"כאב של לוחמים" – פרק שמונה עשרה

פרק 18 – הפעם הראשונה

"לאהוב פירושו ליטול את הסיכון הרב מכל. פירושו לתת את עתידך ואת אושרך בידי אחר. פירושו להרשות לעצמך לתת אמון בלא הסתייגות. פירושו להיות מוכן לכל פגיעה אפשרית. וכך אני אוהבת אותך."
– הלן תומסון
***

"לא!" עיניו של רואי התמלאו בפחד ופאניקה. השפלתי את מבטי אל הרצפות הבהירות,
"אין לי מקום, רואי. לא כאן, ולא בלב שלך." לחשתי בשקט, בזמן שהדמעות לא חדלו להרטיב את לחיי.
יצאתי מהשירותים והלכתי לכיוון הסלון. לקחתי את תיק הגב שלי מהרצפה, הוא היה זרוק בפינת הסלון.
"לא, אריאל, תשארי." קולו של רואי נשמע מאחורי, שקט, רועד ומלא בפחד.
ממה יש לו לפחד?
הסתובבתי אל רואי והבטתי בעיניו השחורות שכה אהבתי, שכה הערצתי. הן הביטו בי בפחד, בחשש, ועדיין ברכות האופיינית להן.
"אתה לא מוכן לאהבה, לפחות לא לאחת כזאת איתי, רואי. על מה אתה נלחם כאן?"
"עלייך!" תוך שניות אחדות הייתי בין זרועותיו של רואי, הוא הביט בעיניי,
"זה עוד לא אהבה, אבל זה בדרך לשם." הוא לחש ברכות מנחמת, ואני לא הפסקתי לדמוע.
אני אוהבת אותו יותר ממה שהוא אוהב אותי. אני חושבת שזה הפחד של כל אחד, לאהוב יותר משאוהבים אותך.
הוא ניגב את דמעותיי ברכות ובחיבה,
"זה ממש קרוב לשם, אריאל. אני יודע את זה." הוא עדיין הביט בי באותן עיניים שחורות ומבוהלות.
"יש לך תמונה של האקסית שלך על הקיר ואתה אומר לי שאתה קרוב לאהבה איתי, רואי?" לחשתי בעצב והנדתי הראשי, לא מאמינה לדבריו.
"זה… אריאל… בבקשה, תאמיני לי. אני פשוט… היא עדיין חלק ממני." בעיניו התחוללה סערה, סערת רגשות נוראית.
באותה השניה הבטתי בעיניו והאמנתי לו. רציתי להאמין לו, ואני מניחה שהצלחתי. אולי כדאי לתת לזה עוד הזדמנות, ואם זה לא הולך, לוותר? רק עוד הזדמנות אחרונה.
"אוקי." לחשתי בשקט,
"הזדמנות אחרונה, אם זה לא הולך… זה לא הולך." הרמתי את אצבעי, מסמנת את המספר אחד. שפתיו של רואי הוצמדו אל אצבעי ונשקו לה ברכות,
"אני קרוב לשם, מבטיח," הוא נצמיד אותי אליו והצמיד את שפתיו לשפתיי. צחקקתי בשקט, ושוב מבטי נפל על התמונה הארורה. ניתקתי את שפתיי משפתיו של רואי ובלעתי את הגוש שעמד בגרוני.
"אני עייפה, אני יכולה ללכת לישון בחדר שלך?" לא רציתי להגיד לו שאני פשוט צריכה לחשוב קצת.
ידו של רואי עברה בשיערי והוא הנהן בהבנה,
"אני בסלון אם תרצי לבוא להיות איתי." הוא נשק לשפתיי נשיקה רכה וקטנה ואני פניתי לכיוון חדרו.
נכנסתי לחדרו של רואי ונשכבתי במיטה, כיסיתי את עצמי ועצמתי את עיניי. רואי לא התגבר עדיין על נוגה, אני גם לא יודעת מתי הוא יתגבר עליה, וזה פוגע וגם מתסכל.
התהפכתי לצידי השני, מקווה שהשינוי תנוחה יגרום לשינוי מחשבות, אך לשווא. התמונה של נוגה ושל רואי הייתה חרוטה במוחי.
***
פקחתי את עיניי באיטיות ושיפשפתי אותן, ניסיתי לעורר את עצמי. התיישבתי במיטה הרכה וריחו של רואי הציף אותי. הריח הגברי שלו כבר נדבק אלי.
לקחתי את הטלפון שלי מהשידה שלצד המיטה והבטתי בשעה. שבע בערב. נאנחתי שקט. ישנתי המון זמן, רואי בטח השתעמם למוות.
קמתי מהמיטה ונעמדתי מול המראה. אותה הבחורה-ילדה-אישה עם השיער החום והעיניים החומות והמשעממות. הגוף הממוצע שלה והשדיים הקטנים בקושי גורמים לה להראות נשית וסקסית, והנמשים הקטנים שמפוזרים על אפה גורמים לה להראות ילדותית במעט.
נאנחתי בשקט ויצאתי מהחדר הקטן, וכעבור שישה צעדים כבר הייתי בתוך חדר המקלחת. שטפתי את פניי וסידרתי את שיערי עם אצבעותיי.
לאחר שהבטתי במראה בפעם האחרונה, יצאתי מהשירותים וצעדתי בצעדים חוששים לכיוון הסלון. לפתע ראיתי שהשולחן אוכל מסודר, ועליו נרות בוערים, וצלחות, וסכום, וגם מפה אדומה ויפה. עיניי נפערו בתדהמה, ופתאום הרגשתי ידיים נכרכות סביבי,
"אהבת?" שמעתי את קולו המחוספס של רואי, הרגשתי את ידיו מלטפות את בטני.
הסתובבתי לכיוונו של רואי וחייכתי חיוך קטן,
"זה יפהפה." נשקתי לשפתיו נשיקה רכה וצחקתי מעט,
"השאלה מה הכנת לאכול," הרמתי את גבותיי בשעשוע.
"הו, את זה תצטרכי לגלות בהמשך." שפתיו נשקו לשפתיי פעם נוספת, אך הפעם הן גם העמיקו את הנשיקה. ידו עלתה אל שיערי ונתחבה בו, ואני כרכתי את זרועותיי סביב צווארו. רציתי אותו קרוב אלי, הייתי צריכה אותו קרוב יותר.
ידו השניה נדדה אל ישבני ואחזה בו, ואני נאנחתי אל פיו של רואי. הוא ניתק את שפתיו משפתיי וצחק,
"בואי, אני רוצה שתאכלי, לא אכלת מהבוקר." הוא הוביל אותי לכיוון השולחן והושיב אותי בכיסא. צחקקתי וגלגלתי עיניים בזמן שהוא הלך למטבח. הבטתי בתמונות, ו… התמונה של נוגה לא הייתה שם. סקרתי את התמונות שוב, הייתי בטוחה שאני מדמיינת. אבל לא, התמונה נעלמה. רואי חזר עם מחבת גדולה והניח אותה על קרש שהביא גם.
"התמונה…"
"את צדקת, אריאל. נוגה בעבר, את ההווה והעתיד שלי." הוא הביט בי בעיניים שחורות וגדולות, מלאות חחבה ורכות. הרגשתי את הדמעות מציפות את עיניי. קמתי מהכיסא במהירות וקרסתי על רואי בחיבוק מוחץ.
"מבטיח?" לחשתי בשקט, ולמרות שרציתי שהוא יאהב אותי, ידעתי שהוא בחיים לא יאהב אותי בצורה בה הוא אהב את נוגה.
אני לא בלונדינית יפייפיה וחייכנית. אני לא.
"מבטיח." הוא נשק לראשי ואני חייכתי חיוך קטן והתיישבתי בחזרה על הכיסא.
"אני מקווה שאת אוהבת רוטב אלפרדו,"
***
אחרי שאכלנו את הפסטה, שאגב, הייתה מדהימה, ממש טעימה, אני שטפתי כלים ורואי פשוט עמד לידי ובהה בי. מדי פעם הוא אפילו נשק לראשי.
"אתה מפריע." רטנתי, למרות שחיוך רחב היה מרוח על פניי. כל כך שמחתי שאנחנו בסדר, שהשלמנו.
"את אשמה. את כל כך יפה, אני לא יכול להפסיק להסתכל עלייך. איך לא חטפו אותך עד עכשיו?" הוא העביר את ידו בשיערי ואז טמן נשיקה בקודקוד ראשי,
"לא יודעת, כולם נורמלים חוץ ממך." צחקקתי בשקט וניגבתי את ידיי במגבת המטבח, לאחר שסיימתי לשטוף את כל הכלים המלוכלכים.
"את פשוט עיוורת." רואי אמר בשקט והצמיד אותי אליו, ואז נשק לשפתיי נשיקה קטנה. ידיו נחו על מותניי והמגע שלו העביר בי זרמים חשמליים מטורפים.
"רואי," לחשתי בשקט והצמדתי את שפתיי לשפתיו שוב. כל כך אהבתי את השפתיים המתוקות האלו שלו. הן כל כך טעימות.
עיניי נעצמו והתמסרתי למגעו הרך והנעים של רואי ששבה אותי בכל פעם מחדש. לאט לאט הנשיקה הפכה לסוערת, ולשונו של רואי חקרה היטב את חלל פי. מצצתי את שפתי התחתונה בתשוקה וברצון לעוד, ולאט לאט התקדמנו לכיוון חדר השינה. נשכבתי על המיטה ורואי עלה מעליי, ואני ידעתי שהפעם, זאת הפעם הראשונה.
משכתי את חולצתו של רואי מעל ראשו וזרקתי אותה על הרצפה, בעוד רואי עושה את אותו הדבר לחולצתי שלי.
*קטע מיני*
"יפייפיה," הוא לחש כשהביט בבטני ובחזי הקטן, שעדיין היה תחוב בתוך החזיה השחורה. הוא נשק לצווארי ברכות ומצץ את הנקודה הרגישה מתחת לאוזני במשך כמה שניות ארוכות וטובות, שגרמו לי לגנוח בעונג.
הוא ידע איך לענג אותי.
הוא משך ממני את ג'ינס הסקיני שלי וזרק אותו על הרצפה, וכמעט הייתי חשופה לגמרי מול מבטו החוקר. הוא הוריד גם את המכנסיים שלו, ונשאר רק בבוקסר לבן הדוק, שהבליט את הזקפה הענקית שלו.
הוא הביט בי ברכות ונשק לשפתיי נשיקה קטנה,
"את מדהימה." לחש, ואז הוריד את חזייתי. הקור הצליף על חזי הלבנבן, ואני הרגשתי את לחיי מתחממות במבוכה. הוא כבר ראה את השדיים שלי, אבל עכשיו זה היה שונה. זה היה אחר. זאת הפעם הראשונה שלי.
"הם כל כך יפים, כל כך לבנים." הןא הצמיד את שפתיו לשדיי ונשק לעור הרך והרגיש. לשונו עברה על פיטמתי, ואני הרגשתי את העקצוצים חסרי המנוח מתגבשים בין רגליי. אלוהים, למה הגוף שלי מגיב ככה?
ברגע אחד ידו הסירה את תחתוניי התחרה השחורים שלי, ואני ידעתי שאני קרובה לעשות אהבה עם גבר שאני אוהבת.
ידיו הפרידו את רגליי זו מזו, והוא הביט באיברי הרטוב והפועם. עצמתי את עיניי במבוכה והרגשתי את הסומק מכסה כל איזור בפניי. למה זה חייב להיות כל כך מביך?
"אריאל, תסתכלי עליי," לפתע שמעתי את קולו הרך של רואי מפציר בי בעדינות. פקחתי את עיניי והבטתי ברואי, עיניו השחורות הביטו בי ברכות ובעדינות,
והתחתונים שלו כבר לא היו עליו. עכשיו סוף סוף יכולתי להביט באיבר שלו, עומד, קשה ופועם. וכל זה בגללי.
"אלוהים…" מלמלתי בשקט, ורואי נשק למצחי,
"אני מתחיל, אני אעשה את זה הכי עדיין שאני יכול." הוא אמר, ובאיטיות, החדיר את איברו לתוכי. צריבה, תחושת אי נוחות וחדירה לפרטיות. עצמתי את עיניי בחוזקה ונשכתי את שפתי התחתונה. זה לא נעים.
"אריאל, אריאלי שלי, תסתכלי עליי," הרגשתי את ידו של רואי על הלחי שלי. פקחתי את עיניי והבטתי ברואי, מתנשף,
"זה כואב לך?" הוא שאל בשקט. הנהנתי באיטיות וניסיתי לכבוש את הדמעות. זה לא כמו שחשבתי שזה.
הוא יצא מתוכי קצת, ואז חדר שוב, והצריבה והכאב רק התעצמו. נתתי לדמעות לזלוג במורד לחיי, וידיו של רואי, הידיים החמות והטובות של רואי, ניגבו את דמעותיי. פקחתי את עיניי והבטתי בעיניו השחורות והרכות, שעכשיו תשוקה בערה בהן,
"אני לא יכול יותר, אני מגביר את הקצב." הוא אמר, והחדירות נעשו יותר מהירות ויותר עמוקות. הכאב והאי נוחות התחלפו במשהו אחר. משהו שגרם לגניחות קטנות להפלט מפי.
המשהו הזה נקרא עונג.
"אלוהים, רואי," גנחתי בשקט. ידיי נאחזו בו, בזמן שהוא נתחב לתוכי שוב ושוב, בכל פעם קצת יותר עמוק, וקצת יותר מהר.
"אריאל…" רואי לחש, ראשו נקבר בצווארי והוא מצץ ונשך וליקק אותו, מה שגרם לקשר שנוצר בבטני להתהדק בכל שניה שחלפה. כל שניה של עונג.
"תגמרי בשבילי, אריאל." רואי נהם בשקט, ואני גנחתי בחוזקה יותר, אך עדיין לא גמרתי.
"עכשיו." הוא פקד, קולו מתנשף, ואני באותה השניה גמרתי, והגעתי לגן-עדן.
פיצוצים של אושר, זיקוקים של עונג. מי ידע שסקס זה דבר כל כך… מהנה?
"אלוהים…" התנשפתי במהירות. רואי גמר גם, הרגשתי את הנוזל החמים נפלט לתוכי, וקרס מעליי.
*קטע מיני הסתיים*
עצמתי את עיניי בעייפות.
"יכאב לך קצת מחר, תנסי לישון קצת," רואי נשק למצחי, התגלגל ממני, ומשך אותי אל בין זרועותיו. הוא חיבק אותי ברכות, במשך כל הלילה.
***
"בוקר טוב," רואי לחש באוזני, ונשק לה. צחקקתי בשקט, עיניי עדיין עצומות בעייפות, ולחשתי,
"מה השעה?"
"שש בבוקר." הוא אמר בשעשוע. נהמתי בזעם, פחות משועשעת, ושאלתי,
"ולמה אנחנו ערים כל כך מוקדם?" פקחתי את עיניי והבטתי ברואי המחוייך. הוא הצמיד את שפתיו לשפתיי ואני נאנחתי בשקט.
"כי אנחנו רוצים לבלות כל שניה שיש לנו לבד." הוא עלה מעליי, צחקקתי בשקט ונדתי בראשי,
"חרמן שכמותך,"
"מודה באשמה," הוא אמר וחדר לתוכי.
זה לא נגמר כאן.
***
"זה באמת כואב," מלמלתי כשקמתי מהמיטה.
לפתע הבחנתי בכתם אדום על המצעים הלבנים, וכל פניי החווירו.
"זה…"
"קרום הבתולים שלך, אני אנקה את זה." רואי נשק לשפתיי ברוגע ואני הנהנתי בכובד ראש, ואז ברחתי למקלחת. הבטתי במראה, ונחרדתי. כל השיער שלי היה מבולגן, פרוע ונוראי, ועיניי היו מעט נפוחות.
"אלוהים…" מלמלתי בשקט ושטפתי את פניי. הלכתי לסלון ולקחתי את מברשת השיניים שלי מתיק הגב, והלכתי לצחצח את שיניי. זאת הייתה הפעם הראשונה הכי טובה בעולם.
אני בטוחה.
***
היי בנות! ראיתן? אני מעלה הרבה פרקים רק בשבילכן! הפרק הזה מוקדש לטולי שלי, אחותי הגדולה והמדהימה.
מקווה שאהבתן את הפרק, אשמח אם תגיבו ותדרגו! 3>