"כאב של לוחמים" – פרק שלוש עשרה

פרק 13 – לחשוב על זה

היי בנות, מה קורה? אז ככה, גם בפרק הזה קיימים תכנים מיניים, ואני יודעת שהמון ממכן לא אוהבות לקרוא אותם, אז החלטתי שבכל פעם שיהיה קטע מיני, לאורך כל הסיפור, אני אתן התראה מתי מתחיל הקטע המיני ומתי הוא מסתיים.
אני מקווה שתאהבו את הפרק, קריאה נעימה.
***

"בוקר טוב," טל ורז נכנסו לחדר המקלחת בזמן שצחצחתי את שיניי ביסודיות. הרמתי את ידי אליהן ונופפתי אליהן. הן צחקו ואני ירקתי את המשחה החריפה אל הכיור ולאחר מכן שטפתי את פי.
"היי," רז חייכה אלי חיוך קטן בזמן שהתקדמתי לעברה ולעבר טל.
"היי," חייכתי גם אני והוצאתי את מברשת השיער שלי מהתיק הקטן שמיועד לבוקר.
הברשתי את שיערי באיטיות, מתירה את הקשרים שנוצרו בלילה.
"היום אמור להיות יום קשה," טל נאנחה והוציאה מתיק הבוקר שלה משחת שיניים ומברשת שיניים.
"שמעתי. היום הרבה אימונים בשטח, נכון? ביטלו לנו הרצאות." נעמדתי מול המראה ואספתי את שיערי לקוקו גבוה ומתוח.
"אין לי כוח לזה… אוף," טל רטנה ונעמדה מול המראה גם היא, מצחצחת שיניים.
לא היה אכפת לי, ידעתי שזה יוסיף לי זמן עם רואי.
חייכתי חיוך קטן כשנזכרתי בכל מה שעברנו בסוף השבוע החלומי הזה.
***
"בוקר טוב," רואי חלף על פני השולחן שלנו וחייך לעברי חיוך קטן. הסמקתי מעט והשפלתי את מבטי אל כוס הקפה ממנה שתיתי.
"הוא לגמרי מהמם," רז נאנחה בחלומיות בזמן שאני הרמתי את מבטי אליה.
אני יודעת שהוא מהמם.
הוא המהמם שלי.
"מה איתך ועם ערן?" רז הפנתה את מבטה לכיוון טל, שחייכה חיוך חולמני,
"הייתי אצלו בסוף השבוע, עשינו את זה." היא צחקקה בהתרגשות, ורז מחאה כפיים וצחקה,
"איך הוא? טוב?" היא שאלה והשעינה את ראשה על כפות ידיה.
"הוא מדהים." טל חייכה חיוך רחב, ורק אני לא הרגשתי קשורה לשיחה. שתיהן לא בתולות, הן מבינות בדברים האלה, אני בתולה, ולא מבינה בשום דבר שקשור לסקס.
"רואי מתקרב לכאן," רז צייצה בהתרגשות, ואני הרגשתי את ליבי מתחיל לפעום במהירות.
"בוקר טוב בנות," קולו נשמע מעליי, ואני הרמתי את מבטי והבטתי בפניו היפות. עיניו השחורות ברקו, ואני הסמקתי מעט.
"בוקר טוב, המפקד," רז אמרה בפלרטטנות וחייכה בשובבות. נאבקתי בדחף להרביץ לה.
"אריאל, אני יכול לדבר איתך לשניה?" רואי התעלם מרז ופנה אלי. הנהנתי במהירות וקמתי מהכיסא.
שנינו יצאנו מחדר האוכל ורואי לחש באוזני שאנחנו הולכים לחדר האימון בנשקים. הסמקתי מהמחשבה שזה הפך להיות "המקום שלנו".
נכנסנו לחדר האימון והוא נעל את הדלת והתקרב אלי. הוא נשק לשפתיי ברכות והעביר את ידו בשיערי,
"התגעגעתי אלייך," הוא לחש והצמיד את שפתיו אל שפתיי בשנית.
כרכתי את ידיי סביב צווארו וצחקקתי בשקט,
"אבל ראית אותי אתמול," הרמתי את גבותיי בשעשוע. הוא גלגל את עיניו וצחק,
"אז מה?"
"זה אומר שאתה נודניק." נשקתי לשפתיו נשיקה קטנה והצמדתי את מצחי למצחו.
"מה לעשות, הנודניק הזה חולה על הנודניקית הזאת." הוא הצמיד את שפתיו אל שפתיי ברעבתנות ובציפייה. נאנחתי אל בין שפתיו ונצמדתי אליו אפילו יותר.
הנשיקה העמיקה עם כל שניה שחלפה, עד שהגענו למצב שגבי צמוד לגב ורגליי כרוכות סביב מותניו של רואי, בזמן שידיו תומכות בישבני.
"את מדהימה," הוא תחב את ראשו בצווארי ונשק לו ברכות. נאנחתי בשקט והרגשתי עיקצוצים חסרי סבלנות מתגבשים בין רגליי.
ידו עלתה אל שיערי האסוף ומשכה את הגומיה ממנו, כך שהוא התפזר על גבי ועל פניי. ידו הפנויה של רואי הסיטה את שיערי מעיניי ונשקה לכל פניי נשיקות קטנות.
"אתה כזה חרמן," צחקקתי בשקט ונשקתי לשפתיו ברכות ובעדינות.
הוא שלח את לשונו לחקור את פי, ואני שלחתי את לשוני בחשש אל פיו, מה שהיה שונה ולא מוכר כל כך.
* קטע מיני *
רואי הצמיד את אגנו אל רגליי המפוסקות, ואני הרגשתי את איברו הזקור צמוד אל ירכי. נאנחתי בשקט אל תוך פיו, מה שדרבן אותו לחכך את איברו בירכי. הרגשתי קשר מתהדק בבטני, והקשר הזה רצה את רואי יותר מדי. שפתינו התנתקו, וגניחות שקטות שבקעו מפי מילאו את חלל החדר.
רואי נשק לצווארי ברכות והמשיך לחכך את איברו בירכי, אך הפעם קרוב יותר לאיברי.
"רואי," גנחתי את שמו, והוא רק הפך את תנועותיו למהירות יותר, והקשר בבטני רק התהדק יותר ויותר.
"אריאל," לפתע קולו הפך למתנשם ועייף. הוא הרים את ראשו אליי ואני הבטתי בעיניו השחורות, שתשוקה וציפייה השתקפה בהן.
בשניה אחת הקשר בבטני נפרם, והרגשתי שהגעתי לגן עדן. גניחה קטנה נפלטה מפי, והבנתי מה קרה.
הגעתי לפורקן מיני, וכך גם רואי.
*הקטע המיני הסתיים*
לחיי האדימו במהירות, אך רואי רק חייך חיוך עייף והצמיד את מצחו אל מצחי,
"את מדהימה." הוא נשק לאפי ועיניו נעצמו. הוא התנשף במהירות, וגם אני. הבטתי בפניו היפות, בעיניו העצומות. הוא הגבר הכי יפה שראיתי ושאראה איי פעם בחיי.
עצמתי גם אני את עיניי והרשתי לעצמי להתענג על מגעו של רואי ועל השקט ששנינו חלקנו ביחד. הוא היה הגבר שלי באותו הרגע, ואני הייתי האישה שלו.
***
"היי, תשמרי על עצמך ביום האימונים, אני לא רוצה שיקרה לך משהו." הנהנתי באיטיות ורואי נשק לשפתיי נשיקה אחרונה לפני שיצא מחדר האימונים.
נשענתי על הקיר וניסיתי להרגע. לא האמנתי שאני ורואי עשינו סקס יבש, וזה היה נפלא.
מדהים.
מענג.
אספתי את שיערי הפזור לקוקו עגבניה רופף ויצאתי מחדר האימון.
רואי כבר לא היה באיזור, ואני הרגשתי את הגעגועים אליו גוברים בכל שניה שחלפה.
לפני שאני אלך למסלול המכשולים החלטתי ללכת לשירותים שבמבנה, רק כדי להסתכל על עצמי במראה ולראות אם אני נראת בסדר.
כעבור שתי דקות של הליכה מהירה הגעתי לשירותים ונעמדתי מול המראה. שיערי היה פרוע ולחיי סמוקות. צחקקתי לעצמי ושטפתי את פניי ואז אספתי את שיערי לקוקו גבוה והדוק.
הייתי נראת מקודם כמו מישהי שחוותה סקס נהדר, ואני מניחה שהסיטואציה שאני ורואי יצרנו לא הייתה כל כך רחוקה מסקס פרוע.
יצאתי מהשירותים והלכתי לכיוון מסלול המכשולים.
הייתי בטוחה שאיחרתי, אבל ידעתי שאני אהיה בסדר.
כולם כבר התאמנו במסלול, ורואי הביט בכולם וצעק על מי שלא עשה דבר כמו שצריך. צחקקתי לעצמי בשקט והתגנבתי אל מסלול המכשולים. התחלתי לרוץ לכיוון המכשול הראשון- קיר טיפוס קטן העשוי מעץ. טיפסתי בקלילות על הקיר וכשהגעתי לקצה שלו קפצתי בחזרה אל החול והמשכתי לרוץ אל קיר הטיפוס הבינוני, שהיה גדול יותר מהקטן, אבל לא משהו שמצריך יותר מדי מאמץ.
טיפסתי על הקיר, קצת יותר באיטיות, וכשהגעתי לקצה, קפצתי בחזרה אל החול והמשכתי לרוץ אל קיר הטיפוס השלישי והאחרון, שהיה גם הקשה והגדול מבניהם. טיפסתי על הקיר באיטיות ובקושי רב, הרגשתי את הזיעה מצטברת על מצחי והתנשפתי במהירות.
הטירונים שעלו על הקיר טיפוס לצידי היו נראים עייפים גם, למרות שמסלול המכשולים לא היה אפילו קרוב להסתיים.
כשהגעתי לקצה הבטתי למטה ועיניי כמעט וחשכו. פחדתי לקפוץ בחזרה אל החול, כי לפתע הגובה היה נראה מאיים ומפחיד.
נאחזתי במוט שתמך בקיר העץ בידיים רועדות וניסיתי להרגע. הבטתי בטירונים שקפצו מהקצה אל החול בקלילות והתחלתי להבין שזה לא נוראי כמו שזה נראה.
"אריאל, את בסדר?" לפתע שמעתי את רואי צועק לעברי. העברתי את מבטי אליו והנהנתי באיטיות. מבטו היה נראה מודאג ורך, ואני לא רציתי להדאיג אותו סתם, אז עזבתי את מוט העץ וקפצתי מהקצה אל החול. זה לא היה נורא, אבל כן קיבלתי מכה קטנה שהייתי צריכה לחכות כמה שניות כדי שהכאב יחלוף. קמתי מהחול ורצתי לכיוון המכשול הרביעי.
המכשול הרביעי הצריך מאמץ רב. הייתי צריכה לזחול עם נשק לא טעון מתחת לרשת חבלים כבדה במיוחד.
לקחתי את הנשק ונשכבתי על הרצפה. התחלתי לזחול מתחת לרשת, שהייתה כבדה והעיקה מאוד. תחבתי את המרפקים שלי בחול וגררתי את עצמי על החול, שיערות בודדות נפלו על עיניי והתעופפו ברוח. כל הטירונים שזחלו לצידי היו נראים עייפים מאוד, והנחתי שגם אני נראת ככה.
כשסיימתי את המכשול הזה, הייתי צריכה להשאר עם הנשק שלי ולטעון אותו, ואז לפגוע במטרה. הטענתי את הרובה שלי וכיוונתי לכיוון הנקודה האדומה, ולאחר כמה שניות, שהייתי בטוחה שאני אצליח לפגוע בדיוק בנקודה, יריתי. היה מעט הדף, אך רק הבטתי במטרה, וראיתי שהקליע פגע בדיוק בנקודה האדומה. גל של התרגשות גאה בי וצחקתי לעצמי. הוצאתי את המחסנית מהרובה ובחזרתי אותה לדלי שהיה מלא במחסניות.
הנחתי את הנשק בדלי הנשקים והמשכתי לרוץ. לא היה עוד מכשולים, וראיתי כמה טירונים שוכבים על החול ונחים, אז הנחתי שסיימתי את המסלול. צחקקתי בשקט ונשכבתי גם אני על החול. עצמתי את עיניי והתנשפתי במהירות. אהבתי את האנדרנלין שזרם בדם שלי וגרם לי להתרגשות.
לפתע מישהו נשכב לצידי. פקחתי את עיניי והבטתי בטל, שהתנשפה במהירות ונראה שהייתה עייפה מאוד.
"איך היה?" שאלתי אותה ברכות. אני מניחה שהיא פחות בכושר ממני.
"נורא, כואב לי כל הגוף." התלוננה ונאנחה בשקט. לפתע רז הגיחה מעליי ונשכבה מצידי השני,
"אני שונאת ספורט." התלוננה גם היא. צחקתי והנדתי בראשי,
"שתיכן צריכות להכנס לכושר."
"אוי, שקט." הן אמרו ביחד, ואז שלושתינו צחקנו.
***
בשאר היום לא עשינו דברים שונים. קרעו אותנו וכבר ידעתי שמחר אני לא אוכל להזיז אף שריר, אז שמחתי שהודיעו לנו שבמשך השבוע נתמקד בלימוד על נשק ועל הסכסוכים עם מדינות ערב. אהבתי את הספורט, אבל אהבתי את ההרצאות יותר. רואי אמנם לא העביר לנו את ההרצאות, אבל הוא היה נוכח בהן תמיד.
השעה הייתה שמונה בערב ואני כבר הייתי אחרי מקלחת של מים קרים. כל הגוף שלי כאב ורק רציתי להכנס למיטה ולישון, וכך עשיתי. הודעתי לבנות שיודיעו לרואי שאני לא אבוא לערב גיבוש, כי כל הגוף כואב לי.
נכנסתי למיטה ועצמתי את עיניי. הייתי לבושה בפיג'מה שלי- גופיית ספגטי ומכנס פיג'מה קצר.
כיסיתי את עצמי בשמיכה הדקה וניסיתי להרדם.
המחשבות שלי היו שייכות לרואי. לחיוך שלו. לעיניים שלו. לשפתיים הרכות והמדהימות שלו.
כעבור כמה דקות, הבנתי שלהרדם, אני לא אצליח. קמתי מהמיטה, החלפתי את בגדיי למדים ויצאתי מהאוהל. לא התחשק לי ללכת לערב גיבוש, אז פשוט התיישבתי לצד עץ רנדומלי ונשענתי עליו. הבטתי בכוכבים שזרחו בשמיים השחורים והיו נראים כמו טיפות אור.
הרוח הקרירה נשבה ובידרה את שיערי. "מה את עושה פה?" לפתע שמעתי את קולו של רואי מעליי. ליבי פעם במהירות, הרמתי את מבטי אליו, וראיתי שהוא הביט בי בדאגה. חייכתע אליו חיוך קטן,
"לא הצלחתי להרדם." הוא התיישב לצידי וחיבק אותי אליו. הנחתי את ראשי על חזהו ושנינו הבטנו בכוכבים,
"מה יקרה אם יראו אותנו?" שאלתי אותו כשעברו כמה שניות של שקט.
"הכל יהיה בסדר, לא יראו אותנו, זה מקום מרוחק," ידו ליטפה את שיערי ברכות ואני הרגשתי את לחיי מתחממות.
"אוקיי." אמרתי בשקט ועצמתי את עיניי. הרגשתי בטוחה בין ידיו, אהבתי את המגע שלו.
"מחר אני לא אהיה בבסיס, אתם תהיו עם שלי. את תהיי בסדר?" דאגה נשמעה בקולו של רואי. צחקתי בשקט,
"בטח שאני אהיה בסדר, רואי. אני לא ילדה קטנה." פקחתי את עיניי והרמתי את ראשי מחזהו של רואי, הבטתי בעיניו שהיו מלאות דאגה,
"אני דואג לך." ידו עלתה אל הלחי שלי וליטפה אותה ברכות.
נאנחתי בשקט,
"רואי, אל תדאג, אני אהיה בסדר." הצמדתי את שפתיי לשפתיו ברכות.
"אני רוצה שתבואי אלי לסוף השבוע הקרוב," הוא נשק לשפתיי נשיקות קטנות ורכות.
נאנחתי בשקט. גם אני רוצה, אבל זה בלתי אפשרי. אני חייבת ללכת הביתה בסוף השבוע הקרוב.
"אני לא יכולה." השפלתי את מבטי אל ידיי.
"תחשבי על זה, בבקשה." הוא הצמיד שפתיו למצחי. הנחתי את ראשי על חזהו ועצמתי את עיניי.
אני אחשוב על זה, רואי.
אני מבטיחה.