כבר מאוחר מידיי חלק שני.

עכשיו כבר מאוחר מידיי אמרת לי, "לא משנה כמה מים יעברו מתחת לגשר, הגשר כבר ממזמן לא אותו גשר, ובכלל אני לא בטוחה שיש כבר מים שיזרמו"

התאהבתי ברון הרבה לפני שהבנתי את זה, התאהבתי בה מהפעם הראשונה שראיתי אותה והרגשתי שעוד רגע ונחיל של פרפרים מפלח לי את הבטן, ועשרות אם לא מאות פרפרים בכל צבעי קשת האהבה פורצים מתוכי, כאילו חיכיתי רק לפגוש אותה לדבר שני מילים וכבר אפשר לשים את חותמת השעווה על ההזמנה לחתונה שלנו.
הכל היה מדהים, כמו ספר טוב קראנו אחד את השניה, גומעים עוד דף ועוד אחד, בונים ביחד רגעים של אושר ומקרינים את זה כלפי כל העולם, חיינו בבועה פרטית משלנו, וכשהיינו שוכבים בחדר שלנו ורון היתה שמה לי את הראש על החזה ושנינו היינו בועים בתקרה ומדברים הייתי מוכן להישבע שרק שנינו קיימים, שהכדור הזה נוצר כדי להכיל את שנינו בלבד ושחוץ משני האנשים שנמצאים בחדר הזה לא קיים כלום בחוץ.
באחת מהפעמים שנכנסנו לתוך הבועה שלנו ושקענו בעצמינו נזכרנו לפתע שפורים היום ועוד שעתיים מתחילה המסיבה ואין לנו אפילו תחפושת, מכמה בגדים קרועים וסדין רון אירגנה לנו תחפושת מהסרטים, היינו הזוג חיות הכי מוזר בטבע, היא הייתה חיפושית קטנה וחמודה ואני אריה גדול ושעיר שניראה כמו כל דבר אחר חוץ מאריה, באמצע הריקודים היא נעמדה והסכלה עליי עם העיניים הגדולות שלה מבעד שני מחושי החיפושית שלה ושאלה אותי אם אני יאהב אותה כל החיים? הלב שלי נקרע, היא היתה כל כך חמודה החיפושית הקטנה שלי, לקחתי לה את היד ורצתי ביחד איתה הכי מהר שאנחנו יכולים החוצה.
"חיפושית שלי יפה זה אולי לא רומנטי והבייגלה בצורת עיגול שלקחתי מהבר בטוח לא טבעת נישואים אבל האם תהיי לי לחיפושית?" היא לא אמרה הרבה מילים אבל הבנתי כל סנטימטר בחיוך שנמרח לה על הפנים.