כבר לא אני

לא רציתי שאהבה תשנה אותי.
אבל גם לא תיארתי לעצמי עד כמה הייתי צריכה זאת.
"אני לא צריכה חבר" שכנעתי את עצמי… ואכן היו פעמים שהאמנתי בזה .
עד שפגשתי אותו
חיי השתנו. הם נהיו… בהירים יותר. העולם נראה רחב יותר והאפשרויות לא גבלו! הוא הראה לי את העולם כפי שהוא באמת, ולימד אותי איך לשמוח. ולא איך להיות שמחה.

וכשהיום נפגשנו, הייתי מסורבלת… ניסיתי לא להסתכל עליו שלא אסתנוור מהאור שמופק ממנו ואלחץ עוד יותר… התחלתי להיתקע עם המשפטים ולצחוק במבוכה.
" אה רגע!" הכנתי לך הפתעה! סיפרתי לו והוצאתי ערימת דפים מחוברים יחדו בסרט רעוע ושמו כתוב בגדול.
הוא קרא הכל ואז הבנתי עד כמה אני חשובה לו ושכל מילה שהוא אמר שהוא מרגיש כלפיי אכן הייתה נכונה… (לא שפקפתי בעבר אבל תמיד זה מחזק הוכחות!)
וברגע מושלם אחד השפתיים נגעו, הרגשתי שאני בעולם אחר
ודיברנו אל תוך הלילה עד ש..
הוא היה צריך ללכת.
ועם הליכתו התחלתי לחשוב על הזמנים שלפני שפגשתי אותו.

הכל היה פשוט. לא מיוחד. שגרתי ורגיל. כמובן שעם חברות זה הוה שונה- אבל הוא הצליח לשנות לי את כל המתג.
ואני מתחרטת על שטעיתי בעבר שאני לא צריכה חבר
כי חבר אמיתי פשוט עוד לא פגשתי
עד כה (:

לילה טוב כולם…