצים דורכת על עלי השלכת היפים של ספטמבר וצחוק מתגלגל ממני כשנטלי רודפת אחרי.

——–גל———
ישבתי בספסל באוזניי תחובות אוזניות, הרגשתי את ליבי בוער מכאב. נשרף בתוך להבות הגיהינום שרטמיר הביא אליי. הרגשתי שבורה אחרי הריב של היום בתוך תוכי כלפי חוץ הראיתי שהכל בסדר. הקשבתי לשיר של להקת The Slot 'אנשים בודדים.' שקעתי במילים של השיר ששמעתי באוזניי הבטתי בשמיים יושבת בין עצי השלכת האדומים. הספתי בידי את העלים מביטה בעלים היפים הרגשתי השנה כל כך אבודה. שקעתי במחשבות המילים תיארו מה עובר בליבי. 'היא הולכת צל מטושטש, לא יזהו. אף אחד כאילו זה עולם של חלומות סביבה. מסתכלת על הפרצופים מעין מדפדפת עמודים. מבט בעצב ידידותי. כאילו משקה ולא יכולה לשתכר. וכך זה ממשיך … מאה ימים ברציפות. ביום חדש, כצל בבוקר. מאה שנים ברציפות בא לידי ביטוי אתמול… אנשים בודדים מביטים מבעד לחלון, מוסיפים חברים והולכים לקולנוע בבוקר, ובחלום ממשיכים להאמין ולחכות וחולמים להפסיק לחלום… מה שלומך? מונה את אנשי הקשר. כך מעין סבלנות, ובסיפון רק כרטיסים ריקים. לא יוצא, לא סיכוי. שוב טרנס מציג אותה אל הציד. מישהו יודע יתפס. צריך לחפש, לא את צייד. קודם להתרגל… שקט בהזיות סגורות, רק אל תתרגלי רק תעברי את האביב. אנשים בודדים מביטים מבעד לחלון, מוסיפים חברים והולכים לקולנוע בבוקר,ובחלום ממשיכים להאמין ולחכות וחולמים להפסיק לחלום…' שקעתי בשיר עד שהרגשתי מישהו מנער את כתפי, הרמתי את מבטי והמוזיקה עדיין התנגנה באוזני הפזמון האחרון. ואני הבטתי בדמות שמולי מופתעת קצת.
"היי יפיופה מה את עושה פה לבד," הוא אמר בחיוך ממזרי. הבטתי בו במבט קר קמתי מהספסל מתכוונת ללכת אבל הוא תפס אותי מפיל אותי על ברכיו. "ככה את משאירה אותי לבד?" הוא שאל בחיוך ממזרי סוגר כל דרך בריחה. הבטתי בו בעיניים קפואות מרחיקה את ידיו בכוח.
"מה אתה רוצה ערוד?" שאלתי בקול תוקפני שאלתי עומדת ממנו בדיסטאנס של חמש עשרה מטר כשזעם בוער בתוכי. מי הוא חושב את עצמו שיעז לפנות אליי האידיוט. הוא חייך חיוך ממזרי עומד.
"למה ככה מאמי?" הוא שאל מתקרב אליי דחפתי אותה בכוח ממני.
"דבר ראשון מאמי תקרא לזונות שלך ולא לי! ודבר שני אל תפנה אליי אידיוט!" אמרתי מתחילה ללכת חזרה לתיכון בין העצים. הרגשתי ידיים גדולות מפילות אותי מצאתי את עצמי על האדמה שוכבת על העלים הבהירים והוא מעליי עיניו הכחולות הביטו בי בשעשוע וזעם פראי.
"מה את משחקת את עצמך אפחום, את מתה עליי כמו כל השאר." הוא אמר בחיוך ממזרי כשהוא מאליי ואני ניסיתי להתנגד לו.
"יותר נכון מתה ממך אתה לא שווה מבט שלי." אמרתי בקול קר וחיוך קר על שפתיי הוא הביט בי במבט פראי. "ועכשיו קום ממני!" אמרתי עצבנית טילים. הוא התקרב אל אוזני הרגשתי את הבל פיו קרוב אליי וצמרמורת מוזרה. האם אני גל רבייב פוחדת בפעם הראשונה בחייה?
"ואם לא בא לי מה תעשי?" שאל בקול של שטן מן הגיהינום.
"אני אפרק אותך ואקבור אותך חי!" אמרתי עצבנית כבר הרגשתי בזעם על כל החצי שנה הזו מבעבע בתוך גופי ושמרתי על קור והזעם טוב מאוד מסלקת את הפחד הרגעי.
"הצחקת אותי אפחום." הוא סגר אליי התחלתי להכות אותו בעוצמה לא יכולתי לזוז.
"תעוף ממני! מפגר!" אמרתי עצבנית לא יכולה לזוז הוא גיחך תופס את פניי בגוחך מוחץ את לחיי עם ידו שזה כל כך אכאיב לי.
"תסתמי אני לא אחד החברים המפגרים שלך! תתנהגי יפה או שהמחיר שתשלמי יהיה יקר." הוא אמר בקול קר ותוקפני והתקרב אל פניי, ועל פניו אותו מבט חד ופראי אני שונאת אותו. חכה חכה אתה הולך לשלם על כך שהתחלת עם גל רבייב, חייכתי חיוך קר הוא הביט בחיוכי מהופנט אחת.. שתיים.. שלוש..
"אך יא בת אלף זונות!!" הוא צעק בכאב בעטתי בו במקום רגיש מאוד הוא התכווץ מכאב ואני התחלתי לרוץ. אבל הוא היה מהיר וקם מהר, ואני רצתי בין עצי השלכת כשאבנים תחת רגלי והכל אדום זהוב סביבי. רצתי לכיוון רחבת בית הספר לפני שהספקתי לחצות את הרחבה הוא תפס אותי והצמיד אותי בכוח לעץ. הבטתי בעיניו הכחולות שהיו מלאות בזעם פראי הוא הצמיד את רגליי כך שלא יכולתי לזוז. הוא התנשף בזעם , ובעיניו עדיין והביט בי ואני עשיתי את המבט הכי תמים שלי שיש כאילו אני לא אשמה.
"מה את חושבת שאת עושה חתיכת–" הוא התחיל לומר ואני ניצלתי זאת והצמדתי את שפתיי אל שפתיו הוא אכל אותה. נישקתי אותו בחוזקה מחבקת אותו אליי בלי כל רגש כלפיו ליטפתי את פניו ברכות, הוא חייך תוך כדי נשיקה והצמיד אותי עליו עוד יותר. אידיוט אני הולכת להשפיל אותך ולהרוס אותך ועל הדרך את רטמיר את שניכם. חייכתי תוך כדי נשיקה מחייכת אני גל רבייב ואני לא סולחת לסטוציונרים אני משמידה אותם עד הסוף.

——–עדי———
ישבנו במחששה מעבירים בדיחות עם החבר'ה על מסיבת הקיץ האחרונה ועל הקיץ.
"אטיאס שתית הרבה בלילה הזה, מזל שלירז לא היתה שם היתה מפרקת אותך." קוקו אמר צוחק על חשבוני ואני גיחכתי.
"מדבר אחד שהפך להיות משרת של תימור היא מנקה איתך את רצפה, אפילו לא שמה עליך." אמרתי צוחק כולם צחקו כשאמרתי זאת.
"חיים שלי תימור מת אליה ואין אליה." הוא אמר בחיוך צחקקנו אני והחבר'ה.
"אנטון מה עשיתם בקיץ?" רטמיר שאל אותו צוחק הוא חייך בתגובה.
"נסענו לדרום אמריקה לברזיל אלה החיים." הוא אמר בחיוך גדול.
"יאללה שפוך מה עשית כבר שם יא חתיכת בן זונה?" נפתלי שאל צוחק.
"יאללה שפוך יא זין אין לי את כל היום." אמרתי צוחק.
"דפקתי ברזיליות במיוחד אחת." הוא צחקק מחייך חיוך של סטלן ואנחנו כל החבר'ה פרצנו בצחוק.
"נו ואיך היא?" שאלתי אותו צוחק.
"טובה הכושרמוטה." הוא אמר בחיוך.
"לא ממש לא כמו מלודי שלי." דמיטרי אמר.
"דבורה היתה הכי יפה בינהם." אלכס אמר בחיוך ממזרי ואני וכל השאר צחקקנו.
"זונות כולן ואני לא מבין איך אתם זוכרים את השמות שלהן." אמרתי מצחקק ואז שניים נכנסו להם ערסים נראו אבל צעצוע מבטיח לכם אין יותר ערס אוריגינל חתיך ממני או מהחבר'ה שלי.
"אתה עדי אטיאס?" שאל אחד מהם הבטתי בו בחיוך ממזרי הוא לבש ברנדס עמוק ואיתו היה בחור נוסף גם הוא בברנדס עמוק.
"כן אחד והיחיד." אמרתי בחיוך ממזרי.
"אם כך, תתרחק מלירז יזראילוב היא שלי." הוא אמר לי בקול קר ותוקפני. "אני אהיה הפעם נחמד איתך אבל עם לא תיפרד ממנה אני אקבור אותך." הוא אמר לי בקול מאיים גיחכתי וקמתי על רגלי ותפסתי אותו לפני שהספיק לזוז.
"אתה על הזין שלי, מי אתה חושב את עצמך שתגיד לי מה לעשות יא בן שרמוטה." אמרתי בקול תוקפני חונק אותו כמעט.
"אחי תרגיעה שים זין עליו." אנטון אמר מנסה להרגיע את הרוחות ואני התעלמתי ממנו.
"תתרחק מלירז יזראילוב אחרת אתה מת! והיא תסבול אני נשבע לך." הוא אמר באנגלית בהירה קולו היה תוקפני, ואני הייתי עצבני טילים . הרמתי אותו מהחולצה וחנקתי אותו הוא עצר אותי. חזק הבן זונה אבל נתתי לו אגרוף והצמדתי אותו לקיר עצבני. והחבר'ה קמו רואים אותי עצבני יותר מקודם רטמיר ונפתלי התקדמו לכיווני.
"אם אתה תעז להתקרב אליה או שוב לצייץ לכיוון שלי אני נשבע לך ביקר לי אני אקבור אותך ואפרק עצם עצם בגוף שלך." בקול זועם ותוקפני מוכן לרצוח אותו אבל רטמיר ונפתלי תפסו אותי בכוח אלה.
"אנחנו עוד נראה אטיאס לירז תהיה שלי." הוא אמר הייתי עצבני מוכן לרצוח אבל הם תפסו אותי בכוח שלא ארצח אותו. הוא עזב והבחור השני עם הברנדס הביט בי מבט ארוך ואז מבטו חלף על נפתלי ועזב.
"מי זה היה?" דמיטרי שאל אותי הבטתי בו.
"לא יודע מי זה היה אבל אם אני אגלה מי זה אני הזיין לו את הצורה." אמרתי משתחרר.
"מה כולכם מוצאים בה," שמעתי קול אומר הרמתי את מבטי ראיתי חמישה בחורים לבושים בשחור כנראה חדשים לבושים כמו רוקרים. האמצעי בינהם כנראה מנהיג החבורה שאל בחיוך ממזרי.
"מי אתה?" שאלתי בקול תוקפני.
"איתן אסטור," הוא אמר בקול קר הבטתי בו הוא היה גבוה שיערו שחור פחמי והוא חיוור עיניו היו זהובות ירוקות כאלה מוזרות.
"עדי אטיאס." עניתי לו בקול בטוח.
"אני יודע," הוא אמר בחיוך אדיש. "אני מבין שאתה החבר של הבחורה עם שיער חום רוסו." הוא אמר בקול בטוח בעצמו.
"כן, ואתה חדש פה אני מבין," ציינתי לא שאלתי אותו בקול אדיש אמרתי.
"כן, אני מגיעה מליברפול." הוא אמר.
"אז בריטי, בוא צטרף אלינו." אמרתי לו הוא התיישב מולי והחבר'ה שלו נכנסו גם.
"ואתם ישראלים ורוסים." הוא אמר מביט באנטון ובטעות בנפתלי כרוסי ובנו.
"כן, אני עדי אטיאס אבל החבר'ה קוראים לי אטיאס, ואלה נפתלי דוידוב שהכינוי שלו חצי בגלל שההורים שלו אמא שלו ממוצע רוסי ואבא שלו ממוצע קווקזי," אמרתי מורה לו אליו והמשכתי לרטמיר. "וזה רטמיר יוסיפוב הכינוי שלו פצע הוא נפצע כל הזמן." הוא גיחך כששמע את הכינוי והביט בו. "זה יואל בנג’אנו האח שלנו אנחנו קוראים לו קוקו על שם החטיף הקוקומן ובגלל הרסטות שלו." אמרתי בחיוך הוא חייך למראה הכינוי. "וזה מירון אלבז האח אנחנו מכנים אותו סלקטור כי הוא עבד סלקטור במעודון." אמרתי צוחק הוא צחקק גם. "וזה אנטון אח שלנו גם דמיטרי סלבה ואלכס אחים בלב." אמרתי בחיוך.
"נעים להכיר אתכם, אני איתן, וזה צ'אד." הוא הראה לנו אחד שיערו שחור כמו שלו עיניו כחולות. "וזה כריס," עמד מולנו עוד אחד שיערו בלונד מלוכלך עיניו בצבע זהוב. "זה רפאל." הוא אמר הוא היה שזוף בינהם היחיד שיערו שחור עיניו חומות כהות. הם כולם היו לבושים בשחור שיערם בסגנון פראי ותלבושות כמו שלנו בצורה פראית מסודרות הם היו גבוהים.
"נעים להכיר גברים," אמרתי בחיוך כולם כך אמרו גם.
"אגב גבר אהבתי את הבלגן שעשיתם." בחור ההוא רפאל אמר לי.
"ברגיל אחי המנהל סובל אותנו שנה." אמרתי צוחק והתחלנו לספר על חוויות ומתיחות שעשינו למנהל מעבירים את הזמן. ואז הטלפון שלי צלצל.
~~~אני מאחל לה שתתאהב ותתאכזב זה ינחם אותי, אני גם מבטיח שהיא לא תזכה לאהבה כמו שלי, איך זה שהיא יכולה לחייך מולי? ואיך זה שהיא נהינית לשבור אותי… היא לא נצחה אני נכנעתי באהבה אין מלחמות שתי כואבים אחד פחות, לא נשארו לי כבר דמעות. היא לא נצחה אני נכנעתי באהבה אין מלחמות שתי כואבים אחד פחות, לא נשארו לי כבר דמעות.~~~
"הלו יפה שלי?" אמרתי בחיוך יודע שזו לירז.
"עדידוש יפה שלי בא לך לבוא איתי לקניון ועל הדרך להזמין את החבר'ה?" היא שאלה אותי בחיוך.
"כן אהבה שלי אני הגיד להם איפה את?" שאלתי ליבי דופק בא לי כבר לנשק אותה.
"בפארק ליד הבית ספר." היא אמרה בקול שמח.
"טוב חיים שלי תחכי לי." אמרתי בחיוך.
"ביי אהובי." היא אמרה בחיוך.
"ביי אהובתי." אמרתי לה בחיוך.
"טוב חבר'ה יוצאים לבלות לקניון מי בא לירז ונטלי התקשרו צריך רק למצוא את נייל ויוצאים." אמרתי בחיוך.
"אנחנו בפנים." כולם אמרו.
"אתם באים?" שאלתי את החמישייה החדשה.
"כן, למי אכפת גם ככה לא תתכננו להיתקע כאן." איתן אמר לי בחיוך.
"טוב אז יאללה." אמרנו בחיוך הולכים ביחד.

——מור——–
נישקתי את שפתיה הרכות היא שיכרה את החושים שלי זאתי. בנשיקה אחת רכה סחררה הכל סביבי ליבי דפק בחוזקה כמו שלא קרה בנשיקות אחרות שלי בסטוצים. טעם שפתיה המשכר כיין עצר את הכל סביבי הרגשתי שהיא מחייה אותי כל רגע בנשיקה שלה. הצמדתי את גופי אליה ליטפתי את מותניה. בזמן שהיא מלטפת ברכות את פני רציתי לנצח להישאר. היא היתה טובה הכושרמוטה, אבל הילדה שכחה שהיא מתעסקת עם מור מלך הסטוצים. חיבקתי אותה שפתיי ושפתיה כבר היו נפוחות מהנשיקה הארוכה הזו היא הפסיקה בעדינות. נושמת בשקט התנשפתי כמטורף אבל היא נראתה לעומתי לא בטירוף. פניה היו עדיין צמודות אליי היינו באותה תנוחה הבטתי בעיניה הירוקות זית.
"את לא תתחמקי על הבעיטה את יודעת," אמרתי בקול תוקפני והיא חייכה חיוך מלאכי והתקרבה אל שפתיי שתי ס"מ מאיתם.
"אני יודעת." היא אמרה בחיוך קולה מפתה הייתי מוכן לנשק אותה אבל היא התרחקה. ואני תפסתי בפניה קרב אותה.
"את לא היחידה שיודעת לשחק במשחק הזה מתוקה." אמרתי בחיוך ממזרי קלטתי מה היא מנסה לעשות היא מנסה להתחמק מהזעם שלי.
"אני יודעת ועדיין הייתי יותר טובה ממך בזה." היא אמרה בחיוך מתגרה מורידה את ידי והתחילה ללכת. תפסתי אותה בכוח מצמיד אותה לעץ.
"אל תשחקי איתי במשחקים האלה אפחום אחרת את תשלמי על זה ביוקר." היא חייכה חיוך ממזרי.
"אנחנו עוד נראה." היא אמרה רגועה ונישקה את שפתיי בחטף והלכה משאירה אותי עם הטעם המשכר שלה. סאמק איתה אני הולך לשבור אותה כל כך חזק היא תצטער על היום שבו נולדה.

המשך יבוא……